בועז ינאי, אחד מגדולי שחקני הכדורסל בישראל בכל הזמנים, אף פעם לא עשה עניין מעצמו. תמיד שמר על צניעות ונשאר עם הרגליים על הקרקע. גם אחרי שקלע 60 נקודות במשחק אחד - לא היה כדורסלן ישראלי שעשה את זה לפניו ואחריו - הוא לא יצא מגדרו.
אז נכון שהוא שומר על צניעות אך בשורה התחתונה בועז ינאי, הענק מנהלל, הוא באמתצ אחד הגדולים. אגדת כדורסל שרק אזכור שמו גורמת לרבים להחסיר פעימה, להתרגש ולהיזכר בערגה בעשרות רגעי קסם של כדורסל ישראלי טהור.
בשבוע הבא יחגוג ינאי את יום הולדתו ה-70. אמנם שיבה זרקה בשערות המלך אך הוא שמור מצוין, בלי קילוגרמים מיותרים ולמרות גילו הוא עדיין משחק כדורסל בקבוצת ותיקי ההתיישבות העובדת. "אני מרגיש מצוין לגילי. גיל זה משהו כרונולוגי, אבל הכול בראש. אני עושה דברים שאני רוצה ויכול לעשות. מודע למגבלות הגיל. זה בסדר גמור".
אתה מתגעגע לימים ההם?
"זה לא עניין של מתגעגע. מה שנקרא כל דבר בעתו. גם כששיחקתי כדורסל היו תקופות יותר טובות ופחות טובות. רק השבוע אמר לי מישהו בשיחה שהוא הסתכל לאחרונה על טבלת קלעי כל הזמנים של הכדורסל הישראלי וראה שאני במקום הרביעי. הוא הוסיף ואמר שבמצב של הכדורסל היום, שאולי שחקן ישראלי אחד משחק על המגרש בכל קבוצה והוא גם לא מהשחקנים הבולטים ומאלה שקולעים הכי הרבה נקודות, אין סיכוי שבעתיד הנראה לעין שחקן ישראלי יגיע למספרים שלי".
התחיל כתעסוקה
ינאי נולד ב-9 בנובמבר 1952 במושב נהלל שבעמק יזרעאל, לשני הורים חקלאיים תמר ודוד זכרם לברכה. מגיל צעיר מאוד הוא קיבל את הכינוי 'בוזי'. "כמעט לכל ילד בנהלל בשנות הילדות שלי היה כינוי", הוא מספר איך נולד השם בוזי, "אני חי בסדר עם הכינוי. היו ילדים שלא אהבו את הכינוי שנתנו להם אז הם הקפידו לתקן את השם לצורך העניין ממוישל'ה למשה. הכינוי בוזי לא הפריע לי אז וגם לא היום".
מה הביא אותך לשחק כדורסל?
"בשנות ה-60 בנהלל היה בחור שאהב ספורט בשם צבי אשעל. הוא אמר שצריכים איזו תעסוקה ושצריך לעשות ספורט אז הוחלט להקים בנהלל קבוצת כדורסל בליגה ג'. כשמקימים קבוצה אז הרבה באים - וכך גם גם אני הגעתי. הייתי נער גבוה והיה קיץ ומה עושים בקיץ במושב? בבוקר נמצאים בבריכה ובערב משחקים במגרש הפתוח כדורסל או כדורגל. הקימו קבוצה, באתי ומפה זה התחיל".
איפה היה מגרש הכדורסל הראשון ששיחקת עליו?
"במרכז המושב ליד הבריכה וצמוד לבית הספר. זה היה מגרש אספלט עם שיפוע לצד אחד. נפצעתי שם הרבה. זה לא היה סימפטי, אבל זה מה שהיה".
איך ההורים קיבלו את זה שאתה משחק כדורסל?
"לא היתה להם בעיה. הייתי עוזר ביום במשק כי הכדורסל אז היה רק בשעות הערב. זה לא כמו היום שמתאמנים כל היום".
מאמנו הראשון של ינאי היה צבי הירש, תושב הקריות, שהגיע לנהלל כמה פעמים בשבוע רכוב על וספה. "צבי הירש היה גם סוכן טוטו. כשהיה מגיע בימי חמישי לאמן קודם היו שולחים אצלו טוטו ואחרי זה הוא היה מתחיל את האימון. היה מגיע עם טפסים ואנשים היו ממלאים. צבי כמאמן מבחינתי הקנה לי יסודות, אבל התהליך הרציני יותר אצלי קרה בעונה השלישית של הפועל נהלל כשהייתי בן 17. בא לאמן בנהלל חיים קסטן ז"ל. הוא היה מאמן/שחקן בגבת בליגה לאומית ועל הדרך גם אימן בנהלל. חיים למעשה היה מבחינתי מאמן טוב ורציני".
איך הגעת להיות שחקן בהפועל גבת/יגור?
"חיים קסטן היה זה שאמר לגבתים שיש בנהלל מישהו גבוה וכדאי שייקחו אותי. באותו הזמן לא היה לי הרבה מושג בכדורסל. שנה לאחר מכן, בתום העונה השלישית של הפועל נהלל, הוקמה גבת/יגור ועברתי לשחק שם. במקביל התחלתי להתאמן בנבחרת הנוער אצל רלף קליין ז"ל ואז התחיל השיפור ביכולת שלי ככדורסלן. המאמן הראשון שקידם אותי היה חיים קסטן ואחר כך במקביל רלף קליין בנבחרת הנוער ושמעון 'צ'ינגה' שלח בגבת/יגור".
ראש לשועלים
בשורות הקבוצה המאוחדת גבת/יגור שיחק ינאי במשך שמונה עונות רצופות, בין השנים 1971 עד 1979, כשהמספר 5 על גבו - מספר שילווה אותו לאורך כל הקריירה. השיא של הקבוצה הגיע בשנת 1976 עם הזכייה ההיסטורית בגביע המדינה.
"הכדורסל אז היה בימי שישי בערב. למשחקים באו חברי הקיבוץ וגם אוהדים ממגדל העמק, שהגיעו ברגל. כשחיים קסטן אימן אותי בנהלל ושיחק בגבת אז בימי שישי היינו נוסעים בטרקטור לראות אותו משחק".
מה אתה זוכר מהמגרש הפתוח בגבת?
"הוא תמיד היה מלא ולא משנה נגד מי שיחקנו. זה היה מגרש ביתי מאוד. הכרתי בו כל פינה".
מה היה סוד הקסם וההצלחה של הפועל גבת/יגור?
"כל השנים ששיחקנו בליגה הלאומית ועד שהקבוצה התפרקה, היינו תמיד בין מקומות שני עד שישי. סוד ההצלחה של הקבוצה היה ששיחקו בה הרבה שחקנים ישראלים טובים מהאזור ומההתיישבות העובדת. גבת/יגור היתה בשנות ה-70 הדבר המרכזי בעמק. כשעברו לשחק באולמות שנה אחת שיחקנו ברוממה בחיפה כי בעמק לא היה אולם, שנה אחת במזרע ולאחר מכן באולם החדש שבנו במשמר העמק. בכל התקופה הזו, למעט התקופה בחיפה, משחקי הבית היו מלאים".
אלה ימים שבהם הפכת לכוכב בספורט הישראלי.
"זה לא באופי שלי. כוכב או לא זה לא דומה למה שזה היום. עבדתי במשק יחד עם אבא שלי - רפת וגידולים חקלאיים ובערב התאמנתי ושיחקתי".
לפני יותר מ-30 שנה פרש ינאי מליגת העל ועדיין הוא במקום הרביעי בקלעי כל הזמנים של ליגת העל. איך זה שעדיין לא עברו אותו? ואיך הוא מרגיש עם זה? ינאי עונה: "אני מרגיש עם זה טוב. כשאני מסתכל על זה בנוסטלגיה אז אני אומר לעצמי: 'וואלה, עשיתי משהו בחיים הספורטיביים. השארתי חותם'. אני פוגש לא פעם אנשים שבאים ואומרים לי 'ראיתי אותך משחק'. זה עושה הרגשה טובה. היום יש יותר מדי מתאזרחים וזרים בשביל ששחקן ישראלי יוכל להגיע לממוצעים גבוהים בקליעה. זה לא קורה היום ובמצב הנוכחי זה לא יקרה גם בעתיד".
היכולת הגבוהה של ינאי בליגה ובנבחרת לא נעלמה מהעיניים של מכבי תל אביב שרצתה אותו כמובן. אך ינאי למרבה ההפתעה או לא ההפתעה סירב להצעה לעבור לקבוצה שנקראה אז 'הקבוצה של המדינה' אחרי הזכייה בגביע אירופה לאלופות. האם הוא מצטער שלא עבר לאימפריה הצהובה? "ממש לא", עונה ינאי בנחרצות, "שחקן בגיל 26-24 אם הוא לא משחק כדורסל הוא מפסיד. שחקן לא הולך לקבוצה כדי לשבת בספסל בשביל עוד שני שקלים. תמיד אמרתי שאני מעדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות. כשקיבלתי את ההצעה ממכבי מיד אמרתי לא. אפילו לא הגענו לעניינים כספיים".
לא ממסגר מדליות
הישגיו הבולטים של ינאי לאורך הקריירה היו זכייה בגביע המדינה עם הפועל גבת/יגור בשנת 1976, זכייה במדליית כסף עם נבחרת ישראל באליפות אירופה בשנת 1979 שנערכה באיטליה והשתתפות בחצי גמר גביע קוראץ' עם הפועל תל אביב בשנת 1980. אך בשורה התחתונה לאורך הקריירה שלו היה ינאי סנטר אולי מושלם - שחקן ציר שידע לעשות המון נקודות ולקטוף הרבה כדורים חוזרים.
8 צפייה בגלריה
ינאי (עומד שלישי משמאל) וגבת/יגור זוכים בגביע המדינה, שנת 1976
(צילום: ארכיון קיבוץ יגור)
מה המשחק שלעולם לא תשכח?
"בגבת/יגור כמובן גמר גביע המדינה כשניצחנו וזכינו בגביע. תמיד היו שיאים כאלה ואחרים. היה משחק במגרש הפתוח בגבת נגד הפועל מגידו שבו קלעתי 60 נקודות. זה משהו שאי אפשר לשכוח. זה קרה פעם אחת. לא נחתי על זרי הדפנה וגם לא דיברתי על זה כל הזמן. מה שנקרא היה. אומרים שהטבעת נראית כמו הים - כל כדור נכנס. זה מה שקרה לי באותו משחק".
מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"בגבת/יגור איתמר מרזל. חבר לדרך במשך שנים. בגלל ששיחקנו כל כך הרבה זמן ביחד הוא כבר ידע לאן אני רץ, היה מוסר לי בזמן ומה שנשאר לי זה רק לקלוע. מה שנקרא -put the ball in the basket. בהפועל תל אביב זה היה בארי ליבוביץ' - שחקן מדהים עם יכולת ראייה וקריאת משחק מושלמת".
האולם שהכי לא אהבת לשחק בו?
"לא אולם. לבית"ר ירושלים היה מגרש פתוח בעמק המצלבה. מקום לא סימפטי".
זכית להיות בטהרן עם נבחרת ישראל. מה אתה זוכר מהעיר, מהאנשים ומהטורניר?
"גרנו בכפר האולימפי שהיה סגור ומסוגר. זה היה בשנת 1974 שנתיים אחרי טבח הספורטאים במינכן. היציאות היחידות היו למשחקים, לארוחת ערב בבית השגריר והיה גם בילוי בבריכה בהילטון. המפגש עם היהודים במשחקים היה מרגש".
איפה נמצאת מדליית הכסף שקיבלת עם נבחרת ישראל מאליפות אירופה איטליה 1979?
"בבית באיזה מקום ביחד עם עוד כמה מדליות וגביעים. המדליה לא תלויה בכניסה לבית בתוך מסגרת מוזהבת. אני לא כזה. אני מכיר כאלה שלקחו חדר והפכו אותו לחדר גביעים ומדליות. כשהנכדים יגדלו הם יקבלו הסברים".
מה היה סוד ההצלחה של הנבחרת באליפות ב-79'?
"הכוח העיקרי של הנבחרת היה הביחד. מדברים על מזל אז היה לנו גם מזל. שיחקנו בבית עם יוגוסלביה, צרפת ופולין. ההישג הגדול היה שניצחנו את יוגוסלביה ששנה קודם היתה אלופת העולם ועלינו לבית העליון. זו היתה חוויה מדהימה".
ההורים באו לראות אותך משחק?
"לא. הם לא באו מתוך ענייני התרגשות ומזה שאני מקבל מכות. הם ראו אותי קצת בטלוויזיה. אבא בא למעט מאוד משחקים בגבת. כיבדתי אותם על ההחלטה הזו".
הכדורסל השתנה
אחרי 16 שנים רצופות בליגת העל פרש ינאי מהכדורסל המקצועני והמשיך לשחק בקבוצות בליגות נמוכות עוד הרבה שנים. רק בגיל 50 תלה את הנעליים ופרש סופית. "המשכתי לשחק הרבה שנים כי אני אוהב את זה וגם לא היתה לי בעיה פיזית", הסביר ינאי.
אחרי שפרש מהליגה המקצוענית עשה ינאי קורס מאמנים ובהרבה קבוצות היה מאמן/שחקן, בעיקר קבוצות מהאזור. השיא שלו כמאמן היה שהוביל את הפועל גבת חזרה לליגה הראשונה. "הקבוצה שהכי אהבתי לאמן היתה קבוצת הנוער של משגב. לא הגענו להישגים אבל הדרך שעשיתי עם הילדים היתה מוצלחת".
ינאי אף פעם לא נפרד מהכדורסל ולפני כמה שנים הפך למשקיף במשחקים. "זו לא עבודה קשה", הוא מציין, "אני פוגש אנשים שאני מכיר ומכבד. אני עושה את זה במינון הנכון".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי של היום?
"ברור לכולם שהוא השתנה מאוד. מצד אחד המשחק היום הרבה יותר פיזי ממה שהיה, ומצד שני המשחק הוא לא כל כך טכני – היום המאמנים אוהבים לשלוט. בכל פעם שהרכז יוצא להתקפה הוא מסתכל על המאמן איזה תרגיל לעשות. לכל קבוצה יש 10 תרגילים וכל מיני דברים אחרים. אני רואה את זה ואומר לעצמי: 'דחילק, זה רק כדורסל'. תמיד עומד לנגד עיניי המשפט של ג'ון וודן, מאמנה של אוניברסיטת UCLA: 'כדורסל זה משחק מאוד פשוט. הקבוצה שמבצעת את היסודות יותר טוב מהיריבה שלה ברוב הסיכויים היא תנצח'. מפריע לי שאין הרבה שחקנים ישראלים שמשחקים. יש הרבה שחקנים טובים שיכולים לשחק בליגת העל, אבל מעדיפים לרדת לליגה הלאומית כי שם הם ישחקו".
מפריע לך שאין קבוצה מקצוענית בעמק יזרעאל בליגת העל?
"יש באזור כדורסל. מה שמפריע לי שלא מאחדים משאבים ועושים קבוצת אחת שתהיה חזקה בליגת העל עם הרבה משאבים. ברור לי שזה לא קורה בגלל ענייני אגו. אני תמיד אומר שבמקומות קטנים הקבוצה צריכה לשחק בליגה של הרמה של השחקנים המקומיים. למשל נוף הגליל שמשחקת בליגה הארצית. אני מעריך שמתוך סגל של 12 שחקנים אולי שניים הם מנוף הגליל וכל היתר מבחוץ. אז בשביל מה להחזיק קבוצה?".
אתה עדיין מתאמן ומשחק בקבוצת ותיקי ההתיישבות העובדת. למה בעצם?
"כן. אנחנו נפגשים פעם בשבועיים בקיבוץ דליה. אימון של שעה וחצי תחת המאמן הבכיר משה גרשון. אחרי זה יושבים עוד שעה וחצי, מדברים ואוכלים. אין כל כך משחקים כי אין הרבה קבוצות ותיקות".
אם היית חוזר אחורה היית עושה הכול אותו דבר?
"כן. לא מתחרט על כלום".
מה אתה רואה כהישג הכי גדול שלך?
"אני לא רוצה להישמע שחצני, אבל אם יש משחק בליגת העל שבו שחקן ישראלי קולע פתאום 25 נקודות אז כולם מתלהבים; קריירה של שחקן לא נמדדת במשחק אחד אלא לאורך עונה ולאורך עונות. בקטע הזה שמרתי על יציבות בקליעה, בקבוצות ובהישגים במשך כמה שנים. זה ההישג העיקרי שלי".
איך החיים בכלל בעמק יזרעאל? אתה עוד עושה חקלאות?
"חיים מצוינים. יש לי משק. עושים גידולים, אך אני פחות חזק בענייני חקלאות".
קראו גם >>>