הפיגוע הקשה בכביש הבקעה בתחילת החודש, שבו נרצחו האחיות מאיה ורינה ז"ל בנות ה־16 וה־20 ואמן לוסי די ז"ל על ידי מחבלים שירו לרכבן, החזיר את פאני פרנקו מבית שאן לפיגוע הירי שאירע 21 שנה וחצי קודם לכן ובו נרצחה בתה סימה ז"ל בת ה־24 מירי של מחבלים פלסטינים בעת שנסעה בכביש הבקעה לעבודתה.
השנים שחלפו לא הקהו את הכאב שמלווה אותה עד היום: "הכאב הזה יהיה איתי כל החיים, אבל אני לא אתן לזה לשבור אותי", היא אומרת חדורת אמונה. "אני מרימה את הראש וממשיכה לחיות, כי יש ילדים ובעל בבית. אני לא רוצה לתת לנבלות האלה את הניצחון. הרי הם רוצים למוטט אותנו ואני לא אתן להם".
סימה פרנקו ז"ל נולדה וגדלה בבית שאן להוריה פאני (פנינה) ויעקב, בת שנייה במשפחה, אחות לשגית, צחי, טלי ומעיין. לאחר שירותה הצבאי במחנה עמוס פנתה ללימודי הוראה במכללת גורדון בחיפה במסלול מורות־גננות, ובמקביל עבדה כגננת משלימה בקיבוץ גילגל ובמושב תומר שבבקעת הירדן. "היא מאוד אהבה ילדים ולכן היה לה חשוב לבחור במסלול הגילים הקטנים, גן עד כיתה ג'", אומרת האם. "היא הייתה אדם מיוחד. לאן שהיא הגיעה היא התקבלה בחברה ואהבו אותה. הכיוון שלה היה כל הזמן חיובי ורק להיות בטוב, היא הייתה עדינת נפש וידעה לכבד כל אדם".
החלום בלילה לפני
חלומותיה של סימה להיות גננת ולהקים משפחה יחד עם חברה איציק, אותו הכירה בעת השירות הצבאי, נגדעו באחת באותו יום ארור – ה־9.9.2001. סימה נסעה באותו בוקר לעבודתה ברכב הסעות יחד עם עוד מורות מבית שאן לכיוון גילגל, כאשר המחבלים ירו אליהן מרכב ליד צומת אדם.
מהירי נרצחו סימה והנהג יעקב חצב. האם פאני משחזרת בכאב את אותו יום נורא והלילה שקדם לו: "חלמתי שלקחו את הילד שלי, שאני מחפשת אותו בתוך הבית ורצה מחדר לחדר ולא מוצאת. בחדר האחרון מצאתי שני תינוקות, שהבנתי יותר מאוחר שהם סימה ונהג המיניבוס שנרצח איתה בפיגוע. בבוקר קמתי ולא ייחסתי לחלום חשיבות, הלכתי למכולת לקנות לחמניות, וכשחזרתי סימה כבר יצאה בהסעה. כשהגעתי לעבודה חצי שעה לאחר מכן, באה אלי חברה מהעבודה ואמרה לי 'תבדקי מה עם סימה, היה פיגוע בבקעה'. אמרתי לה 'טוב, אני אתקשר אליה', התקשרתי והיא לא ענתה. בדיעבד הסתבר שהיא לא לקחה את הטלפון ושכחה אותו בבית".
איך נודע לך על האסון?
"ראיתי שהיא לא עונה לי לטלפון, אז עליתי הביתה. בדרך פגש אותי המנהל שלי ששאל אותי לאן אני הולכת. אמרתי לו 'שמעתי שיש פיגוע בבקעה, סימה נסעה לעבוד בבקעה, אני עולה הביתה. אני אקח את הרכב ואסע לשם'. הוא אמר לי 'תחכי, אני אבוא'. הלכתי הביתה, חיכיתי והוא לא בא, אז אמרתי לילדים שלי שאני נוסעת לבקעה, כי הם גם שמעו שיש פיגוע".
באותו שלב חששת שאולי קרה לה משהו?
"ברור שחששתי, אבל המחשבה שלי הייתה שאגיע לשם כי סימה הייתה ילדה שפוחדת מכל מיני סיטואציות כאלה ורציתי להיות איתה כדי שלא תפחד. לא חשבתי על מוות. התארגנתי ליציאה, פתחתי את הדלת וראיתי את חדר המדרגות מלא באנשים. ראיתי את ראש עיריית בית שאן וראש מועצת עמק המעיינות, שאצלם עבדתי באותה תקופה, ראיתי גם אנשים במדי צבא ומשטרה וכבר הבנתי. לא היה צריך שאף אחד ידבר ובאותו רגע התמוטטתי".
21 שנה חלפו והכאב נוכח ומלווה את פאני כל יום ובעיקר באירועים וברגעים משמעותיים בחיי המשפחה. "היא חסרה לי כל רגע. סימה הייתה ילדה של בית ושל משפחה. המשפחה הייתה מאוד חשובה לה. האחים שלה, המורים שלה ובני הדודים. בשבתות ובחגים היה לה חשוב שנזמין אורחים הביתה. יש לנו קשר מאוד טוב עם החבר שלה איציק ועד היום אנחנו בקשר. אחדות המשפחה הייתה חשובה לסימה, וזה מה שאני ובעלי ממשיכים לעשות".
פעוטון על שמה
במהלך השנים עשתה המשפחה פעולות להנצחתה של בתם, ביניהן קריאת פעוטון בעיר על שמה ותרומה לבתי כנסת בעיר. "שנה לאחר שנפטרה פניתי לראש העירייה דאז פיני קבלו וביקשתי ממנו לקרוא גן על שמה. כבר אחרי שנתיים היה טקס פתיחה מאוד מכובד של פעוטון, שנקרא על שמה ביום האזכרה שלה. היא אהבה מאוד ילדים, זה היה הייעוד שלה בחיים, והגן היה המקום הכי ראוי להנצחתה. בעלי גם הנציח אותה בבתי הכנסת. תרמנו ספרייה, ספרי תפילה ומנורה על שמה. גם מבית הכנסת הגדול בתל אביב פנו אלינו ביוזמתם עם בקשה להנציח אותה ואת יעקב חצב".
קראו גם:
זכרה של סימה ז"ל יעלה גם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שיחול בשבוע הקרוב. "שנה לפני שסימה נרצחה, היא ביקשה ממני לבוא איתה לטקס יום הזיכרון ואמרתי לה שאני עייפה, אז היא הלכה לבד. עד היום אני מצטערת על זה שלא ליוויתי אותה", אומרת האם בכאב.
איך הרגשת כששמעת על הפיגוע הקשה בכביש הבקעה בתחילת החודש?
"זה מאוד קשה. כל אדם כזה שהולך לנו, זה מאוד קשה לי. אני משתדלת לא לראות טלוויזיה כשיש פיגועים, לא רוצה לצפות בחדשות".
את יודעת אם המחבלים שעשו את הפיגוע ההוא נתפסו?
"אחד המחבלים חוסל חצי שנה אחרי ואחד נתפס וישב בכלא, אבל אני לא רוצה לדעת אם שחררו אותו או משהו כזה, אני מעדיפה לא להתעסק בנושא. אני לא רוצה שהכוחות שלי ילכו לשם, גם ככה החיסרון של סימה מאוד קשה ואני לא רוצה להוסיף עליו. יעקב בעלי מאוד כועס על הממסד שלא עשה את הפעולות הנכונות כדי למנוע את הפיגועים האלה. זה נושא מאוד רגיש אצלו. עדיין קשה לו מאוד".