ביום שבת ה־7 באוקטובר סביב השעה 07:30 התעורר אבי רביבו (39) ממגדל העמק, צלם הספורט מספר אחת בארץ, לעוד בוקר של צילומים במגרשי הכדורגל ברחבי הצפון. אך ההודעות שקיבל על מה שקורה בדרום והדיווחים שהחלו לזרום באתרי החדשות שינו לו התוכניות והפכו את שיגרת חייו. ארבע שעות אחרי שהתעורר הוא קיבל צו 8 וכבר בשעה 14:00 התייצב בבסיס הגיוס שלו בנחשונים.
רביבו, שאין כדורגלן בארץ שלא מכיר, הוא נהג קרבי במילואים בגדוד הנדסה. בעקבות מלחמת חרבות ברזל הוא החליף את מגרשי הכדורגל בנסיעות מבצעיות ברחבי צפון רצועת עזה. למעשה אין מקום בצפון הרצועה שהוא לא היה בו - מחוף הים ועד ג'אבליה.
שמע ישראל
השבוע סיים רביבו 120 ימים במילואים. ארבעה חודשים שהיה מחוץ ללופ של חייו, ארבעה חודשים שלא ישכח לעולם. "ב־7 באוקטובר, אחרי שהגענו לבסיס הגיוס והתחיילנו, הכניסו אותנו לכוננות", מספר רביבו, "השעות הראשונות היו של הלם. הצבא לא היה ממש מאורגן והיו מלא חוסרים. לכולם היה ברור שהולכים למלחמה. אחרי שבוע החליטו להוריד אותנו לבסיס בדרום. האמת שלא לקחתי איתי את המצלמה כי רציתי להיות מרוכז במשימות ולא בצילום".
מה היו המשימות שלך?
"הייתי נכנס לספק תחמושת, ציוד ודלק לכוחות שפעלו בתוך הרצועה ואחרי כמה שעות יוצא".
איך הייתה הכניסה הראשונה לרצועת עזה?
"וואוו. כמה מחשבות עברו לי בראש בכניסה הזו. היא הייתה בלילה. בסדיר הייתי במלחמת לבנון השנייה, אחרי זה בצוק איתן וגויסתי למילואים גם בשאר המבצעים שהיו בעזה, אבל הפעם זה היה שונה לגמרי. פחדתי, אבל נכנסתי בלב שלם כי ידעתי שיש לי משימה וגם רציתי לתרום את חלקי למלחמה".
זוכר את הרגע שחצית את הגבול ונכנסת לעזה?
"זה היה ב-12 בלילה. אימאל'ה. צילמתי את הגדר לפני שעברתי אותה. היה לי את ספר הזוהר בכיס ותהילים, אמרתי בלב שאלוהים ישמור ובקול אמרתי 'שמע ישראל' וחציתי את הגבול. בכניסות הראשונות לא סיפרתי למשפחה שלי שאני נכנס ויוצא. לא רציתי להדאיג אותם. אחרי כמה זמן סיפרתי להם".
צרורות של ירי
במהלך ימי המילואים שלו נכנס ויצא רביבו מרצועת עזה מבלי שחווה אירועים מיוחדים, אך בכניסה האחרונה שלו השיירה נתקלה באש מחבלים. "זו הייתה כניסה בלילה למגנן בג'אבליה. נסענו בין בתים גבוהים מצד אחד לכל מיני שוחות מהצד השני. פתאום שמענו יריות. השיירה עצרה ואני הסתכלתי לצדדים. הרמתי את הראש ופתאום ראיתי על אחד הבתים צלליות של אנשים, ואין לך מושג אם זה חיילי צה"ל או מחבלי חמאס. אמרתי למפקד השיירה שידווח את מה שראיתי. למרות זאת המשכנו לנסוע עוד קצת ואז נפתחו לעברנו צרורות של ירי. כולנו ירדנו מהרכבים כדי לתפוס מחסה. אלו היו 30 דקות של יריות שבהן חשבתי שאולי לא אצא מפה. הייתי כבר מוכן לכל תרחיש. אמרתי לעצמי שתרמתי את שלי למדינה ומה שיקרה יקרה. אחרי שזה נרגע המשכנו למגנן והכול עבר בשלום".
בהחלט רגע מפחיד.
"בעזה היו הרבה רגעים מפחידים, בעיקר בלילה. עזה מפחידה בלילה. אין אור, הכול חשוך ותמיד היה את הפחד הזה שאתה לא יודע מאיפה זה יבוא. כל נסיעה בלילה בתוך עזה עברתי עם דפיקות לב מואצות. הייתי מסתכל לכל כיוון בשבע עיניים. תמיד הייתי מפוקס בנסיעה ולמרות זאת תמיד התנדבתי להיכנס לעזה. היו כאלה שפחדו ולא נכנסו".
איך עזה נראית?
"וואוו. עזה נראית כמו סרט קולנוע של אסונות. הכול שבור והרוס. נסעתי הרבה על ציר החוף של עזה. איזה מקום יפה זה היה יכול להיות. עזה הייתה יכולה להיות דובאי הקטנה, אבל היא בחרה לעסוק בטרור. מה יצא לחמאס ולתושבי עזה מה־7 באוקטובר? רק רע. אין שם בית בצפון הרצועה שאפשר לחזור לגור בו".
ארבעה חודשים של מילואים זה קשה מאוד.
"זה היה ניתוק משמעותי. בחודשיים הראשונים בקושי יצאנו הביתה, רק לכמה שעות. אחרי זה נכנסנו לשיגרה ויצאנו גם שבתות. הייתי חוזר הביתה ולא עניין אותי כלום, רק רציתי כבר לחזור לבסיס. הייתי כולי בתוך המלחמה עד היום האחרון. העורף סייע הרבה ותרם לנו הרבה דברים. ממש פינקו אותנו".
בשבתות שהיית בבית לא רצית לצלם?
"יצא כמה פעמים שהלכתי לצלם. לצלם משחק היה סוג של בריחה מהמלחמה. זה ניתק אותי ממה שקרה כי אני אוהב כדורגל, אוהב לצלם ואוהב את השחקנים. הכדורגל הוא חלק משמעותי בחיי".
לאפה עם שווארמה
כבר שבוע שרביבו לא על מדים וכבר לא נכנס ויוצא מרצועת עזה. הוא חזר למגרשים ולצלם כדורגל, אך ייקח לו עוד קצת זמן כדי לחזור להיות רביבו של לפני המלחמה. "אני מרגיש שאני עדיין שם, עדיין בעזה. אחרי ארבעה חודשים במילואים החזרה לחיים קשה. מלחמה זה משהו אינטנסיבי".
קראו גם:
מה הדבר הראשון שעשית כשסיימת את המילואים?
"אכלתי לאפה עם שווארמה והלכתי לישון".
איך זה לחזור לצלם?
"התגעגעתי לצלם. שחקנים שאלו איפה נעלמתי אז עניתי להם שהייתי במלחמה בעזה. הרבה שחקנים פרגנו. אני מצלם הרבה במגזר הערבי וביציאות שהייתי בא לצלם משחק שחקנים ערבים היו אומרים לי: 'אבי, שמור על עצמך ורק שייגמר כבר ונחזור לשיגרה'. אני מחובר מאוד למגזר הערבי. בקשר טוב עם הרבה שחקנים משם, ממש כמו משפחה. אני אוהב אותם מאוד".