כבר שלושה חודשים חלפו מאז סגן שלו בן ה-21 מכפר קיש, מפקד מחלקה בגדוד 12 של גולני, נפצע בהיתקלות בחאן יונס.
מאז פונה מהרצועה הוא עבר תקופה של טיפולים והתאוששות ועכשיו הוא נמצא בשיקום בבית חולים בני ציון, מכין את עצמו לחזור שוב לכשירות ולהיות עם חייליו חזרה במלחמה בכל גזרה אליה הוא וגולני ייקראו.
זמן לעכל
סגן שלו נולד במגדל העמק. כשהיה בן 6 עברה המשפחה למושב כפר קיש שבמועצה האזורית הגליל התחתון. למד בכדורי, הדריך בתנועת בני המושבים, שיחק כדורסל בהפועל גלבוע/מעיינות וחלם לשרת בסיירת מטכ"ל.
כשהתקרב הגיוס לצה"ל יצא לגיבוש סיירות ומשם שובץ ליחידת מגלן בחטיבת הקומנדו. עבר מסלול כלוחם, היה סמל טירונים ואז יצא לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1 ולאחריו קיבל לפקד על מחלקה בגדוד 12 של גולני. בסוף בקיץ 2023 הגיעו סגן שלו וחייליו לפעילות מבצעית בגזרת בנימין.
איפה תפס אותך ה-7 באוקטובר?
"אני והחיילים שלי היינו בבית. בשבע בבוקר התעוררתי בבית בכפר קיש והבנתי שיש אירוע בדרום. לא עבר הרבה זמן וכבר קיבלתי פקודה להכין את המחלקה לרדת דרומה. כשהתחילו לזרום הסרטונים כבר הרגשתי דריכות. היה צריך לעכל את הסיטואציה. הגענו למוצב בבית אל, התארגנו על הציוד וחכינו שמילואימניקים יחליפו אותנו כדי שנוכל לרדת לעוטף. היה חשש שמה שקרה בעזה יצית את רמאללה. רק בשעת ערב מאוחרת הגענו לעוטף".
מה היו המשימות?
"בהתחלה היה תכנון להגיע לאחד המוצבים ולהצטרך לפלוגה שנלחמת שם. אחרי זה התחלנו נוהל קרב לכניסה לעזה, אך לבסוף הורידו אותנו לצאלים והתחלנו להתאמן לקראת כניסה לעזה".
הבנת מה קרה ב-7 באוקטובר?
"ניסתי לעכל אבל לא ממש הצלחתי. היה לי חשוב לקחת לחיילים שלי את הניידים כדי שיפסיקו לראות את הסרטונים שכל מטרתם הייתה לייצר פחד. כל היום הזה והימים שאחריו היו מורכבים. היו המון נרצחים ונופלים וכל אחד הכיר מישהו ואי אפשר היה לצאת להלוויות ולנחם".
ימים בנמר
אחרי תקופת הכנה ואימונים חטיבת גולני נכנסה לתמרון הקרקעי ברצועת עזה יחד עם המון כוחות נוספים. סגן שלו וחייליו נכנסו לרצועת עזה כבר ביום הראשון לתמרון. "נכנסנו עם נמרים. הייתה אווירה טובה במחלקה כי כבר רצינו להיכנס", הוא מספר, "נכנסנו עם חיוך לעזה ועם מלא ביטחון. הייתה תחושת הקלה כשנכנסנו. בשעות הראשונות הייתה דריכות מבצעית ושקט בנמר, אבל לאט לאט כולם השתחררו. נכנסנו לדרום העיר עזה. המשימה שלנו הייתה להגיע כמה שיותר מהר לים ולאפשר לכול צה"ל לבוא אחרינו. המטרה הייתה לטהר את הציר שמבתר את הרצועה מכיוון דרום".
היו אירועים מיוחדים?
"היו כמה היתקלויות. כבר בלילה השני נכנסנו למארב של נ"ט. שיגרו עלינו מלא נ"ט. השבנו אש והמג"ד הכווין את חיל האוויר שהשמיד את המארב של חמאס מהר מאוד. סגירת המעגל עם חיל האוויר הייתה מהירה מאוד בכל אירוע. כולם עבדו לפי הפקודות ששיננו באימונים. אחרי שבוע נקינו את הציר ועוד כוחות זרמו פנימה. לקח לנו שבוע להשלים את המשימה".
נלחמתם מתוך הנמר?
"בשבוע הראשון בקושי יצאנו מהנמר. להיות שעות בתוכו זה לא משהו שמכינים אותך אליו. זה היה האתגר של הלחימה. ככה אני רואה את זה. להיות שבוע בנמר זה לא פשוט. 12 לוחמים בצפיפות שעושים את המקסימום כדי לשמור על היגיינה. למעשה הנמר לא עזב אותנו גם כשהתחלנו להלחם בתוך העיר עזה".
מה היו המשימות בעיר עזה?
"לאסוף אמל"ח ולהרוג מחבלים. השתתפנו גם במאמץ הגדול להשתלט על בית חולים שיפא. זה לקח כמה ימים שבהם התקדמנו לאט לאט".
איך עזה נראית?
"העיר עזה יפה מאוד. יש בה מבנים יפים. היא נראית כמו שדמיינתי - מבנים גבוהים ורחובות צפופים. היא בנויה מאוד לגובה. באחד הימים עלינו על גג מבנה גבוה והסתכלנו למטה. זו הייתה תחושה מטורפת. הרגשנו על גג העולם. לצד זה יש הרס גדול. עבדנו שם חזק – חי"ר, חיל אוויר, הנדסה ושריון. ייצרנו כמויות אש מטורפות".
יש משהו שהפתיע אותך?
"המחבלים התחבאו רוב הזמן. האמת, הכול שם טרור. אף אחד שם לא תמים. גם לא האזרחים".
פיצוץ חזק
אחרי חודש של לחימה בעיר עזה יצאו סגן שלו וחייליו להתרעננות ולאחריה נכנסו שוב למשימה הבאה – כיבוש חאן יונס. "חאן יונס שונה מעזה. בתים הרבה יותר נמוכים, יותר צפופה ועם יותר שטחים חקלאיים. הייתה לחימה קשה והרגנו הרבה מחבלים. המחבלים באופי שלהם הם פחדנים. הם נמנעו מלהגיע איתנו למגע ישיר. חיפשו כל הזמן איך לזנב בנו".
ב-14 בדצמבר חטיבת גולני יצאה להתקפה חטיבתית כדי להעמיק את האחיזה בחאן יונס. הכוח של סגן שלו נקלע למארב. "פרקנו מהנמרים כדי לראות מי נפצע. מחבלים מהרחוב ממול ירו עלינו מכמה בתים. השבנו בהמון אש כולל בירי טנקים. כמות האש שנורתה עלינו פתאום ירדה משמעותית, היה שקט של דקה ואז חטפנו אר.פי.ג'י, ממש מעלינו. היה בום חזק ואני נפצעתי מרסיסים. רסיס גדול אחד בכתף, אחד בחזה ועוד רסיס חדר לי לכף היד. הרגשתי כאילו נפלה לי היד מרוב ההדף. מרוב האדרנלין אני זוכר את עצמי מתפקד לא ב-100 אחוז, אבל מתפקד. החזקתי את הנשק ואמרתי ללוחמים שלי לטפל בפצועים. כל דקה שעברה הרגשתי כאבים יותר יותר חזקים. התקפלנו לתוך הנמר ופנינו את עצמנו לכוח של 669. היה לי חשוב לפנות מהר את כל הפצועים לארץ".
קראו גם:
היה לכם מזל גדול?
"היה לנו מזל גדול מאוד. הנמרים שלנו היו בזווית כזו שלא היינו מספיק חשופים. אבל היה פה מזל. רסיס אחד שמגיע למקום אחר וזהו, הייתי מסיים אחרת, אבל זו מלחמה".
סגן שלו הגיע לסרוקה בבאר שבע ועבר שני ניתוחים. כף היד נפגעה, אבל עם עבודת פיזיותרפיה טובה היא תחזור לתפקוד מלא. "אני רוצה לחזור למחלקה שלי", אמר בגאווה, "החיילים שלי נשארו בעזה בלעדיי עד שכולם יצאו. סמכתי עליהם ואני גאה בהם מאוד".
רגע שלא תשכח מהלחימה בעזה?
"אחרי שבועיים וחצי בעזה עשינו את ערב שישי על חוף הים. ארגנו ארוחה על הים וישבנו שם שלוש שעות. זה היה רגע טוב וחיובי. הארוחה היתה מנות קרב, אבל פרסנו אותם על השולחן. עשינו קידוש, שרנו שירי שבת ושירי פלוגה. החבר'ה של עוקץ ישבו איתנו. את ארוחת השבת הזו לא אשכח. כולם שם הרגישו גאים בעצמם. כל לוחם רצה להגיע לרגע הזה שבו הוא נלחם בעזה. אלו היו רגעים שנתנו לנו עוד פוש להמשיך להילחם".