משה אילוז לא ישכח את היום הארור ההוא שבו הודיעו לו שבנו, סמל איתי אילוז ז"ל נהרג בגבול לבנון, בן 22 בנופלו, אחרי שנפגע יחד עם חייל נוסף, רס"ר אבישי קוריסקי, בן 24 מנוף הגליל, מירי צלפים של חיזבאללה בזמן שתיקנו אנטנה במוצב 'נורית'.
"כל עפולה ידעה כבר בשעה 12 שהבן שלי נהרג. כשבאנו הביתה החיילים מקצין העיר חיכו לנו", נזכר האב, "אני הייתי בהלם. ביקשתי להבין איך הוא נהרג, אמרו לי שהוא נהרג במוצב ואני לא הבנתי כי הוא תמיד אמר לי שהוא טכנאי קשר. הוא אף פעם לא סיפר לי שהוא היה עולה למוצב כי הוא לא רצה שאדאג. זה היה שוק".
18 שנה חלפו מאז והכאב אינו מרפה. בשבוע שעבר נערכה האזכרה שמציפה שנה אחר שנה, יום אחרי יום, את תחושת האובדן העצום של המשפחה ובתוכה האב, משה - שאומר כי יש לו חשבון פתוח עם נסראללה.
תחקיר עצמאי
יום שלישי ה־20 ביולי 2004 היה יום מתוח בגזרת לבנון. יום קודם לכן הוכרזה כוננה גבוהה בעקבות איומי חיזבאללה לנקום את מותו של פעיל הארגון בביירות, פעולה שחיזבאללה ייחס לישראל. למרות הכוננות נשלחו חייל חיל המודיעין סמל איתי אילוז וחברו מחיל הקשר רס"ר אבישי קוריסקי לתקן את אנטנת הקשר במוצב 'נורית', בגזרה המערבית שבגבול הצפון.
התחקיר שנעשה לאחר מכן העלה מסקנות חמורות ובעקבותיו מפקד הגדוד הודח מתפקידו ומפקד עוצבת הגליל דאז, אלוף יאיר גולן (היום חבר כנסת ממפלגת מרצ) קיבל הערה פיקודית. "לא היו צריכים לשלוח אותם באותו יום, זה היה מחדל", פוסק אילוז, "הסמג"ד, בלי להתייעץ ובלי לתאם שום דבר עם המוצב, שלח אותם להמשיך במשימה ואז הצלפים של החיזבאללה הרגו אותם. הם היו זרוקים במשך שעתיים על הכביש עד שעלו למוצב וראו אותם מוטלים על הרצפה הרוגים".
אילוז, שהיה מ"פ בפיקוד צפון ושירת בקבע במשך 36 שנים, לא נתן למקרה לחמוק בשקט ופתח בתחקיר עצמאי. כמה ימים לאחר האסון הוא הגיע למוצב 'נורית' למקום שבו נהרג בנו.
"היה לי חשוב לראות איך זה קרה ואיך הם עלו לשם. עליתי למוצב ולא הבנתי איך הבנות התצפיתניות לא ראו את החיזבאללה עם כל הכוננות שהיתה. היו המלצות של האלוף בזמנו בני גנץ, אבל אז הם ניסו לטייח את המקרה. אני לא נתתי לזה יד, עשיתי תחקיר בעצמי והגשתי את המסקנות שלי לאביחי מנדלבליט שהיה אז הפרקליט הצבאי הראשי. כשהבאתי לו את הממצאים הוא מינה את מצ"ח לחקור את הנושא. לאחר מכן הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי מינה את האלוף יאיא לחקור את הנושא מחדש ובתוך שבועיים הוגשו המסקנות. הוא אמר לי שצדקתי בכל מה שאמרתי. אשכנזי הזמין אותי אחר כך ללשכה שלו להודות בטעויות ולהתנצל".
הצבא הפיק לקחים מאז?
"כן, הייתי הולך לכל מיני יחידות בצבא ולבתי ספר להרצות על המקרה. הם הפיקו לקחים. חיילים כבר לא עולים לאנטנות ולא חשופים לאש הצלפים. ברוך השם מאז ועד היום אף חייל לא נהרג שם".
אתה מרגיש שיש לך חשבון פתוח עם חיזבאללה ונסראללה?
"אם הייתי יכול ללכת בזחילה ללבנון ולחסל אותו הייתי עושה את זה. אני מקווה שהיום שלו גם יגיע, הוא יושב בבונקר וכל הזמן מאיים עלינו".
תחושה רעה
איתי אילוז ז"ל גדל והתחנך בעפולה. הוא למד בבית הספר היסודי 'בית זאב', שם הצטיין בלימודיו. בחטיבת הביניים 'אורן' וגם בלימודיו התיכוניים ב'אורט עפולה' הוא היה מוקף תמיד חברים וחברות רבים. "הוא היה הדבק שמקשר בין כולם, כולם היו מתאספים סביבו", אומר האב. "אחרי שהוא נהרג החבילה התפרקה וכל אחד הלך לדרכו. זו היתה הייחודיות שלו: הוא היה תמיד מחבר בין כולם, אם זה בקאנטרי קלאב שהיה אהוב על כולם וגם בבית הספר ובעבודות שהיה עובד למחייתו. הוא עבד במלצרות ובשטיפת רכבים ובגיל 17 כבר קנה לעצמו רכב מכספו האישי".
ביולי 2001 התגייס איתי לצה"ל ולאחר אימוני הטירונות בניצנים, נשלח לקורס טכנאי מערכות קשר בבית הספר הטכני של חיל האוויר. בתום הקורס הוצב בחיל המודיעין ומונה לתפקיד סמל מחלקה. במסגרת תפקידו הוא נסע ממוצב למוצב כדי לטפל במכשירי הקשר. בבוקר יום האסון היו הוריו של אילוז בבית החולים בעפולה ולא ידעו דבר על המתרחש; רק ארבע שעות לאחר מכן, כשיצאו מבית החולים וחזרו לביתם, ניחתה עליהם הבשורה הקשה כרעם ביום בהיר.
על מה היתה השיחה האחרונה ביניכם?
"ביום ראשון כשהוא הלך לבסיס היתה לי הרגשה נוראית שמשהו הולך לקרות, אבל לא ידעתי מה. הבטן שלי התהפכה, לא הבנתי מה קורה לי. הוא הלך עם חבר שלו ואמר לי שלום. אני הייתי בכניסה לבית ואפילו לא נפרדתי ממנו בחיבוק והוא נסע. בגלל שהייתי עסוק עם אשתי בבעיות שהיו לה בגב לא שמעתי חדשות שלושה ימים, ואני אחד ששומע חדשות בכל שעה עגולה. תקרא לזה גורל".
אתה מצטער על זה עד היום?
"כן, אם הייתי יודע שנסראללה מאיים להרוג חיילים, אני הייתי מתריע. גם לאיתי היתה הרגשה לא טובה. בבוקר לפני שהוא נסע הוא ביקש לדבר עם הרל"שית. הוא רצה לשאול אותה משהו ואמרו לו שהיא ישנה והוא הלך לבסיס עם הרגשה לא טובה".
חלומות אבודים
הימים הראשונים לאחר האסון היו קשים מנשוא עבור ההורים ושני אחיו, עדיאל וקרן. "היינו שבורים לגמרי. אי אפשר היה אפילו להמשיך לחיות, הגענו למצב של כמעט איבוד דעת. זה כאב שאי אפשר להסביר אותו. רק עם הזמן הנכד הביא לנו נחמה. הוא היה בן שנה וחצי כשאיתי נהרג. הוא היה קשור אליו ובימים הראשונים לאחר האסון הוא היה מחפש את איתי בחדר".
ביום חמישי שעבר נערכה האזכרה במלאת 18 שנים לנפילתו של איתי ז"ל, אבל הכאב נוכח כל הזמן.
"הוא איתנו תמיד, 24 שעות ובמשך כל השנה. אני מתגעגע לחיוך שלו ולאהבה שלו. התמונה שלו אצלי במחזיק מפתחות של האוטו ובכל פעם שאני רואה אותה אני נזכר בו. חבר ילדות שלו התחתן לפני חודש והלכנו לחתונה שלו. זה ניחם אותנו קצת אבל ראינו את כל החברים שלו נשואים עם ילדים וכל הזמן עולות בנו תהיות מה היה אם איתי היה היום חי. הוא היה יכול להיות כבר עם ילדים והיה לו עתיד, היתה לו חברה והם תכננו להתחתן אבל הכל נקטע. הוא נשאר בשבילנו צעיר לנצח וככה כתבנו על המצבה שלו. ביום חמישי היתה האזכרה בבית העלמין ואנשים ממשיכים לבוא. האלוף יפתח רון-טל מגיע כל שנה לכבד את המשפחה, באים מכרים מכל הארץ".
יש עוד משהו שאתה מצטער שהוא לא הספיק לעשות?
"כן, היה לו חלום להיות מדריך בחדר כושר. גם בצבא תכננו לשלוח אותו לווינגייט לעבור קורס מדריכי כושר ויכול להיות שהוא היה ממשיך בקבע, אבל כל החלומות האלה לא התגשמו".
איך המשכתם את החיים בלעדיו?
"בהתחלה אחרי שאיתי נהרג אני לא רציתי לחיות, אבל מאז שהנכד הראשון שלי דפק בדלת וחיפש אותי ושאל 'איפה סבא' היתה לי צמרמורת בכל הגוף ואמרתי לאשתי רחל: 'את רואה, בשבילו צריך לחיות'. עכשיו יש לנו ברוך השם שישה נכדים, הילדים והנכדים באים להתארח אצלי כל שבת ואנחנו מתאספים ומדברים ומעלים זיכרונות אבל איתי חסר תמיד, לא יעזור שום דבר".
קראו גם >>>
מה עשיתם כדי להנציח אותו?
"אנחנו משפחה דתית והנצחנו אותו בספר תורה שהכנסנו לבית הכנסת לזכרו. איתי היה אוהד של מכבי תל אביב והקבוצה ערכה משחק לזכרו. הוזמנו לטקס בבלומפילד כשניר קלינגר היה מאמן של מכבי תל אביב. המשחק היה נגד הפועל פתח תקווה. עשו טקס ממש מכובד. עשינו גם ימי ספורט ומשחקי כדורגל לזכרו".
היית רוצה שינציחו אותו יותר בעפולה?
"כן, ציפיתי שלאור זה שאיתי נהרג כחייל צה"ל שיקראו רחוב או כיכר על שמו, אבל ראש העיר לא פנה אלינו. בכל זאת הוא בן עפולה שהיה אהוב על כולם והנצחה כזו היתה יכולה להיות זיכרון להמשך".