בשנת 1961 שרה להקת 'התרנגולים' לראשונה את שירו של חיים חפר 'ערב במסחה', שמתאר את חיי המושבה כפר תבור. השיר הושמע ברדיו לא מעט, זכה לעוד כמה גרסאות ולמרות שלא הפך למגה-להיט הוא עד היום חי ונושם בערבי שירה ובמפגשים נוסטלגיים. ולא פחות חשוב - הוא מנציח תקופה שלא תחזור.
60 שנה לאחר שהשיר הושמע לראשונה ולרגל 120 שנה להיווסדה של כפר תבור חזרנו לרחוב המייסדים ולוותיקי הכפר כדי לנסות ולהבין מה הפך את 'ערב במסחה', שבתחילה המסחאים לא ממש התחברו אליו, לשיר געגוע שמזכיר נשכחות.
תחילת ההתיישבות
כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב. מייסדי המושבה הם קבוצה של 21 משפחות, בני הדור השני של העלייה הראשונה שהגיעו מהמושבות זיכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. תחילה קראו התושבים למקום 'מֶסְחָה' על שם כפר ערבי קטן שהיה שם, אך לאחר ביקורו ובהמלצתו של מנחם אוסישקין, מראשי הציונות, קיבלה המושבה שם עברי – כפר תבור.
כשרוצים לדבר על ארץ ישראל הישנה והטובה אי אפשר שלא להזכיר את כפר תבור כאחד מאותם יישובים המזכירים את הימים של תחילת ההתיישבות הציונית וכמובן ההיסטוריה של המקום רק מעצימה את חשיבותו: בשנת 1905 פרסם מנהל בית הספר היסודי במושבה יוסף ויתקין קול קורא 'בשם עמנו וארצנו' שקרא ליהודים בגולה לעלות לארץ ישראל; בשנת 1909 קיים ארגון המגן החשאי בר-גיורא בכפר תבור ועידה שבה למעשה הוחלט על פירוקו ועל הקמת ארגון 'השומר'; ובשנת 1918 נולד במושבה יגאל אלון (פייקוביץ) שלימים היה מפקדו הראשון של הפלמ"ח.
60 שנה אחרי שכפר תבור הוקמה כתב עליה חיים חפר שיר. הוא קרא לו 'ערב במסחה'. סשה ארגוב הלחין ו'התרנגולים' ביצעו אותו באופן מושלם בעיקר הודות לבמאית נעמי פולני. מדוע חפר כתב שיר דווקא על המושבה מסחה? יש המעריכים שזה בגלל המקום שבו נולד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון אותו העריץ. אחרים אומרים שהוא שמע על מסחה לא מעט סיפורים וכך נולד השיר.
חפר למעשה כתב שיר שמתאר את האווירה והחיים של בני המושבה. הוא תיבל אותו עם קצת מילים בצרפתית וגם ביידיש כמו צורס ומאראצן.
הדבר הבולט בשיר הוא אזכור של שמות אנשים כמו יענקל (יעקב), בורך (ברוך) ומוטל (מרדכי) ושמות של אנשים לכאורה אמיתיים - גולדמן, מוטל פרדקין וקורקין. למען הדיוק רק גולדמן גר במסחה. מדובר במשפחה ענפה במושבה. בכפר תבור לא התגוררו אנשים עם שם המשפחה פרדקין וקורקין.
הבית השני בשיר מתייחס לגולדמן: 'אוף בוא נשב קצת על הגורן, גולדמן את ביתו סגר ויש דברים בגו הן, אכן האבא כבר עושה צורס את אל תצאי לי עם בורך'. לאיזה גולדמן התכוון חיים חפר? שבתאי גל און-גולדמן (85), מי שנחשב להיסטוריון של כפר תבור, מנסה להסביר לאיזה גולדמן התכוון הפזמונאי האגדי חפר: "כשהשיר נכתב ראש המועצה היה דוד גולדמן. יש לו שתי בנות ובן, אז כנראה זה התאים לחפר. השמות פרדקין וקורקין לא נכונים. אין אותם בכפר תבור. יש פרדקין בתל עדשים ובאפיקים ויש קורקין ביבנאל ובסג'רה".
עלבון צורב
כשיצא השיר מרבית תושבי כפר תבור ראו בו שיר שמלגלג עליהם. על פי כמה עדויות יש כאלה שממש נעלבו ממנו. "כשחפר כתב את השיר הוא לא כתב כדי להחמיא. הוא ניסה לעקוץ", אמר גל און-גולדמן, "הוא כתב אותו בלי לבקר בכפר תבור. הוא לא דיבר פה עם אנשים. הוא כנראה שמע סיפורים".
מיכה גולדמן, אחיו הקטן של גל און-גולדמן וראש המועצה לשעבר, גם טוען כי השיר לא ממש החמיא להם בראשית דרכו. "לפני 40 שנה הייתי אומר לך שניסו להקניט את כפר תבור ולהציג את התושבים שלה כאנשים שנשארו בתחנה והאוטובוס נסע קדימה", אמר גולדמן, "כפר תבור היתה מספיק חזקה והיא השתנתה. לא מעט אנשים ב-40 השנים האחרונות רק מציינים לטובה את כפר תבור ולא מעט אנשים טובים רוצים לבוא לגור בה. מתוך שלושת ילדיי שניים בנו את ביתם כאן, כך שמי שלגלגל על כפר תבור לפני 60 שנה הנכדים שלו רוצים לבוא ולגור בה היום".
כעסתם על חיים חפר?
מיכה גולדמן: "לא כעסנו למרות שכאילו הוא לעג לחלק מהאנשים".
אביגדור גולדנברג (80), תושב כפר תבור מאז הולדתו ודור שלישי למייסדי המושבה, שירת בצבא כשהשיר יצא. "השמות שמוזכרים בשיר פרט לגולדמן שהיה ראש המועצה הראשון לא התגוררו בכפר תבור, אבל שיר לא תמיד חייב להיות מדויק", אמר גולדנברג, "החלק היפה בשיר הוא הפזמון 'כך נראה הרחוב במסחה', למרות שאני בתור ילד לא זכרתי בדיוק שהיה ברחוב 'כלב רץ לו, רץ ונובח'. לרחוב במסחה היה את האפיון המיוחד שלו כי הוא היה עשוי מאבני בזלת עגולות והעגלות שהיו בגלגלי עץ מצופים במתכת היו עוברות בקרקוש רועש במיוחד".
מה הפריע לך בו?
גולדנברג: "השיר מציג את התושבים בצורה עילגת. כמו המערכון של שייקה אופיר על הגליליים שהיו מדברים ב-ב' דגושה כי הם היו מדברים הרבה בערבית. כשהיו מנסים לתאר איך המסחאווים מדברים, הם היו אומרים: 'שבעים ושבעה זבובים מסתובבים מסביב לחלב הלבן שהביא הסבא מסביבות תל אביב'. זה היה אופייני לשפה שדיברו אז הגליליים וגם במערכון הזה ניסו לצחוק על המסחאויים".
מלכה גיבליק (82) הגיעה לכפר תבור לפני כ־50 שנה כשנישאה לאברימל'ה גיבליק, מוותיקי הכפר שהלך לפני חמש שנים לעולמו. היא מחזקת את העמדה שתחילה אנשי כפר תבור לא אהבו את השיר.
"השיר שמדבר על יענקל שמביא את הפרות מהמרעה וכלבים מתרוצצים ברחובות הוא לא שיר שמביא כבוד לכפר", הסבירה גיבליק, "יש מידה מסוימת של לעג ועוקצנות בשיר הזה. המסחאים בזמנו מאוד נעלבו מהשיר הזה כי כשחיים חפר כתב את השיר הוא לעג למסחאים ועשה מהם פרימיטיביים. אני זוכרת שאברימל'ה אמר לי שהוא לא יכול לסבול את השיר הזה כי כאילו צחקו מהם. הכדוריסטים שבאו מהעיר הגדולה החזיקו מעצמם ילדי שמנת מתל אביב ונשלחו ללמוד בכדורי והם לא אהבו את אנשי מסחה. היה פער מסוים שבא לידי ביטוי במילות השיר בזלזול קל".
נוסטלגיה במיטבה
לאורך השנים מלבד 'התרנגולים' ביצעו את השיר גם יהורם גאון, אורי זוהר, אריק לביא, גרי אקשטיין ומשה להב-הטיש הגדול וכמובן גם תושבי כפר תבור. העלבון הראשוני חלף וגם הכעס ועם השנים היחס אליו השתנה, אך עדיין קשה לומר שהמסחאים למדו לאהוב אותו.
בשבוע שעבר נערך ערב שירה לרגל חגיגות 120 שנה למושבה והקהל שר את השיר בשמחה גדולה. כך שלמרות הכול ניתן לחתום בהחלט שהיום רואים בו ותיקי המושבה וגם הצעירים שיר נוסטלגי על ימים שלא יחזרו.
"ערב במסחה הוא שיר יפה ונעים לי לשמוע אותו", ציין גל און-גולדמן, "היתרון הגדול של השיר שהוא מקנה אווירה של סיפור עם מנגינה ומסר נפלא. כשאני שומע אותו ומקשיב למילים אני מבין מה זה ללכת עם העדר למרעה. כששרים את השיר אני חוזר 60 שנה אחורה. לכן אני גאה בשיר למרות העקצוצים שבו. הוא לא ההמנון של כפר תבור. רבים דווקא מתחברים יותר לשיר 'קורידה במסחה' שלהקת איילון שרה".
גם גולדנברג מציין לטובה את השיר 'קורידה במסחה'. "הוא בעיניי הרבה יותר נחמד ומיוחד מבחינת התוכן שלו מ'ערב במסחה'. ערב במסחה מציג אותנו כפרימיטיביים וב'קורידה במסחה' מספרים על שמחה, על אירוע מיוחד שכולם מקנאים בנו", אמר גולדנברג, "היה לי הכבוד לארגן מסיבת יום העצמאות שבה שחזרתי את כל השירים על מסחה, ביניהם 'קורידה במסחה' ו'בדרך לתבור' ושירים שנכתבו גם יותר באיחור וגם השיר 'ערב במסחה' נעשה כמו שצריך".
גיבליק לעומת זאת מתקשה להתחבר לשיר גם היום. "אני לא יכולה להגיד אם אני אוהבת את השיר או לא כי אני לא הייתי בכפר בתקופה הזו ולא עברתי את התלאות שהם עברו", הסבירה, "השיר הצליח כי זה חיים חפר וכי באותם ימים אהבו את הכתיבה העוקצנית הזו. אולי צריך לראות את זה כחלק מהיסטוריה כמו הגששים שגם הם צחקו על כל העולם. בסך הכול זה מה שאפיין את התקופה הזו; זו היתה תקופה איומה וכל הכבוד להם שהם שרדו. זה כפר שהיה מוקף כולו בערבים ובלילות היו מציבים שמירה. לא היה להם לפעמים מה לאכול והם היו חיים מגורן לגורן ומעונה לעונה".
הילדים שלך מכירים ואוהבים את השיר?
גיבליק: "הם מכירים את השיר ואוהבים אותו בנפש חצויה".
ראש המועצה לשעבר מיכה גולדמן דווקא נהנה לשמוע אותו. "השיר הזה מספר את סיפור המושבה איך היא היתה עם רחוב אחד", אמר גולדמן, "אני זוכר את התקופה שהעדר יצא לשדה ואחרי הצהריים היו מחזירים אותו. זה שיר שסיפר על האותנטיות של כפר בגליל ואת החיים הקשים שהיו לחקלאים באותה התקופה. אני אוהב את השיר ואני שמח ששם המשפחה שלנו מופיע בו".