יוסל'ה רגב, אחד מגיבורי ישראל לדורותיה, הלך היום (רביעי) לעולמו במושב נהלל והוא בן 98. על רגב וחברו זאב 'זאבל'ה' עמית ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים, כתבה נעמי שמר את השיר 'אנחנו שנינו מאותו הכפר'.
רגב נולדת בשנת 1925 בנהלל. שירת בצבא הבריטי, בהגנה, ביחידה 101 של אריק שרון והיה איש מוסד רב-פעלים ששירת במרוקו, צרפת, קפריסין ואיראן בימי המהפכה האסלאמית. תרומתו לביטחון ישראל שנמשכה עשרות שנים הייתה משמעותית מאוד. מדינת ישראל חייבת לו רבות.
לפני שש שנים, בריאיון ל'מיינט העמק', סיפר מה חיבר אותו לחברו זאבל'ה: "בתקופה שלפני הקמת המדינה ואחרי שחזרתי מפעילותי בצבא הבריטי וב'בריחה' באירופה, הייתי מקורב מאוד לעמוס פיין, שהיה מפקד המרחב שלנו בהגנה ולימים נהרג בקרב כיבוש משטרת מגידו, מטרים ספורים ממני. באחד הימים עצרו הבריטים חבורה גדולה של צעירים מהיישוב, ביניהם זאבל'ה, ושמו אותם במחנה מעצר ברפיח. בן כיתתי, חומי זרחי, שגם הוא נהרג במלחמת השחרור, ניסה לארגן בריחה מהמעצר, אבל זה היה מסוכן מאוד ורוב החבר'ה חשבו שלא נכון לקחת את הסיכון. לאחר כמה ימים הם שוחררו, ובאחד התדריכים של עמוס פיין, ניגש אליי חומי ואמר לי: 'יוסל'ה, שים לב לזאבל'ה, גדל כאן אריה, הילד הזה לא מפחד מכלום'. כשנגמר התדריך כולם הלכו, וזאבל'ה ואני נשארנו לדבר והלכנו יחד - הליכה שנמשכה עד שנהרג במלחמת יום הכיפורים בשנת 73'".
בנהלל בפרט ובעמק בכלל יוסל'ה רגב היה אגדה. כל מי שנפגש איתו התרגש מהמעמד עצמו ומעוצמת אישיותו. הוא היה לוחם ללא חת, איש אמת, חבר אמת, חקלאי ציוני, אוהב הארץ ובעיקר והכי חשוב אוהב עמו.
רגב ז"ל נטמן באדמת העמק היום (רביעי) אחר הצהריים. רבים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. במהלך הלוויה הושמע השיר 'אנחנו שנינו מאותו הכפר'. בין הבאים לחלוק לו כבוד גלעד שרון, בועז ינאי, עפר אבידוב, איציק חולבסקי, אייל וזהר בצר ושלומית שיחור-רייכמן.
הלווייתו של יוסלה רגב בבית העלמין בנהלל
(צילום: יוסי וקנין)
בנו יהונתן ספד לו: "אבא היה דמות מורכבת. מאוד. מעטים מהנוכחים הכירו אותו לעומקו. די אם יחשוב כל אחד אם ידע מי הייתה הזמרת האהובה עליו, מה היה כלי הנגינה האהוב, הצבע האהוב, מי הייתה בעיניו אשה יפה, ומה באישה היה מעכיר את מצב רוחו אם לא היה יפה ותואם את דמותה. אז כדי שלא תהיו במתח, זה: חוה אלברשטיין, צ'לו, כתום, אמא שלי, וכפות ידיים. כשהיה פוגש אשה יפה שכפות ידיה אינן יפות, היה נעצב.
"אבא היה איש של ניגודים מובנים, ולא היה שבוי בשום קונספציה. איש קשוח שידע לעמוד בלחצים ובמצבי קיצון, אך היה יוצא מדעתו מדאגה אם אחד הנכדים יצא באופניים ואמר שיחזור בחמש וכבר חמש ושבע דקות ועדיין לא חזר. איש רך ואוהב משפחה, שכנראה למד בפעם הראשונה, שלתינוקות מלבישים חיתול, לא עם ילדיו אלא בנכדתו החמישית. שברוב חייו אם חס וחלילה הייתי קם לעזור להוריד מהשולחן, היה אומר, תזהר חביבי אתה תהפוך לבת, ובזקנתו היה אחראי על שטיפת הכלים בבית".
קראו גם:
על החברות של אביו עם זאב'לה אמר הבן: "איזו חברות, ואיזו שונות. אבא היה מאופק, וסגור, זאבלה היה אשף הסיפורים והצחוקים. אבא שמרן וזהיר, זאבלה רחב לב יותר ואימפולסיבי יותר. את המכתבים היפים ביותר שאבא כתב לאמא (וגם אולי את היחידים שכתב לסבא גרבר) כתב זאבלה. מין win win כזה, שזה נהנה, וזה אינו חסר. ואם תחשבו את מי הרגה נעמי שמר ב'אנחנו שנינו מאותו הכפר', יש לי סיבות רבות מאוד לחשוב שאת אבא ולא את זאבלה, ורק אם נחשוב שהשורד מבין השניים מספר את הסיפור – ודאי שזה זאבלה ולא אבא".
כשהמדינה חגגה יום הולדת 70 אמר רגב ז"ל: "אני מרוצה מהמדינה והגענו להישגים בלתי צפויים, אך יש בהנהגה שלנו כמה תאים רקובים בשטחיה השונים ובדרגותיה השונות. זה לא דומה למה שחתרנו אליו. בחלומי ראיתי את המדינה שכל האנשים בה מסורים ללא סייג. גדלתי בחברה של אנשים שמסורים ליעדים בלי גבול. היום אני רואה שאנשים עושים גם לעצמם".