מה הביא אותך להיות גננת? "אימי עסקה בחינוך. היא היתה סייעת בגן ילדים בעכו. חוויתי דרכה את העשייה בגן. היא שיתפה אותי בחוויות ובאתגרים שלה בהתרגשות ובאהבה. השילוב של האהבה לילדים והסקרנות הם שהובילו אותי לבחירת המקצוע".
מה השאיר אותך במקצוע? "לאורך כל שנות עבודתי חשתי ליווי, תמיכה ועידוד להנעה להתפתחות מקצועית על ידי צוות עוטף ופיקוח מכיל, צוות מקצועי שמהווה מודל לחיקוי, מעודד ומניע להתפתחותי המקצועית ולהתפתחות חיי הגן. העבודה בגן גם לימדה אותי עם השנים לפתח ולהיעזר בשיטות עבודה וכלים שעוזרים לילדים לנהל דיאלוג, להיות עצמאיים, לדעת איך לחשוב ולא מה לחשוב, ללמוד להעדיף. ילדים הם ספוג. אתה מלמד אותם כל ושפה והם מיישמים אותו".
רגע שלא תשכחי לעולם? "היה רגע ביום הראשון ללימודים שילד נכנס לסידרה של צרחות כי סידרנו את הגן למפגש. הוא שכב מתחת לשולחן, נכנסתי יחד אתו מתחת לשולחן בניסיון להתקרב אליו ולרכוש את אמונו; יש המון חוויות, אבל בעצם החוויות העוצמתיות מתרחשות באופן יום יומי כאשר ילד מגיע מאושר או כשילד מצליח. זה מטעין אותי מחדש".
קראו גם:
למה חינוך לגיל הרך זה מקצוע חשוב? "בדיוק מהסיבה שקראו לגן ילדים גן ילדים. הלא זה לקוח מגינה. כשם שגנן מטפח בגינה את הזרעים, את השתילים הרכים כך גננת מטפחת בגן את הילדים. כמחנכת אני יכולה לעצב את הילד, אני יכולה לגרום לו להאמין בעצמו ולזהות את היכולות והכוחות שלו".
טיפ לגננת מתחילה: "לחלום, לשאוף, לגלות יצירתיות, לשתף את ההורים, לשתף את הפיקוח וצוות ההדרכה העוטף ולא לפחד ליזום".
מה השתנה מאז שהתחלתי לעומת היום? "כיום הגן מתנהל ברוח הגן העתידי תוך חשיבה על דיאלוג מתמיד עם הילדים והצוות החינוכי מאפשר לגיטימציה לילדים בקבלת החלטות על פי בחירה והעדפה. צריך להתאים לכל ילד את המפתח המדויק עבורו כדי לגרום לרווחה נפשית ולהעצמה רגשית. וכאשר זה נעשה נכון לילד, זה נכון גם להורים, לצוות ולי כגננת".