העיר יקנעם עילית הוכתה בהלם עם היוודע מותו של חיים ביטון ז"ל, הקב"ט המיתולוגי של יקנעם עילית שהלך לעולמו בשבוע שעבר בנסיבות טרגיות. אלפי תושבי יקנעם ליוו אותו למנוחות בדרכו האחרונה. בן 65 היה במותו.
אשתו יהודית שלה היה נשוי במשך 40 שנה מתקשה להתמודד ולעכל את לכתו של אהבת חייה שהיה בעל ואבא אוהב ומסור. "היינו מאוד קרובים, הוא היה האהבה הראשונה שלי והיה העוגן שלנו", היא אומרת בכאב, "הוא היה 100 אחוז בשביל הילדים ובשבילי. כל כולו היה רק לתת לילדים ולנכדים. הוא כל כך אהב אותם".
נגע בכולם
חיים ביטון ז"ל נולד וגדל ביקנעם. הוא שירת בחיל השריון ואחרי שירותו הסדיר יצא לקצונה ושירת בצבא קבע. עד יומו האחרון היה בשירות פעיל כסא"ל במיל'. לאחר שסיים את שירותו הצבאי היה מפקד המשמר האזרחי ביקנעם, שם הכיר את אשתו יהודית, ילידת ארצות הברית שהתגוררה אז בנצרת עילית והתנדבה אף היא למשמר האזרחי.
"הוא האהבה הראשונה שלי. אני הייתי בת 18 כשהכרתי אותו", היא מספרת בגעגוע, "הוא כבר היה אחרי שירות קבע בצבא והכרתי אותו בדיוק כשהתחלתי להתנדב במשמר האזרחי. הוא סחף אותי מהדקה הראשונה. אני התנדבתי בנצרת עילית והוא היה פה ביקנעם. הוא ממש חיזר אחרי עד שהסכמתי לצאת איתו. הוא השיג את הכתובת שלי דרך המפקדה של המשמר האזרחי בנצרת עילית והגיע אליי הביתה".
לפני 37 שנים הוא התמנה לקצין הביטחון של מוסדות החינוך ביישוב ולמנהל אגף הביטחון והפיקוח בעירייה, תפקיד אותו מילא עד יומו האחרון. הוא היה אחראי על הביטחון של כל מערך החינוך, בתי הספר והגנים וחלש גם על כל נושא הביטחון ביישוב בשגרה ובחירום. "בכל דבר שהצריך אדם עם תושייה וחשיבה מחוץ לקופסה היו מתקשרים מיד לחיים. כשילד הלך לאיבוד או שהיתה חלילה תאונת דרכים, כולם ידעו שהכתובת היא חיים ביטון".
ביטון ז"ל עזר לכל תושב והיה נכון לסייע בכל הנדרש גם אם הוא לא היה כרוך במסגרת תפקידו. "הוא נגע בהמון אנשים, הוא אהב את העבודה כי הוא ראה תוצאות לעשייה שלו וראה את ההערכה של התושבים ושל הממונים עליו", מספרת אשתו, "אחד המנחמים בשבעה סיפר שחיים שגם הפעיל את זיקוקי הדינור בימי העצמאות, היה כמו הגיצים של הזיקוקים שמתפוצצים ונוגעים בכולם. אין מישהו שחיים לא נגע בו או לא שמע על מעשיו בדרך כזו או אחרת".
סייע לכל אחד
התרומה של חיים ביטון ז"ל למען העיר היתה גדולה: הוא הקים בין השאר יחד עם משטרת ישראל את השיטור העירוני ביקנעם וניהל אותו; נוסף על כך הוא הוביל וניווט את מערך החירום בעיר שכולל את הכנת המקלטים לשעת חירום וניהול מחסני החירום; לאחרונה הוא הקים בשיתוף עם העירייה את יחידת החילוץ העירונית שפועלת בהתנדבות.
"היחידה היתה הבייבי שלו", מספרת אשתו, "שבועיים לאחר הקמת היחידה היתה תאונת דרכים בכניסה ליקנעם שהיה מעורב בה אוטובוס שהסיע משפחות דתיות. זו היתה שעה לפני כניסת שבת ולא היה להם היכן לעשות את השבת. חיים העלה אותם לתחנה, דאג להם לשמיכות ואוכל וכל מה שצריך כדי שיוכלו לקיים את השבת כמו שצריך. אין דברים כאלה. פעם אחת ילד נתקע בתוך האוטו והאמא לא ידעה מה לעשות, אף אחד לא הצליח לחלץ אותו. אחר כך באה משטרה, בא אמבולנס וגם חיים ביטון. הוא הוציא מכשיר מיוחד מהרכב, חילץ אותו דרך החלון והלך. זה מעיד על הצניעות המיוחדת שלו. הוא היה יכול להישאר ולחכות שיראיינו או יצלמו אותו, אבל הוא חזר לאוטו שלו ונסע".
מה היה מיוחד בו ובאישיות שלו שהוא היה אהוב על כולם?
"הוא היה איש מעשה. הוא היה מוכן להתעסק בכל דבר: אם הבית של מישהו הוצף מגשם, הוא היה ללא היסוס מרים את המכנסיים, נועל מגפיים, לוקח מגב וגורף את המים. כך כל דבר גדול וקטן, הכל לטובת התושבים. אם היתה אזכרה ולא היה מניין הוא היה הולך ומביא איתו עוד חברים כדי להשלים מניין. גם בצבא הוא היה מפקד נערץ. באו המון חיילים ללוויה ולשבעה, הוא עשה מילואים עד יומו האחרון. הוא היה צריך להיות בתעסוקה מבצעית עכשיו. אני ראיתי בעיני רוחי שבגיל 70 חיים יהיה בטקס כמשרת המבוגר ביותר בצבא. עד כדי כך הוא אהב את הצבא ולא ויתר על המילואים למרות שזה היה קשה ותובעני. הוא היה חבר נאמן. היו לו הרבה חברים - ראו את זה בשבעה שכולם באו לעזור ונידבו לנו ארוחות שלמות".
אילו חלומות היו לו שהוא לא הספיק להגשים?
"היה לנו חלום ששנינו נעמוד מתחת לחופה של הנכדים שלנו. לראות שכולם מסודרים וחיים בטוב. כשאנחנו היינו צעירים לא היו לנו הרבה אמצעים אבל דאגנו שהילדים שלנו ילמדו ויעשו תואר ראשון ושני ויהיו מלומדים".
ביום שני שעבר הלך לעולמו חיים ביטון ז"ל בפתאומיות ובנסיבות טראגיות והותיר את משפחתו ואת כל תושבי העיר המומים וכואבים. "באותו יום יצאנו יחד מהבית. אני הלכתי לנכדים לעזור לבת שלי והוא יצא לעבודה. הזכרתי לו לא לשכוח לאכול ושידבר איתי במשך היום. הוא הכין לי קפה. בוקר שגרתי לחלוטין. גם באמצע היום הסתמסנו. לא היה שום סימן מקדים. זה ממש הלם. אני לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן בלעדיו", אומרת יהודית, "זה קשה. בור מאוד גדול נפער פה. אני לא יודעת כל כך איך למלא אותו, בטח לא בשלב הזה. יש לי את הילדים והנכדים שאני לא יכולה לוותר עליהם".
חיים ביטון ז"ל הותיר אחריו את אשתו יהודית, שני ילדים דודו ומלודי ושישה נכדים: רוני, שחר, נעמי, איתי, אביגיל ויונתן.