כבר כמה שנים שצמד האחים מכפר תבור במקור, יפתח ויהונתן גרשון ובשם הבמה שלהם 'הגרשונים', הם הדבר הכי חם בז'אנר השירה בציבור בישראל. ההופעות שלהם מלאות מדן ועד אילת והקהל פשוט מאוהב - שר את השירים ונהנה משעה וחצי של מוזיקה תוצרת ארץ ישראל הישנה והטובה.
סוד הקסם של 'הגרשונים' שהפך אותם להצלחה הוא בחירת השירים המדויקת, הסיפורים הקטנים במעברים ובעיקר הכימיה ביניהם. חיבור טבעי בין שני אחים שמייצר ערב שירה ישראלית שמח, מרגש, מזכיר נשכחות ומלא באנרגיות.
החודש הם ציינו עשור, הזמן עובר מהר כשנהנים, ולמרות שהם כבר מוכרים ועם קהל גדול שהולך אחריהם מבחינתם הם עדיין לא בשיא.
בין כדורסל למוזיקה
הם כאמור בני המושבה כפר תבור. יפתח בן ה-47 מתגורר היום בקיבוץ גניגר, נשוי ואב לשלוש בנות. מאז בית ספר יסודי הוא מנגן בפסנתר. אחרי השירות הצבאי, שירת כמדריך כושר קרבי, למד ברימון ובלוינסקי. אחרי שסיים ללמוד החל לעבוד עם מספר אמנים, לימד מוזיקה בבתי ספר וליווה את שרה'לה שרון.
יהונתן בן ה-38 מתגורר בקיבוץ שער העמקים, נשוי ואב לשלושה. מכיתה א' החל ללמוד פסנתר וקלידים, בהשראת האח יפתח. בצבא שירת כלוחם בחטיבה 188 בשריון ולאחר שהשתחרר למד ברימון והחל לעבוד עם אמנים כמו שלומי שבת, נחום וסי היימן ובתוכניות טלוויזיה כמו דה-וויס, אקס פקטור, הכוכב הבא ובערוץ הילדים.
אביהם של השניים הוא לא אחר מאשר משה גרשון, אגדת כדורסל באזור, שאימן הרבה קבוצות ברחבי העמק והגליל וחינך דורות של כדורסלנים. הם למעשה גדלו בבית ספורטיבי ושיחקו כדורסל בצעירותם, אבל גם המוזיקה הייתה נוכחת בו באופן משמעותי ולבסוף יצא מהם מוזיקאים.
"בבית שמענו כל הזמן שירי ארץ ישראל כמו שלמה ארצי, יהודית רביץ, הגבעטרון, אריק איינשטיין ועוד", מספר יפתח, "שני ההורים באו מתחום הספורט, אמא אושרה היא מורה לחינוך גופני ולשחייה, אבל נמשכנו יותר למוזיקה".
יהונתן הוסיף: "יפתח ניגן פסנתר ועוד שני אחים גם ניגנו אז היה טבעי שגם אני אנגן. שנינו אוהבים ספורט ושיחקנו כדורסל עד הנוער, אבל בצבא הבנו שמזה לא ייצא מקצוע. כשהיינו ילדים הבית של ההורים היה הרבה יותר סביב הכדורסל. היינו באים לצפות במשחקים של אבא. לכל מקום הגענו. היום הבית של ההורים הוא יותר מחובר למוזיקה".
ואיך אבא עם זה?
"אבא בא כמעט לכל הופעה שלנו ואנחנו מופיעים בכל הארץ. הוא מתעניין בחומרים חדשים ונותן הערות בונות. הוא ממש נכנס לזה".
איך נולד הצמד הגרשונים?
יפתח: "באחת החזרות שעשיתי בבית ההורים בכפר תבור עם גדעון גוריון מהגבעטרון הוא פתאום שאל אותי: 'למה אתה ואחיך לא עושים משהו ביחד?'. עניתי לו שזה בהחלט רעיון והתחלנו לגלגל את זה. עדכנתי את שרה'לה שרון, היא פרגנה מאוד, אמרה שזה רעיון גדול ואף הציעה לי שם: 'הגרשונעים'. עניתי לה שזה נשמע קצת ארכאי וככה עלה לי השם 'הגרשונים'. למעשה הגרשונים זה רעיון של גדעון גוריון. הוא דחף לזה".
למה לא חשבתם על זה לבד?
יהונתן: "לפני עשר שנים הייתי יחסית צעיר, במסלול אחר, רווק ועמוק בתל אביב. רציתי לנגן בטלוויזיה ובכל מיני הפקות. זה היה נראה לי המסלול הטבעי. הגשמתי מה שרציתי, אבל מתישהו הרגשתי שזה לא עד הסוף מה שאני רוצה לעשות בחיים. ואז בא הרעיון לעבוד ביחד".
יפתח: "העבודה עם שרה'לה הייתה עבורי בית הספר הכי איכותי. הייתי איתה כחמש שנים ולמדתי ממנה המון".
בז'אנר של השירה בציבור יש המון אמנים. מה בידל אתכם?
יפתח: "הלכנו על קונספט יותר צעיר ומרענן. הבאנו טעם יותר חדש, למרות שאנחנו מתאימים את עצמנו לקהל. אנחנו מופיעים בבתי ספר וגם בהיכלי תרבות לבני 70 פלוס וגם בפני חיילים".
יהונתן: "החלטנו להבליט את האיכויות שלנו כי יש הרבה אנשים בתחום של השירה בציבור".
לשיר בגובה העיניים
ההופעה הראשון של 'הגרשונים' נערכה במרץ 2014 בחדר האוכל של קיבוץ גניגר. "זו הייתה הופעה יזומה ואבא היה על הקופה. הגיעו כ-200 איש", סיפר יפתח, "שרנו מיקס של שירי ארץ ישראל, נעמי שמר, אריק איינשטיין ולהקות צבאיות. הלכנו על בטוח. אחרי ההופעה הבנו שיש לנו משהו אחר ושונה והחלטנו לפתח את זה. התחלנו לפרסם בעצמנו וככה התחלנו לצמוח".
היו חששות?
יפתח: "האמת שלא. היתרון שלנו שאנחנו אחים, שנינו מנגנים פסנתר ויש בינינו תקשורת טובה".
איך התפתח החיבור ביניכם?
יהונתן: "שנינו לא זמרים. אף פעם לא חשבתי להיות זמר. מלכתחילה לא נשיר שירים של זמרים גדולים. אנחנו שרים בגובה העיניים. אנחנו מודעים ליתרונות ולחסרונות שלנו".
עברתם לקדמת הבמה. זה מעבר מלחיץ, נכון?
יפתח: "בהתחלה כן. לעשות משהו שלא הייתי רגיל אליו זה מלחיץ, אבל קפצנו למים".
יהונתן: "בשנים הראשונות יפתח עשה את רוב קטעי הקישור והנחה. אני רק ניגנתי ושרתי. היום אנחנו הרבה יותר מדויקים ומשופשפים".
שרה'לה שרון באה להופעה שלכם?
יפתח: "בטח. בהופעה בתחילת החודש סגרנו איתה מעגל. עשינו ערב לכבוד אמנים שיצאו מהקיבוצים ואירחנו את דודו זכאי, שרה'לה ועוד כמה קיבוצניקים. זה היה כיף. שרה'לה פירגנה ונהנתה מאוד. היא האוניברסיטה של שירי ארץ ישראל ושירה בציבור".
ביחד עם הגדולים
מאז ההופעה הראשונה בגניגר 'הגרשונים' הפכו לדבר הבא בז'אנר השירה בציבור. הם החלו להופיע בכל פינה בעמק, צברו עוד ועוד קהל, מעריצים ופרצו כל גבול אפשרי - הופיעו מדן ועד אילת, בהיכלי תרבות גדולים, בחדרי אוכל של קיבוצים קטנים וגם ביישוב קטן בערבה. ההופעות שלהם מלאות באנרגיה ארצישראלית שמחה ובשנים האחרונות הם גם מארחים זמרים כמו דודו זכאי, חנן יובל ודורית ראובני.
קראו גם:
יש ביניכם ענייני אגו?
יפתח: "באופן כללי שיתוף הפעולה בינינו הוא כיפי ומפרה. ברור שיש לפעמים חילוקי דעות וויכוחים. ולא סתם ויכוחים, גם כאלה שגולשים עד לארוחת שישי אצל ההורים בכפר תבור".
יהונתן: "הוויכוחים הם על בחירת שירים או אורחים. ברגע שזה הפך למקצועי ומדובר בהרבה מאוד אנשים והתחייבות יש לנו אחריות. ככל שזה גדול יותר ועם אורחים יש יותר לחץ".
נראה שכיף לכם ביחד.
יהונתן: "כן. זה טבעי וגם קל. יש הרבה דברים בינינו שהם מובנים מאליהם. מספיק חצי מבט ואני מבין מה יפתח רוצה".
אחרי עשר שנים אפשר להגדיר אתכם סיפור הצלחה?
יפתח: "אני מרגיש שאנחנו עדיין רק בתחילת הדרך, אבל כן כשבהיכל התרבות בפתח תקווה פותחים סדרה של ערבי זמר אנחנו בין אלה שהם רוצים שנופיע בסדרה. אני חייב להוסיף שתמיד יש מה ללמוד".
יהונתן: "אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל היום אנחנו באותה שורה עם משה להב, עינת שרוף, האחים אסנר ועוד. בכל הופעה אנחנו מרגישים שאנחנו מחזקים את הקהל והם מחזקים אותנו".
תמיד לעבוד קשה
'הגרשונים' הם צמד מוכשר מאוד, שמייצר מוזיקה מקורית לכל מיני פרויקטים שמזמינים אותם, אבל במסגרת ז'אנר השירה בציבור הם לא מופיעים עם חומרים מקוריים.
עולים אצלכם בהופעות על השולחנות?
יהונתן: "אצלנו לא עולים על השולחנות, אבל הקהל שר ומוחא כפיים. אין לי בעיה שאנשים עולים על שולחנות. הקהל בא לשירה בציבור לפרוק, לשמוח וגם לעלות על שולחנות וזה בסדר בעיניי. אני עוד מעט בן 40 ועוד לא יצא לי לעלות על שולחן ונראה שגם לא אעלה. יש קהל גדול שאוהב את הז'אנר הזה והקהל בהופעות מפרגן לנו מאוד".
יפתח: "בתקופה האחרונה הכיוון בהופעות הוא יותר שירי אהבה לארץ ושירים של ביחד. שירים של התרוממות רוח ופחות חגיגות. זה לא מתאים כל כך בימים אלה כשיש מלחמה".
מה למדתם על עצמכם במסע הזה?
יפתח: "אני כל פעם מגלה מחדש כמה יהונתן מוכשר. הוא עדיין מפתיע אותי ביכולות שלו. גיליתי גם איזה משפטים לא להגיד לו כדי שהפיוז שלו לא יישרף, אבל לפעמים אין לי ברירה ואני אומר אותם".
יהונתן: "חשוב כל הזמן לעבוד קשה, ללמוד ולהיות עם היד על הדופק. זה גם עסק לכל דבר שאנחנו מנהלים אותו לבד. זה לא רק לבוא לשיר ולנגן, יש הרבה מסביב. יש משהו בזה שאתה עובד עם אחיך כי יש אמון והכול ברור ושקוף".
יש חלום להופיע בקיסריה?
יפתח: "כן. ב-20 שנה לגרשונים נרצה להופיע באמפי גדול. אולי בשוני. עשינו דרך, אבל יש לנו עוד 30 שנה להמשיך בדרך הזאת. בינתיים אנחנו נערכים למופע הבא שלנו ב'יד למגנים' בקיבוץ יגור ב-5 באפריל. ערב מחווה לחווה אלברשטיין. נארח את מיטל טרבלסי, חני ליבנה ומיקה עינב".