תלמידי יב' במגמה לתיאטרון בתיכון העמק המערבי ביפעת הקדישו בצורה ייחודית, ערכית ומרגשת את הפקות הבגרות שלהם לשלושה בוגרי המגמה שנרצחו ונפלו ב-7 באוקטובר - נועה חיאל ז"ל מאחוזת ברק (מחזור נ"ג), מאיה פודר ז"ל משמשית (מחזור נ"ה) ורותם דושי ז"ל משמשית (מחזור ס').
התלמידים למעשה גנזו את המחזות שכבר בחרו לעבוד עליהן בתחילת שנת הלימודים ובמקומן הפיקו את הצגות הגמר שעליהן נבחנו לבגרות מאיה, נועם ורותם כשסיימו יב'.
המעשה הנכון
ב-7 לאוקטובר כאמור איבד תיכון העמק המערבי שלושה מבוגריו. מאיה פודר ז"ל ונועה חיאל ז"ל נרצחו בטבח האכזרי של מחבלי חמאס בפסטיבל 'נובה' שליד קיבוץ רעים; רותם דושי ז"ל, לוחם צנחנים בגדוד 890, הוקפץ מביתו בבוקר אותה שבת ארורה וירד להילחם בדרום. הוא נפל בקרב לטיהור קיבוץ כפר עזה.
"החזרה לבית הספר אחרי ה-7 באוקטובר הייתה לא פשוטה. מהר מאוד הבנו שהמחזות שנבחרו על ידי התלמידים לא תואמים את רוח התקופה", סיפרה רכזת מגמת התיאטרון בתיכון לירון בר דוד-מטליס, "חשבנו שנכון יהיה להציג הצגות שנוגעות ברגש ולא כאלו עם אמירה פוליטית".
אחרי תקופת התלבטות הודיע אחד התלמידים, גיא קרן משמשית, שהקבוצה שלו תפיק את המחזה 'זרים מושלמים' שבו השתתף דושי ז"ל בהפקת הגמר שלו. קרן גם ציין שהוא יגלם את הדמות שדושי גילם. ההצעה הזו הובילה את בר דוד-מטליס והמורה לתיאטרון נגה זק להחלטה - שתי ההפקות הנוספות יהיו 'מישהו לרוץ איתו' שבו השתתפה נועה ו'גריניץ' בה השתתפה מאיה.
"למרות המועקה זה היה לנו ברור שזה מה שצריך לעשות", סיפרה בר דוד-מטליס, "ההחלטה לחזור להפקות של מאיה, נועה ורותם הייתה משמעותית, מחוברת, נכונה וגם תורמת לקהילה שבה אנחנו חיים. זה גם חיבר בחזרה את כל הבוגרים של המגמה בשנים האחרונות. מבחינתנו מגמת התיאטרון בעמק המערבי זו משפחה".
הפרשנות שלהם
אחרי שמשפחות דושי, חיאל ופודר הביעו את הסכמתן החלו התלמידים לעבוד על ההפקות. מבחינתם, כשברקע מתנהלת מלחמה קשה, זו לא הייתה רק עבודה כדי לקבל ציון טוב אלא מסע רגשי ומעצים להנצחת בוגרי המגמה שלהם. "העבודה על המחזות הייתה עבור התלמידים משמעותית", סיפרה זק, שכבר 12 שנה מלמדת תיאטרון בעמק המערבי והייתה המורה של מאיה, רותם ונועה, "זה לא היה להם קל. בהתחלה היו להם כל מיני התלבטויות כמו עד כמה זו היצירה שלהם וכמה הם מעתיקים משהו שמישהו כבר עשה. היה להם חשוב שזו תהיה הבגרות שלהם והיצירה שלהם. הם אמנם בחרו את אותן מחזות, אבל הם נתנו להן את הפרשנות שלהם. ברגע שהם החליטו כבר לא היו התלבטויות".
ואיך הייתה העבודה איתם על ההצגות?
זק: "האובדן של מאיה, נועה ורותם כל הזמן היה ברקע. באחת החזרות על 'זרים מושלמים' פתאום קראתי בטעות 'דושי' לגיא, התלמיד שמגלם את הדמות שרותם גילם. התחלתי לבכות וגם גיא התחיל לבכות. אני נבהלתי מזה, אבל זה התקבל בהבנה. זה כנראה היה חייב לקרות מתישהו".
בום בלב
נקודות השיא של השנה עבור התלמידים הגיעו לפני יותר משבועיים. ביום חמישי, שלושה ימים לפני הבגרות הגיעה אביאלה חיאל, אמא של נועה, לצפות באחת החזרות כשהיא מביאה לתלמידים פיצות. יומיים לאחר מכן, במוצאי שבת, נערכה החזרה הגנרלית בהשתתפות המשפחות של רותם ומאיה.
"עם מאיה זה סיפור מטורף כי המחזה 'גריניץ' מדבר על זמן", סיפרה זק, "זה מחזה טעון שמתעסק בשאלות פילוסופיות על אובדן ומי קוצב לנו את הזמן של החיים. ההצגה נפתחת במונולוג של אם שכולה ומסתיימת במונולוג של אם שכולה. מאיה הייתה הדרמטורגית של המחזה. היא למעשה ערכה את הטקסט ושיחקה בו דמות מקסימה. כשהמשפחה של מאיה באה לראות את ההצגה בחזרה הגנרלית אז אחת האחיות שלה הראתה לי קעקוע קטן שיש לה על היד שכתוב בו 'Time'. זה היה מצמרר ולא פשוט".
בר דוד-מטליס הוסיפה: "לפני שעלינו לבמה לחזרה הגנרלית פורסם שבוגר נוסף של בית הספר ריף הרוש ז"ל מרמת דוד נפל בעזה. הידיעה הזו בשילוב המשפחות שהגיעו הפך את הערב הזה לטעון רגשית. זו הייתה סיטואציה לא נורמלית. בערב הזה חיבקנו את המשפחות דושי ופודר".
איך כמורים מתמודדים עם אובדן של תלמידים.
זק: "שלושתם היו התלמידים שלי. הכרתי אותם טוב. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. ה-7 באוקטובר היה קשה. תחילה פרסמו שמאיה נעדרת וזה גרם לי להרגיש נורא. הלב נפל. אחר כך פרסמו שנועה נעדרת וזה גרם לי לשאול את עצמי 'מי עוד? וכמה עוד תלמידי עבר אני הולכת לאבד'. כשפרסמו שרותם נפל זה היה בלתי נתפס. רק לפני שלוש שנים הוא סיים. אני ולירון לימדנו אותו והוא היה כל כך חי. אחד האנשים הכי חיים שהכרתי".
בר דוד-מטליס: "את מאיה ונועה לא לימדתי. את רותם כן. ילד עם נשמה גדולה שתמיד היו סביבו חברים. מותו היה עבורי בום בלב. זה היה קשה מאוד. רותם היה שובב גדול. מאוד חי ועם קסם אישי שאין להרבה ילדים. אי אפשר היה להתעלם ממנו. רותם תמיד היה שם בשביל החברים שלו ואף פעם הוא לא התלונן או התמרמר. תמיד אמר: 'מה שצריך אני פה'. זה גם מה שצריך לקחת ממנו וזה נאמר כל הזמן בחזרות".
חזק ומרגש
ביום ראשון, לפני שבועיים, הציגו התלמידים את הפקות הגמר (כל הצגה נמשכה כחצי שעה) באולם התרבות ביפעת בנוכחות בוחנת ממשרד החינוך. "אני מרוצה מהתוצאה", הודתה זק, "ההצגות היו מוצלחות, גם ברמה היצירתית. התלמידים הציגו רמה גבוהה של כישרון וזה היה שלהם ובשביל מורה לתיאטרון זה מעורר גאווה".
בערב של אותו יום ראשון הציגו התלמידים את שלוש ההצגות באירוע הסיום של לימודי המגמה בהשתתפות הורים, חברים, תלמידים, מורים, מנהל בית הספר גיא צליל ובוגרי המגמה משנים עברו.
קראו גם:
"הערב המסכם היה בשבילי סגירת מעגל או עיבוד ראשוני של האבל", ציינה זק בהתרגשות, "עד שלא עשינו את זה, היה קשה לקלוט את מה שקרה. התהליך הזה של הפקת המחזות אפשר לי אישית לעבד את כל האבל הזה. הגיעו המון בוגרי המגמה שידעו במה מדובר. הם פשוט באו להיפרד מהחברים שלהם. זה היה חזק ומרגש. מבחינתי השיא היה לראות את החבר'ה האלה שלמדו עם מאיה, נועה ורותם".
בר דוד-מטליס גם ציינה שהתרגשה לפגוש את הבוגרים שבאו לצפות בהצגות. "התחלתי לבכות כשראיתי אותם", סיפרה בר דוד-מטליס, "יש משהו בתלמידי מגמת תיאטרון שהם כמו הילדים שלי. אני אוהבת אותם. ממש התפרקתי. זה בא ממקום של דאגה ופחד ומתוך אהבה גדולה אליהם. כשהסתיים המופע הרגשנו כולנו כמה התיאטרון הוא דבר מרפא. כמה הוא מזכיר לנו את יופיו של האדם, הטוב שבאדם והבריאה של יש מאין. זה מרומם את הנפש בתקופה שכזו שבה הרוע נמצא בכל פינה וכל כך קרוב אלינו".