פרוספר ברששת ז"ל מבית שאן, מי שנחשב לאגדת פלאפל בעיר, הלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 72. בחצי השנה האחרונה הוא התמודד עם מחלת הסרטן, כשכל הזמן הזה הוא היה מוקף בבני משפחתו.
"הוא היה בעל ואבא טוב ומסור. האהבה שלו לא עזבה עד הרגע האחרון", אמרה אשתו בת שבע, "הוא אהב לקחת את הנכדים מהגן, להכין להם את החביתה והסלט שלו שהם היו אוהבים. הילדים לא עזבו אותו לרגע בכל התקופה שבה הוא היה חולה, כל מה שהוא רצה הוא קיבל. ביום האחרון הוא לא הצליח לדבר, אבל לא הרגשנו שהוא כבר עומד ללכת. עצוב לי מאוד".
פרוספר (מסעוד) ז"ל ומשפחתו עלו לארץ ממרוקו בשנת 1960 והשתקעו בבית שאן. בצעירותו שיחק במשך כעשור בקבוצת הכדורגל הפועל בית שאן והיה משחקניה הבולטים והמשפיעים. בצה"ל שירת בגדוד תובלה ולקראת סוף שירותו הצבאי, כשהיה בן 20, הכיר את בת שבע אשתו שהייתה אז בת 17. הם נישאו בתחילת שנות ה-70 ונולדו להם חמישה ילדים. לאחר הצבא עבד פרוספר במפעל כיתן בבית שאן וכשהמפעל נסגר הוא עבר לעבוד במפעל כיתן בדימונה.
כשבנו נולד לפני 40 שנה הוא פתח את פלאפל ברששת שהפך ברבות השנים לפלאפל מיתולוגי בעיר. "כולם אהבו את הפלאפל בעיקר בזכות הטעם, היחס הטוב והנתינה של אבא", אומרת הבת אושרת ויצמן, "בשנים האחרונות בעלי איציק מנהל את הפלאפל. הוא ממשיך את דרכו של אבא".
"הוא היה בן אדם טוב שאהב את כל הבית שאנים", ספדה לו אשתו בת שבע שעבדה לצידו לאורך כל השנים בפלאפל, "גם כשאדם היה בא ולא היה לו כסף הוא היה נותן לו קודם כל לאכול. כל תושבי העיר אהבו אותו".
דמות צבעונית
ישראל פרי, מוותיקי העיר, הכיר את פרוספר ז"ל ואת פלאפל בר ששת כשהיה בשיאו: "היה לו פלאפל מיתולוגי שמשך אנשים, נהנו להיכנס אליו. הוא פתח את הפלאפל כאוכל לאנשים הפשוטים ולא לעשירים. היה לו לב ענק מאוד, היו עוד פלאפליות קטנות בבית שאן, אבל הוא היה משהו מיוחד. אנשים היו באים מכל קצוות בית שאן לאכול אצלו. בזמנו העסק היה ממוקם במרכז ותמיד היו אצלו אנשים וחיילים. כל כך אהבתי לשבת שם, הפלאפל עצמו היה טעים מאוד והוא היה נותן אותו בשפע. הוא העביר את הנתינה הזאת לחתנו איציק שהמשיך את דרכו בעסק".
איציק אוחיון מבית שאן שהיה לקוח קבוע בפלאפל ברששת מספר על פרוספר ז"ל שהיה אגדת פלאפל ואגדת כדורגל בית שאנית: "הפלאפל שלו היה אחד הטעימים בכל הארץ. היה לו סוד מיוחד לקציצות. שמעו יצא למרחוק, עשרות היו צובאים על דלתו מכל אזור הצפון. פרוספר היה אגדה מקומית. יש לו ערך מרכזי בתחום הקולינריה בדברי ימיה של העיר. זוכרים אותו גם מהכדורגל. הוא היה מגן ימני בהפועל בית שאן, אחד המגנים התוקפים הכי גדולים שהעיר ידעה.
קראו גם:
"היה לו לב רחב. תמיד היה נותן קציצות בשפע", הוסיף אוחיון, "הוא היה דמות צבעונית מיוחדת במינה ונדיב בצורה בלתי רגילה. גם כשהוא היה בשיאו והעסק שלו היה מוקד עלייה לרגל, זה לא גרם לו להתנהג כמו הנובורישים. גם בחייו וגם במותו הוא היה צנוע, אף לא אחד מתושבי העיר יגיד מילה רעה עליו. הוא היה קונצנזוס, חבל על דאבדין".
מאיר פנים
הרצל בן סבו, יו"ר ועד עובדי עיריית בית שאן לשעבר, היה נוהג מדי יום כמו רבים מעובדי העירייה לאכול בצהריים בפלאפל ברששת במרכז רסקו הסמוך לבניין העירייה. "הוא היה איש נפלא ונעים הליכות. הוא נחשב דמות מיתולוגית בבית שאן. מאוד אהבנו אותו", אמר בן סבו, "הוא כיבד אותנו והיה לארג' בפלאפל ובשווארמה שלו. הוא ישב איתנו וסיפר לנו על כדורגל. הפלאפל עצמו היה טעים ונקי. כיף היה להגיע אליו, באופן אישי הייתי מגיע אליו המון. המקום היה משפחתי ומאוד נחמד, כל מי שהגיע הרגיש כמו בבית".
"פרוספר היה אדם מקסים, נדיב ומאיר פנים, מראשוני העיר בית שאן", ספד לו מורה הדרך הבית שאני איציק רחמים, "אהבו אותו מאוד בעיר. בשנים האחרונות פחות ראיתי אותו, אבל הנוכחות שלו במרחב תמיד הייתה חיובית. הפלאפל שלו היה תמיד בשפע, נקי והכי טעים שיש. הוא ורעייתו היו בין הראשונים שהובילו את הסצנה הקולינרית של הפלאפל בבית שאן. תמיד היה אצלו מלא, הוא היה בתפר של זמן שעדיין לא היו הרבה מסעדות כמו היום".