בשנת 1979 הוציא הזמר גרי אקשטיין ז"ל את השיר 'אני הולך לבית שאן' שמהר מאוד זכה להצלחה גדולה והושמע דרך קבע בתחנות הרדיו. השיר, שנכלל באלבומו של אקשטיין 'גרי אקשטיין', צעד 12 שבועות במצעדי הפזמונים והפך עם השנים לאחד מלהיטיו הגדולים.
השיר 'אני הולך לבית שאן' הכניס בזמנו את עיריית הפיתוח הקטנה, זו שנמצאת אי שם במזרח המדינה על גבול ירדן, לתודעה. אין ישראלי בסוף שנות ה־70 ובתחילת שנות ה־80 שלא נחשף למקום.
45 שנים אחרי שהשיר פרץ לרדיו ושם את בית שאן על המפה חזרנו לעיר כדי לשמוע מהתושבים האם השיר עשה שירות טוב לעיר, עד כמה הם אוהבים אותו והאם הוא חלק מהתרבות של המקום.
לא מחמיא
"הייתי צעירה כשהשיר יצא וזה הסב לי גאווה לשמוע את הפזמון 'אני הולך לבית שאן'. פתאום בית שאן מושמעת על הבמה", סיפרה אסתר בן לולו, רעייתו של שלמה בן לולו ראש העיר בית שאן בשנות ה-80' וה־90', "המנגינה הייתה מאוד יפה וגרי אקשטיין היה אז בשיאו, אבל כשקראתי את המילים 'אין חשמל ואין אפילו מים ואין גם אף אחד שמתקן לי ת'גרביים' התביישתי בשיר. זה לא שיר שמחמיא לבית שאן. אני מתנדבת במוזיאון וזה לא שיר שאני משמיעה לאורחים כדי לספר להם על בית שאן. אני משמיעה את 'ים השיבולים' ו'עמק שלי'".
גם שלמה בן לולו מחזק את דברי אשתו: "אני לא זוכר את השיר, כי הוא לא עשה עליי שום רושם. העיר לא התייחסה לשיר הזה בכלל על אף שנאמר שם בלי סוף בית שאן. אני לא הרגשתי שהשיר הזה קרוב אלי באיזושהי צורה".
יצחק שדה, תושב בית שאן, גם לא אוהב את השיר שלדבריו לעג לעיר: "אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהתחרזו לגרי אקשטיין כל מיני משפטים והוא הדביק אותם על בית שאן", הסביר את דעתו, "באותה מידה זה יכול גם להתאים לעיר אחרת. השיר לא מחמיא לבית שאן. הוא הדביק סטיגמה פחות חיובית לעיר: 'יש פינה למטה בכיכר ואלף בחורות כבר מחכות לי שם עכשיו' - כביכול אתה בא לבית שאן ויכול לעשות מה שאתה רוצה".
משמיעים אותו בעיר?
"אני לא זוכר ששמעתי אותו בעיר. שמעתי אותו ברדיו מדי פעם, אבל לא מעבר לזה. המנגינה שלו קליטה, אבל אם אתה בוחן את המילים זה לא שיר שאנחנו יכולים להתגאות בו שעושה כבוד לעיר. יש מלא דברים שאפשר לחבר לעיר - העתיקות, החום שיש בה והאהבה של התושבים".
חשבו עלינו
ישראל פרי, מוותיקי העיר, לא מסכים עם המלעיזים על השיר. "אני אישית אוהב את השיר. פעם הייתי אוסף כל מה שהיה כתוב על בית שאן", סיפר, "אנשים ששומעים את השיר אומרים שהפריפריה לא כל כך לבד, מישהו חושב עלינו. חבל לי שהשיר לא מושמע מספיק".
מה יש לך לומר לאלה שאמרו שהשיר לא מספיק מחמיא?
"זה מה שהיה פעם. הכל בסדר, גם בתל אביב אין מי שיתקן את הגרביים. למה כל השירים הם יפים?, גם הגששים הסתלבטו על טבריה".
הזמר זיו בן שמחון והמפיק המוזיקלי של הלהקות הייצוגיות של בית שאן חושב שיש מקום ללמד את השיר לילדי העיר. "אנחנו נשמח לעשות ביצוע מחדש לשיר עם הלהקה הייצוגית, השיר מדבר על בית שאן של לפני 50 שנה, זו קלאסיקה שהפכה להיות נכס צאן ברזל", אמר בן שמחון בהתלהבות, "בכל מקרה רוב המופע של הלהקה מבוסס על קלאסיקות ישראליות בעיבודים מחודשים".
קראו גם:
ערן מוסקוביץ', מנהל הספרייה העירונית בבית שאן, גדל כילד על השיר 'אני הולך לבית שאן'. "זה השיר שהכי מזוהה עם בית שאן. ממה שאני זוכר כילד, השיר השפיע על האנשים בעיר וזמזמו אותו מלא", סיפר מוסקוביץ', "התלהבו מזה שסוף סוף בית שאן מקבלת במה ושהיא לא רק עיירה שכוחת אל. השיר התחיל כפרודיה על שירו של צביקה פיק 'אני הולך לאן שאן'. בקליפ שצולם באולפני רשות השידור הם שילבו תמונות מבית שאן בשחור לבן. גיחכתי מאוד כי התמונות שהם בחרו היו של השיכונים והצריפונים ושל טיילת מוזנחת. כשקוראים את המילים וצוללים פנימה, חד משמעית השיר לא עשה שירות טוב לעיר, אבל מצד שני עדיף שידברו עליך בפריים טיים, גם אם זה דברים רעים. הטקסט 'אין חשמל ואין אפילו מים, אין פה להשיג שום סיגריה במכולת' מתאים לרוח התקופה. גרי אקשטיין מייצג איזשהו ממסד שבא לצחוק על הפריפריה, אבל לא הרבה מעבר לזה. זה התחיל כשיר עם קצב נחמד מאוד ושיר מדליק מבחינה מוזיקלית שהוא בניגוד לבית שאן של 79', שהייתה עיירה מהממת, אבל היא קצת עייפה".
והיום אחרי 45 שנה. מה המקום של השיר?
"היום בפרספקטיבה של 45 שנה קדימה הייתי לוקח את השיר למקום של לחשוב על מילים חדשות ונרטיב חדש כי בית שאן כל כך התפתחה מאז: סיגריות יש בשפע במכולת. יש חשמל ויש גם מים. מעבר להיותה אתר התיירות אחד היפים בעולם, זה גם האנשים שיש פה. יש ערים אחרות שלומדות מבית שאן, לא כדי לחפש סיגריה במכולת אלא כדי ללמוד על מיזמים קהילתיים שיש פה. העיר עברה שינוי משמעותי. אם גרי היה חי היום והיה בא לבית שאן הוא היה כותב טקסט חדש כי הוא לא היה מכיר את העיר שהוא זוכר מפעם".
אקשטיין היה גיטריסט, מוזיקאי, זמר, מפיק ומלחין. הוא היה יוצר פורה מאוד שהוציא עשרה אלבומים. ביולי 2021 זכה בפרס אקו"ם על 'תרומתו ליצירה ולתרבות הישראלית'. חודשיים לאחר מכן הלך לעולמו בגיל 73 ממחלת כליות קשה.