ב־1 בספטמבר תתחיל נגה וייסמן - שיר און מכפר תבור דרך חדשה בחייה, כשתגשים חלום ישן ותהפוך למורה בבית ספר הרב תחומי עמל עמק חרוד שבגלבוע. מי שהיתה עד לפני שנתיים טייסת חיל האוויר במסוקי סער - מסוקי פינוי וחילוץ - חוזרת למעשה לתיכון שבו היתה תלמידה והפעם כמורה החדשה לביולוגיה, המקצוע האהוב עליה.
"אני מתרגשת מאוד לקראת פתיחת שנת הלימודים", אמרה וייסמן רגע לפני תחילת דרכה בהוראה, "ברור לי ואני גם יודעת שזה הולך להיות לי קשה. במהלך הקורס למדתי להסתכל על פרקי זמן קצרים. וכך אסתכל על תחילת דרכי בהוראה".
להיות הכי טובה
וייסמן בת ה־32, נשואה ואם לבן שנתיים, חזרה לעמק אחרי שנים, בעקבות שירותה הצבאי. היא בתו של רפי וייסמן, בן מושב מולדת והיום תושב כפר תבור, טייס קרב לשעבר ומי שניהל הרבה שנים את תיכון 'העמק המערבי' ביפעת.
הדרך של וייסמן להיות טייסת החל כשקיבלה זימון לטיס בשנה האחרונה של התיכון. "אמרתי לעצמי שאני הולכת על זה. המנטרה שלי בחיים היא 'אפתח לעצמי את הדלתות ואחר כך אחליט'. אמרתי לעצמי קודם אנסה גם אם אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אבא שלי טייס קרב, אז זה משהו שהיה בבית וגדלנו על זה. הוא עשה הרבה מילואים כשהייתי ילדה אז היתה בבית מודעות לחיים של חיל האוויר ובכלל לעולם הזה. אבל זה לא היה החלום שלי להיות טייסת".
כצפוי וייסמן עברה את המיון לטיס ולאחר שנת שירות כמדריכת טיולים בניצנה היא התגייסה. "הקורס הוא לא פשוט; מדובר בשלוש שנים של מרתון עם הרבה מאוד משתנים. התחושה הזאת שממינים אותך כל הזמן היא קשה. ידעתי שרק הטובים נשארים ומי שלא מספיק טוב לא יישאר, אז ניסיתי כל הזמן להוציא מעצמי את הכי טוב", היא נזכרת בדרך שעשתה עד לקבלת הכנפיים, "הקורס מחולק לכמה שלבים. כל פעם הסתכלתי רק על השלב הנוכחי. אני מודה שבמהלך הקורס היה לי חלום שדחף אותי כל הזמן והוא להגיע לעמוד על מגרש המסדרים".
כמו היום גם בתקופתה לא היו הרבה בנות בקורס טיס. "הבנות הן עדיין מיעוט גם כשאני הייתי וגם היום. זה אתגר כי לא חוויתי את זה לפני זה, למשל בתיכון. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי במיעוט, והיתה גם סיטואציה שהייתי בת יחידה עם עשרה בנים. רק בדיעבד הבנתי כמה הבנות שהיו איתי בקורס היו משמעותיות בשבילי והיוו מערך תמיכה. אנחנו עד היום בקשר, גם אחרי 11 שנה. התגייסנו סביב ה־30 נשים וסיימנו חמש. עד היום אנחנו הקורס שסיים עם מספר הנשים הגדול ביותר".
אחרי שלוש שנים של קורס היא סיימה כטייסת מסוקי סער. במהלך שירותה הצבאי היא עשתה מגוון תפקידים בין היתר כטייסת חילוץ במהלך מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014. "להיות טייסת שמחלצת פצועים זה מלווה ברגשות אמביוולנטיים. מצד אחד אני באדרנלין כי אני עושה את המשימה שאליה יועדתי ומצד שני אני יודעת שחילצתי עכשיו פצוע, חייל של כוחותינו. מהרגע שעליתי לאוויר ידעתי שאעשה את הכי טוב שאני יכולה כדי להציל את הפצועים. אני אהבתי את הפיקוד בחיל האוויר. אפילו כשפיקדתי על שלושה-ארבעה חיילי סדיר, זה מילא אותי. זה היה המקום שלי להביא את אהבתי לחינוך ולהדרכה".
לממש את החלום
לפני כשנתיים השתחררה וייסמן מהשירות הצבאי ואחרי מנוחה קצרה, תואר שני בביולוגיה ותעודת הוראה, היא מוכנה כעת להתחיל בקריירה השנייה שלה כמורה לביולוגיה.
"כמו שגדלתי על עולם הטיסה כך גם גדלתי על עולם החינוך. אבא שלי היה מנהל בית ספר בעמק יזרעאל ואמא שלי מנהלת חטיבה עליונה בעמל עמק חרוד - בית הספר שגם אני למדתי בו. אני יכולה לומר שגדלתי בבית שאוהב מאוד את העשייה הזאת עד היום. שני ההורים שלי, אם נשתמש במושגים צבאיים, 'מורעלים מאוד' על תפקיד ההוראה. גם ראיתי לאורך השנים את ההשפעה שלהם, הגישה למקצוע ואיך הם נגעו בכל כך הרבה בני נוער. שנים אחרי שתלמידים סיימו אצלם ללמוד הם הזמינו אותם לחתונות שלהם או שהיו מזמינים אותם לסיום קורס קצינים. זה הבית שגדלתי בו".
קראו גם >>>
חיכית לסיים את השירות הצבאי כדי להיות מורה?
"אני חושבת שקיבלתי את ההחלטה שאהיה מורה די מזמן, בערך בגיל 25 ועכשיו החלום מתממש. ההורים שלי מאוד תומכים בצעד שעשיתי, כי על אף הקשיים בעולם החינוך שניהם מאוד אוהבים את העבודה. לעומתם חברים שלי שעובדים בהייטק אמרו לי: 'את יכולה להשתחרר ולהיכנס ישר להיות סמנכ"לית אצלנו', אבל זה לא מושך אותי. אני קיבלתי החלטה ללכת עם הלב ולקום כל בוקר בידיעה שאני במקום שהוא משמעותי עבורי ושאני יכולה לתת בו את הערך המוסף".
מה הציפיות שלך מעצמך?
"אני מאחלת לעצמי שאצליח לממש את החלום שלי והוא להשפיע על בני הנוער, להיות שם בשבילם, לעצב דעות, מחשבות, כיוונים וכל זה במטרה ליצור מדינה טובה יותר".