אין אחד בארץ שלא מכיר את 'פלאפל מפגש גולני' או בשמו המקוצר 'פלאפל גולני' בעפולה. המקום הוותיק שנמצא בשדרות הנשיא חיים ויצמן, מול תחנת המשטרה, הפך כבר מזמן לשם דבר בקרב אוהבי הפלאפל.
אך מעבר לעובדה שהמקום מתנהל כעסק קולינרי לכל דבר, מאחוריו מסתתר מפעל הנצחה מרגש. לפני קצת יותר מ־50 שנה רחל וברוך פרץ זכרם לברכה הקימו את המקום לזכר בנם אברהם ז"ל, החלל האחרון של חטיבת גולני בקרב על כיבוש החרמון בסוף מלחמת יום הכיפורים.
פלאפל גולני הוא גם סמל בבירת העמק לנתינה, חמלה, עזרה לחיילים ותרומה רבת שנים למשפחות נזקקות וזאת הודות לבעלים דודו פרץ, בנם של רחל וברוך, שנחשב לאחד האנשים האהובים בעיר. אמרת דודו פרץ, אמרת עפולאי שורשי. ובעקבות התרומה הגדולה שלו לעיר, גם במסגרת מיזם 'עפולה עירי' לשימור ההיסטוריה של בירת העמק, הוא יקבל מחר (שלישי) את התואר הכי מכובד - יקיר העיר.
אח תאום
הסיפור של 'פלאפל מפגש גולני' מתחיל לפני קצת יותר מ־50 שנה, בתום מלחמת יום הכיפורים. ב-22.10.1973 במהלך ההסתערות השנייה, בקרב על כיבוש החרמון, נפל סמל אברהם פרץ ז"ל מעפולה. הוא נפגע בראשו מכדור של צלף ונהרג, בן 19 היה בנופלו. אברהם ז"ל הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. "אברהם היה האח הגדול שלי, הוא היה גדול ממני בכמעט שנתיים", מספר דודו, "גדלנו כמעט ביחד, הסתובבנו עם אותם חברים והיו לנו חוויות משותפות. הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר יהודה בעפולה וסיים עם בגרות טובה מאוד. הוא התגייס לגולני ועשה קורס מ"כים. הוא כבר קיבל זימון לקורס קצינים כשפרצה המלחמה. הם היו בעזה והעלו אותם צפונה וביום האחרון של המלחמה הוא נהרג בקרב על החרמון".
מה אתה יודע על הקרב שבו נפל?
"מכל אלו שנלחמו שם הייתה רק פלוגה אחת למעשה שנלחמה במרומי החרמון והפלוגה נמחקה כמעט לגמרי. מהצוות שלו נשארו שניים או שלושה בחיים. הוא נלחם כל הלילה והתקדם מסלע לסלע בעקשנות רבה. למרות שרבים מחבריו ירדו למטה במהלך הקרב, הוא סירב והחזיק את החבר'ה למעלה וביקש מכולם להמשיך להילחם. רק ב-9 בבוקר, כשהסורים התחילו כבר להיכנע, הכוחות שלנו שהיו למטה התחילו לרוץ למעלה. זה היה השלב שבו הוא נהרג".
איך ההורים התמודדו עם נפילתו ועם השכול במהלך כל השנים?
"עד השכול היינו משפחה נורמטיבית רגילה, אחרי שאברהם נפל הפכנו להיות משפחה של שתיקות. ראיתי בעיניים את העצב של ההורים. מאז שאברהם נפל זה כבר לא היה אותו דבר".
ואיך אתה התמודדת עם נפילתו?
"בזמן המלחמה התנדבתי בבית חולים העמק בעפולה. פיניתי פצועים מהמסוק לחדר המיון ותוך כדי באו והודיעו לי שאני צריך ללכת הביתה. כשהגעתי הביתה סיפרו לי שאחי נהרג בקרב. זה היה לי קשה מאוד ועדיין קשה לי מאוד. גדלנו ממש ביחד, היינו בגדנ"ע קליעה ושיחקנו כדורסל ביחד. היינו אחים וחברים טובים. הוא היה בשבילי כמו אח תאום. לקחתי ממנו דוגמה אישית. רציתי בהתחלה גם להתגייס לגולני בעקבותיו אבל בסוף התגייסתי לשריון".
יותר מ־50 שנים חלפו מאז נפל. איפה הגעגוע אליו פוגש אותך?
"אני מתגעגע אליו מאוד. כשאני נותן הרצאות ומספר עליו אני פורץ בבכי. אני לא מצליח להחזיק מעמד כשאני מדבר עליו. אני בקשר עד היום עם החברים שלו מבית הספר וגם עם החברים מגולני שהפכנו כבר לחברים טובים".
מחובר לגולני
בשנת 1968 הקימה משפחת פרץ קיוסק קטן ברחוב הנשיא שמכר גם פלאפל, באותו מקום שבו הוא נמצא עד היום. מהר מאוד התאהבו התושבים בפלאפל והקיוסק שינה את ייעודו והתמקד רק בפלאפל. "הקיוסק היה קטן, אבל היה בו הכל" נזכר פרץ, "מכרנו גזוז, סיגריות, עוגות והיה גם פלאפל. כנראה שאמא עשתה פלאפל טוב, מייד אחרי שנה הדרישה לפלאפל עלתה והיא הסיטה את הכל הצידה ונשארנו רק עם פלאפל. אני הייתי אז נער והייתי בא לעזור להם. אז זו הייתה עבודה ידנית להכין כדורים".
ב-1973 לאחר נפילתו של אברהם ז"ל הוחלט לקרוא לקיוסק 'מפגש גולני' שהנציח את החטיבה וגם את אברהם ז"ל. "זה היה הרעיון של אבא להנציח אותו שם. זה היה בשנים שגולני היו ממש מחוברים לעפולה ותמיד עברו פה חיילים. היו תקופות שההסעות של גולני יצאו מעפולה, עכשיו כבר פחות כי בא"ח גולני עבר מליד ג'נין לרגבים. אנחנו מחוברים מאוד לגולני, גם אחד הבנים שלי היה בגולני. תמיד היינו בקשר עם החטיבה וניסינו לתרום איפה שיכולנו".
במרוצת השנים הפך 'פלאפל מפגש גולני' למקום מרכזי בעיר עפולה. דודו עבד כל השנים רק בפלאפל, מגיל 15 ועד היום. היום, כשהוא נושק לגיל 70, הוא מנסה להסביר את הסוד של הפלאפל המיתולוגי ונזכר ברגעים המרגשים. "כשאתה עושה משהו טוב לאורך שנים, זה מקבל תהודה מפה לאוזן. המתכון של הפלאפל הוא מתכון שאמא עשתה לפני הרבה שנים ומאז לא שינינו בו כלום. כנראה שהוא מוצלח. יש רגעים שממש מרגשים אותי כשבא אבא עם הבן שלו שעכשיו התגייס ואומר לי: 'אבא שלי לקח אותי ביום שהתגייסתי לאכול בפלאפל גולני ועכשיו אני בא עם הבן שלי'. אלו דברים שמעבירים צמרמורת. יש מסורת של אנשים שבאים לפה, אפילו פעם בשנה ואומרים לי: 'הייתי חייב להיכנס'. החיילים של גולני גאים לאכול פה, אבל יש יחס מיוחד לכל החיילים. כולם מקבלים בהנחה ובימים אלו אנחנו נותנים לרובם בחינם כיד המלך ושולחים גם אוכל לבסיסים".
מדינה נפלאה
פלאפל גולני נהפך לשם דבר בקרב כל תושבי הסביבה, ואפילו סמל לדו-קיום, כאשר בין קהל לקוחותיו בולט חלק גדול שמגיע מהיישובים הערביים באזור שאוהבים לאכול במקום. "הם באים לפה ואוהבים את הפלאפל של גולני, הם ממש מעריכים את מה שהם מקבלים בעפולה אצלנו. יש לנו קשרים מצוינים ואני מכיר את חלקם בשמות. לקוחות נהדרים".
אתה בעצמך אוכל פלאפל?
"כל יום. אני טבעוני והפלאפל זה מרכיב מאוד חשוב בתזונה שלי".
איך אתה מרגיש עם זה שקיבלת את אות יקיר העיר?
"אני בדרך כלל לא מפרסם שום דבר שאני עושה. קצת הפתיע אותי שנבחרתי כי אף פעם לא ראיתי את עצמי במרכז העניינים. אני תמיד עושה את שלי בלי לחשוב על פרסים והוקרה, אבל מכיוון שזו בחירת ציבור זה מאוד מרגש ואני מודה על הזכייה".
בנוסף לתרומה של פרץ למען החיילים הוא משתתף כבר שנים רבות בפרויקט 'עפולה עירי', במסגרתו תלמידי בית הספר מבקרים באתרים המרכזיים בעיר עפולה ושומעים את סיפורם. "הילדים באים ואני מספר להם את הסיפור של פלאפל גולני ואת הסיפור של הוריי והעלייה שלהם ממרוקו. על אבא שעלה בעליית הנוער בגיל 16 ולא ראה את הוריו מאז. זו הייתה ציונות לשמה. אני מספר להם גם על גולני ועל אחי אברהם ז"ל, מה היה במלחמת יום הכיפורים ועל הקרב לכיבוש החרמון. תוך כדי אני נותן להם לטעום מהפלאפל והם אוהבים את זה".
קראו גם:
מה אתה חושב על המדינה?
"אני חושב שיש לנו מדינה נפלאה בסך הכל. רב גונית עם אנשים נפלאים. אני לא אוהב את הכיוונים שהיא הולכת עכשיו של מלחמות אחים ופילוג. אני מנסה להיות ניטרלי אבל מאוד חורה לי המצב".
מה אתה חושב על עפולה?
"עפולה היא בליבי, נולדתי וגדלתי פה. אני אוהב את העיר הזאת ואת התושבים שלה. לא הייתי מחליף את עפולה באף עיר בעולם".
משהו אופטימי לימים מורכבים אלה?
"כולנו מקווים שיום יבוא ויהיה שלום ונוכל לנוח על זרי הדפנה. קשה להיות אופטימי בימים אלה, איבדנו כל כך הרבה חיילים בעפולה מה-7 באוקטובר. אני לא יודע איזה חג עצמאות יהיה לנו השנה".