באזור בקעת בית שאן הקימו הבריטים לפני כ־100 שנה מחנה קטן ששימש את 'הז'נדרמריה הפלשתינאית', חיל ספר ששמר על הגבול במטרה למנוע הסתננויות משטחי המנדט הצרפתי. המחנה קיבל את השם 'בית שאן', אך רבים בעמק הכירו אותו בשם 'מחנה גדעון' - בסיס קטן של החטיבה המרחבית העמקים 228 לשעבר.
הבסיס בן 100 השנים שירת את צה"ל אחרי קום המדינה ועד בערך שנת 2002, אז הוחלט לפרק את חטמ"ר העמקים. המקום ננטש ומאז הוא עומד בשיממון מוחלט. צמחיית בר השתלטה על השטח והמבנים ההיסטוריים - אלה שבנו הבריטים - מחכים למישהו שיציל אותם. מדובר בכמה מבנים לשימור בעלי אדריכלות ייחודיות לשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.
20 שנה אחרי שעזב אותו החייל האחרון חזרנו למחנה גדעון שבו שירתו רבים מתושבי בית שאן, עפולה, עמק המעיינות, הגלבוע ויישובי הצפון. זה היה בסיס מיתולוגי בעמק עם היסטוריה מנדטורית, צבאית ואדריכלית, שלפני השלום עם ירדן היתה לו חשיבות גדולה בשמירה על הגבול המזרחי של המדינה. וגם תהינו - מדוע הרשויות לא מצליחות להשמיש אותו מחדש ולהפוך אותו למקום שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.
קומנדקרים מלבנון
הבריטים הקימו את המחנה סביב שנת 1922 במעלה שלוחה בבקעת בית שאן, באחד האזורים היפים בארץ. בחורף ובאביב הכול מסביב ירוק ומזג האוויר נוח, אך בקיץ יבש וחם מאוד. מהמקום אפשר לראות את נוף הר הגלבוע המדהים.
אחרי שהבריטים עזבו את הארץ בשנת 1948 המקום ננטש, אך לא חלף הרבה זמן עד שהוא הפך לבית הראשון של גדוד 13 של גולני שלחם באזור במלחמת העצמאות. הם קראו לבסיס גדעון על שם השופט המקראי שלחם באזור, גדעון בן יואש, וכך הם גם קראו לגדוד.
אחרי שגדוד 13 עזב את המקום הסב אותו צה"ל להיות בסיס של החטיבה המרחבית העמקים 228, שגזרתה היתה בין אזור חמת גדר ועד נחל בזק. הייעוד של הבסיס היה מגוון – היו בו מחסני חירום, יחידה שטיפלה בתקלות בגדר המערכת, נקודה של ההגנה המרחבית על האזור וסככות טיפול של רכבי הבט"שיות. הוא היה בסיס פתוח שבסוף כל יום נשארו לישון בו תורני שמירה, חמ"ל ומטבח.
מכביש 71 עולה צפונה כביש צר שמוביל עד שער הכניסה לבסיס. שער מיוחד ומעוצב. כביש מרכזי שעולה מדרום לצפון חוצה את הבסיס. בחלקו המערבי שכנו סככת בחינת רכבים, נשקייה, מחסני הג"א, מקלט, חדר אוכל, משרד מפקד הבסיס וסגניו, החמ"ל, מגורי מפקדים והשק"ם. בחלק הצפון מערבי נמצאים שני מבנים היסטוריים שהבריטים בנו שלא שהיו בשימוש. בקצה הכביש המרכזי עמד מגדל מים ומעליו עמדת שמירה.
בחלקו המזרחי של הבסיס נמצא בית הכנסת, סככות הטיפולים, מחסני אחזקת גדרות, מקלט, מגורי חיילים וכמה מבנים היסטוריים ששימשו כימ"חים.
יעקב צ'יסמרו ממגדל העמק היה מנהל העבודה במחנה גדעון במשך כ-20 שנה, משנות ה-70 ועד שנות ה-90. "אני גידלתי דורות של חיילים וניהלתי את הסדנה כמעט 20 שנה", הוא נזכר, "בחגים היינו אוספים מקיבוצי הסביבה חבילות מזון למשפחות החיילים הנזקקים מהבסיס. זה היה בסיס ענק, היינו כמה מאות חיילים שם וכולם היו אנשים פשוטים, גם אנשי הקבע".
על התפקיד שלו סיפר צ'יסמרו: "אנחנו טיפלנו במחנה בכל הקומנדקרים של צה"ל מלבנון. היה לי הכבוד גם לעבוד עם כל חברי המשק בסביבה שהיו באים אז אחרי מלחמת יום הכיפורים לעזור בסדנאות. הם היו עוזרים לנו בעבודה והיו אוספים ברגים. בכל הבסיס הענק הזה לא היית מוצא אום או בורג על הרצפה, הם היו עושים עבודת קודש. חוץ מתוכניות העבודה במחסני החירום היינו ממונים על הקו מצמח לאורך כל גבול הירדן עד עמק החולה והיינו מטפלים בזחל"מים של הקו".
בתקופתו המ"פ היה מוטי בן לולו ושירתו במקום גם צ'ארלס כהן ז"ל, אבי עמר והמ"פ מנדל אהרוני מעכו. "כל החיילים היו מלח הארץ", אמר בגעגוע, "אני זוכר את הסמ"פ אלי אפרגן, מ"פ הסדנה רפי ארז, אלברט פיניאן ויצחק חזן. היה לי מחסנאי בשם מנחם אברהם מטבריה. אדם נדיר, הוא ידע את כל המק"טים בעל פה. אני הייתי רק בורג קטן במערכת".
איזו אווירה היתה בבסיס?
"אווירה של משפחה. זה היה בסיס שריכז את רוב האזרחים עובדי צה"ל מעמק בית שאן והסביבה. היה לנו חדר אוכל גדול והמשרד שלי היה באמצע הסככות. ביחידה שלי הרכבנו את נבחרת ישראל בכדורגל. אני זוכר ממרום גילי שהיינו משחקים כדורגל ועד שלא הייתי מנצח לא היינו מסיימים את ההפסקה".
אווירה טובה
שי קופלזדה מבית שאן עבד במחנה גדעון 12 שנה כאזרח עובד צה"ל. הוא הגיע לבסיס ב-1979 ועבד כמכונאי רכב עד שעבר למחנה בקעות בבקעת הירדן. "בהתחלה באתי בכלל לעבוד כנהג", נזכר קופלזדה, "יום אחד משאית הלילה שהיתה לנו בבסיס נכנסה למוסך ולא רצו להשקיע בתיקון. אז צ'יסמרו, מנהל העבודה האגדי של הבסיס, לקח אותי לעבוד במוסך עד שתגיע משאית חלופית וככה נשארתי שם כמכונאי.
המפקדה שלנו היתה בצומת גולני ואנחנו היינו בסיס המשנה שלהם בעמק. היינו נותנים שירות לכל הרכבים ששומרים על הקו בבקעת הירדן. היתה אז תקופת מתיחות בבקעה והיו חדירות של מחבלים. היינו שייכים לפלגה שנותנת מענה גם ללבנון. היו באים רכבים לבירנית ואנחנו היינו מטפלים בהם. היינו נותנים שירות גם לבסיסים סודיים באזור והיו מכניסים אותנו לשם רק אחרי בדיקה קפדנית".
השנים במחנה גדעון זכורים לטובה לקופלזדה. "היתה אווירה טובה בבסיס", הוא מספר בגעגוע, "כולם אהבו אחד את השני. זה בסיס שכולם בו היו חברים טובים, רובם היו תושבי בית שאן ועפולה. שירתו במקום גם שחקני כדורגל כמו אליאס לוי אח של המאמן אלישע לוי, יהודה עמר ששיחק בהפועל תל אביב ונבחרת ישראל ושחקני כדורגל מטבריה".
גם קופלזדה זוכר את משחקי הכדורגל שארגן מנהל העבודה האגדי צ'יסמרו. "היינו משחקים כדורגל שעה בכל צהריים עם צ'יסמרו. היתה תחרות בינו לבין אחראי הבוחנים ולא היינו מפסיקים לשחק עד שצ'יסמרו היה מנצח", סיפר בחיוך.
בשנת 1990 הגיע לשרת במחנה גדעון ראובן בוזנח מבית שאן כמפקד הימ"ח (יחידת מחסני חירום) בבסיס. "אני פיקדתי על מחסני החירום של יישובי עמק הירדן ובית שאן שהיו בבסיס", סיפר בוזנח ששירת במחנה גדעון עד שנת 2000, "הימ"חים היו במבנים מתקופת הבריטים. בנוסף לימ"ח היתה חוות תחמושת ופלוגת עורב של נגמ"שים של ההגנה המרחבית".
עשר השנים של בוזנח במקום התנהלו באווירה משפחתית. "היה לי כיף לשרת שם", הוא מודה, "כולם היו חברים. שירתו שם הרבה אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל. גם כדורגלנים. בשנות ה-70 שירת שם אלישע לוי, אז שחקן הפועל בית שאן והיום מאמן הפועל חיפה. חוות התחמושת היתה החלק הכי מיוחד בבסיס, היא היתה חווה ענקית והיתה בה הרבה תחמושת, מה שאין היום".
בכוננות תמידית
בשנת 1994 הגיע לשרת בבסיס איתן טייב, שבאותם ימים היה אחד הכוכבים הגדולים של הפועל בית שאן, שעלתה שנה קודם לליגה הראשונה. טייב עבר ממחנה צמח כדי להקל עליו כשחקן מקצועני. הוא שירת במקום כעובד רס"ר עם תנאים של ספורטאי פעיל.
"הייתי מגיע כל יום לבסיס בשעה 08:00 ועוזב מתי שאני רוצה", נזכר טייב, "האמת שלא עשיתי שם יותר מדי. הייתי חייל ממושמע. מה שביקשו ממני עשיתי. התחשבו בי כי הייתי כדורגלן והבינו את הצרכים שלי. אני בעיקר זוכר שהיינו עושים ביקורות על ציוד של מחסני החירום. המפקד הישיר שלי היה ראובן בוזנח, איש מדהים ואוהד שרוף של הפועל בית שאן. היינו מנהלים הרבה שיחות על המשחקים".
בשנה וחצי שבה שירת טייב במחנה גדעון יש לו רק זיכרונות יפים מהמקום. "האווירה שם תמיד היתה כיפית, מיוחדת וביתית", נזכר טייב, "זה היה בסיס חם והרבה רצו לשרת בו. בתקופתי שירתו בו הרבה שחקני כדורגל".
סא"ל במיל יצחק שדה מבית שאן, אז בדרגת רב-סרן, הגיע לפקד על הבסיס בשנת 1996. שלוש שנים הוא היה המפקד עד שעזב בשנת 1999. מי שהחליפו היה מאיר אוחנה, גם הוא מבית שאן, שפיקד על הבסיס עד פירוקו.
"זה היה בסיס עם אווירה טובה. בזמני היו שם כ-240 חיילים. הרס"ר היה ביסאן מנסור", סיפר שדה, "בתקופתי עשו בבסיס כל מיני ניסויים של גדר המערכת. היינו כל הזמן בכוננות. בכל פעם שהיתה פרצה בגדר או שהיה חשש לחדירה, הוקפצנו לגזרה. אנשים אהבו לשרת בבסיס הזה. אני הקמתי את חדר האוכל החדש, שבזמנו היה משוכלל מאוד".
מדוע הבסיס נסגר?
"גבול ירדן הפך לגבול שלום והצרכים הצבאיים לא חייבו שתי חטיבות. הופסקו הבט"שיות והגדר היתה יותר טכנולוגית. לכן פירקו את חטיבת העמקים וזה הביא לסגירת הבסיס".
להכין פרוגרמה
השנים חלפו. צה"ל מדי פעם התאמן במקום באימונים בשטח בנוי, אבל גם את זה הוא הפסיק לעשות. השטח הוחזר לרשות מקרקעי ישראל והוא נמצא היום תחת המועצה האזורית עמק המעיינות. המועצה לשימור אתרים סימנה את המבנים שהבריטים בנו כמבנים לשימור כדי שלא יהרסו אותם ומנסה לגייס תקציבים לשמר אותם לפני ששיני הזמן יהרסו אותם.
מיקומו של מחנה גדעון יחד עם המבנים ההיסטוריים שבו יכולים לשמש בסיס להקמת מיזמים תיירותיים, חברתיים ואפילו פרטיים. לכן חבל מאוד שטרם נמצא מה לעשות עם המקום.
"הבסיס נמצא באזור עם נוף מטורף ומזג אוויר טוב, גם בקיץ", אמר טייב, "צריך להקים שם שכונת 'בנה ביתך' ושהבתים ההיסטוריים ישתלבו בתוכו כמבני ציבור. זה אחד האזורים הכי יפים בעמק. אם ישווקו שם שטחים לבנייה פרטית הם ייחטפו".
גם מפקד מחנה גדעון לשעבר איציק שדה חושב שיש לשווק את השטח לבנייה פרטית. "המקום מתאים להקמת שכונת בנה ביתך", אמר.
גם בוזנח בדעה שיש להשמיש את המקום לטובת הציבור: "אפשר לפתח שם אזור תעשייה ולשלב בתוכו את המבנים ההיסטוריים".
מהמועצה האזורית עמק המעיינות נמסר בנוגע לעתיד המקום: "המועצה ביחד עם משרד הביטחון והחטיבה להתיישבות מקדמים פרוגרמה שתסמן אפשרויות פיתוח ותוכניות עתידיות למקום".
אורי בן ציוני, מנהל מחוז גליל ועמקים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, התייחס לעתיד שטח מחנה גדעון ואמר: "לצערי לא קורה שם כלום. אנחנו מנסים לעורר כל מיני יזמויות, אך בעיקר אנחנו צריכים שהמועצה האזורית תתגייס לטובת עתיד המקום. משרד הביטחון כבר הסיר מעליו אחריות לשטח. ניסינו יחד עם עמותת 'כוח צביקה' שנמצאת בגלבוע לעורר מודעות למקום ואולי הם ייכנסו לשם. צריך לבנות קודם פרוגרמה. יש שם עשרה מבנים לשימור שהבריטים בנו. המקום יפה, צופה על כל הסביבה וקרוב לרכבת. יש לו פוטנציאל".
לשאלה מדוע קשה מאוד להשמיש את המקומות האלה שבהם יש מבנים לשימור והיסטוריה כמו גם המקרה של מחנה גדות, השיב בן ציוני: "יכול להיות שבגלל שמדובר במקומות שנמצאים בפריפריה. אני מניח שאם המקום היה במרכז הארץ היה הרבה יותר קל. למשוך יזמים שישקיעו כספים גם על שימור וגם על הקמת תשתיות כשזה פריפריה כנראה שזה לא פשוט. למרות שיש דוגמאות שכן באו יזמים כמו בית המכס ברמת הגולן שהפך למלון, אבל כמה כאלה כבר יש. אני מקווה שזו היתה הסנונית שתבשר על עוד פרויקטים בצפון".