בתחילת שנות ה-50, עם הקמתו של המושב השיתופי אלוני אבא, נכתבה ביוזמתם של חברי המושב הגדה של פסח בנוסח מקוצר, עם קטעים אקטואליים, שירים ואיורים של הצייר ממקימי המושב יוסף (פויו) זעירא ז"ל.
חברי המושב קראו בהגדה בסדר השיתופי שערכו בכנסייה הטמפלרית שבמרכז המושב עד שכל משפחה עברה לעשות סדר בביתה. גם אז קראו ממנה אבל ככל שחלף הזמן המסורת הזו הופסקה וההגדה נשכחה.
טקסט ייחודי ואקטואלי
אלוני אבא הוקם בשנת 1907 כמושבה חקלאית קטנה בשם 'ולדהיים' על ידי בני הדור השני של תנועת הטמפלרים מגרמניה. המקום כמעט נעזב לגמרי במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי השלטון הבריטי בארץ ישראל. במלחמת העצמאות נכבש המקום על ידי כוחות ההגנה ואחרוני הטמפלרים במקום עזבו. במקומם הגיעו גרעין של חברי תנועת הנוער הציוני 'במאבק', שהקימו קיבוץ בשם 'נווה יער'. בשנת 1951 החליטו התושבים להכריז על המקום כמושב שיתופי ושינו את שמו ל'אלוני אבא'.
אחרי שהמקום הפך למושב שיתופי נערך ליל הסדר בכנסייה המקומית ששימשה אז כבית התרבות. עופרה שפירא, היום חברת קיבוץ עמק יזרעאל, בתו של האמן יוסף זעירא ז"ל שאייר את ההגדה זוכרת בערגה כילדה את הישיבה סביב שולחן הסדר המשותף. "בהגדה של אלוני אבא מוזכר משה רבינו בשונה מההגדה המסורתית, וכן קטעים שנוספו על חג האביב, שירי ארץ ישראל, מגילת העצמאות ודברי ניצולי שואה שהרגישו את המעבר מעבדות לחירות היטב", מספרת שפירא, "את הקטע בהגדה שמתחיל ב'ערב ארבע עשר לחדש ניסן התאספנו... בני עדת קבוצתנו..' כתב וקרא אבא שלי ישראל (הרי) רודיך ז"ל שהיה שורד שואה והגיע לארץ באוניית מעפילים".
על ליל הסדר המשותף במבנה הכנסייה לשעבר סיפרה שפירא: "היינו נוהגים לעשות את המסיבות והחגים יחד וכמובן את ליל הסדר בכנסייה המקומית. ערכו שולחנות חגיגיים והייתה במה קטנה שהילדים היו מופיעים בה ושרים ורוקדים. את ליל הסדר זכרנו במיוחד: היה שם מטבח מאולתר וכל אחד היה מביא את האוכל שהוא הכין. היינו עורכים את הסדר כהלכתו על פי ההגדה של המקום. הילדים היו שרים במקהלה ולכל אחד היה תפקיד קבוע בהגדה. תמיד הייתי מאוד גאה בציורים של אבא שלי. כילדים היינו גאים להתכנס פעם בשנה ביחד, זה היה מאוד מרגש".
כריכת קרטון חום
לימים ההגדה נשכחה עד ששלמה ארצי ואחותו נאוה סמל ז"ל, שגדלו במושב אלוני אבא, ערכו והדפיסו אותה מחדש.
אחד העותקים של ההגדה המחודשת נמצא עד היום בביתה של רעיה רודריך-ארד מוותיקות אלוני אבא. "שלמה ואחותו נאווה שגדלו באלוני אבא, מצאו אצלם בספריה עותק מההגדה הזו שקראנו בה בשנה הראשונה והם הדפיסו וערכו אותה מחדש", מספרת רודריך-ארד, "נאווה שהייתה חברתי שלחה לי עותק של ההגדה הזו וכך היא חזרה לאלוני אבא".
בתחילת שנות ה-90, ביוזמתה של בת המושב חנה לבב עברו חברי אלוני אבא לקרוא בהגדה של פסח של האיחוד הקיבוצי, וההגדה המקורית של אלוני אבא נשכחה. "נתקלתי בהגדה של האיחוד ומאוד התלהבתי מהשירים ואיך שהיא מעוצבת והצעתי לאלוני אבא לעבור להגדה הזו, קנינו מסה של הגדות כאלה וחילקנו לחברי המושב", מספרת לבב שעד היום זוכרת את ההגדה המקורית: "היא הגדה מקוצרת מההגדה הרגילה. כריכת קרטון חום צנועה עטפה אותה וההדפסה הייתה נראית כמו הדפסה של מכונת כתיבה רגילה. באיזשהו שלב הפסקנו לעשות את הסדר המשותף וכל אחד התחיל לעשות סדר משפחתי. רוב האנשים משתמשים בהגדות הרגילות ואני ומשפחתי משתמשים בהגדת האיחוד".
קראו גם:
אביטל גונן ממולדת, בנה של נאוה ז"ל בת אלוני אבא, שמע מאמו על ההגדה הגנוזה. גם בביתו נמצאת ההגדה, שמורה במקום טוב בספרייה. "אנחנו נהגנו כל השנים לחגוג פסח במולדת עם הגדת הקיבוצים המוכרת שערך יהודה שרת", סיפר גונן, "לפני קצת יותר מ־10 שנים החליטה אימי לערוך במיוחד ליל סדר משפחתי באלוני אבא, בביתם של סבי וסבתי חיים ופנינה (פפי) שפאר יחד עם אחותו מרים (מריקה) ובעלה ישראל (שרוליו) אייזנברג, כולם חברי גרעין 'במאבק' שעלה להתיישבות באלוני אבא, וכל בני המשפחה. באירוע הזה שמעתי לראשונה על ההגדה המיוחדת וגם לא מעט סיפורים על הסדר המשותף באלוני אבא שהיה מיוחד במינו והעיד רבות על אופיים המיוחד של אנשי המקום".