עוד בחייו היה רס"ן איתן בלחסן ז"ל מרמות נפתלי אגדה. מפקד נערץ ואהוב בחטיבת הצנחנים, אישיות בולטת, כובשת וממגנטת: רבים סברו שקורץ מחומר של אלופים. לפני קצת יותר מ־21 שנים הוא נפל בקרב בדרום לבנון, ולמרות הזמן שחלף ממשיכה דמותו להדהד ולהשפיע על מפקדים ולוחמים צעירים בחטיבה האדומה, וגם מחוצה לה.
מקצת מעוצמת דמותו של מפקד סיירת צנחנים, שתמיד אמר 'אחריי', קיבלה ביטוי גם לפני כשנה, כשרס"ן אליהו אסבן מונה למפקדה החדש של הסיירת. אסבן, שהיה ילד כשבלחסן נהרג, הגיע לבקר את אלמנתו רעיה בקיבוץ כפר בלום. במפגש איתה ביקש ללמוד ולהכיר עוד על דמותו של הקצין שנגע בו דרך תמונות וסיפורים.
באחד מימי הזיכרון האחרונים כתב תא"ל אילן סבג, שעד לפני כחודש שימש קצין הנדסה ראשי, טור מיוחד והקדיש אותו לבלחסן. השניים הכירו אי שם בשנות ה־90', במסגרת פעילות מבצעית, וסבג הוקסם מהצנחן מהגליל העליון. עם השנים התקדם סבג בסולם הדרגות, אך לרגע לא שכח את מה שבלחסן תרם לו כמפקד. "איתן שכל כך אהבתי והערצתי, היה מקצוען שהאמין בעבודה קשה ובהשקעה רבה לפני כל משימה, כדי לבצעה באופן המושלם", כתב תא"ל סבג.
"כך היה בנהלי הקרב לקראת המשימות: עושים הכל עד הסוף. מודלים מדמים, פיזיים, מנטליים, קרובים למצב האמת. איתן היה מפקד שרוח עמוקה הניעה אותו, את פקודיו ואת כל מי שנגע בו. רוח של צניעות, שקט ויושר פנימי עמוק. איתן היה מסוג המפקדים חדורי האמונה למימוש אחריותם כמפקדים. עם מסירות נפש עד הסוף, בלי הנחות, מדויק, עם שלמות פנימית עילאית. דמותו מלווה אותי כמפקד לאורך השנים. בכל פעם שאני מתבונן על המטה הכללי אני רואה אותו שם: אישיות לדוגמה, עם השקט, הרוגע והצניעות שכה אפיינו אותו".
ערב חג הסוכות, בשנה שבה ציינה המדינה 20 שנה ליציאת צה"ל מלבנון, התכנסו חברי ילדותו של בלחסן במושב רמות נפתלי להסביר כיצד גם 21 שנה אחרי נפילתו הוא עדיין נחשב למיתוס ולאגדה בקרב לוחמי חטיבת הצנחנים וכלל חיילי צה"ל.
"היה שם קסם"
בלחסן נולד ב־2 בפברואר 1969 במושב רמות נפתלי, בנם השלישי של ציונה וקלוד ואח לירון, ליואב ולאסנת. למד בבית הספר היסודי ביסוד המעלה ובתיכון המקיף עמק החולה שבכפר בלום. בסוף יולי 1987 התגייס לצה"ל. תחילה עבר מסלול מדריכי צניחה ולאחר מאמצים רבים התחיל מסלול כלוחם בפלחה"ן צנחנים. הוא המשיך לקורס קצינים, הדריך כמד"כ בבה"ד 1, פיקד על צוות סמלים בפלחה"ן צנחנים, השתחרר מצה"ל וחזר לאחר חצי שנה כסמ"פ בגדוד 202. באוגוסט 1992 התמנה למ"פ טירונים, אחר כך לחונך מ"פים בבא"ח צנחנים ולאחר מכן לסמג"ד בגדוד 202. באמצע שנת 1997 מונה בלחסן למפקד סיירת צנחנים.
ב־22 בפברואר 1999 פיקד בלחסן על מבצע 'צמצום טווח' בדרום לבנון, שבמהלכו נהרג מאש מחבלי חזבאללה, והוא בן 30. באותו אירוע נהרגו גם סגן לירז טיטו וסגן דוד גרנית. בלחסן השאיר אחריו אשה רעיה ובת נועם, הורים ואחים.
21 שנים חלפו מאז מותו והמיתוס סביבו רק מתעצם. רבים יסבירו זאת בכך שנגע בכל כך הרבה אנשים, נגיעת קסם כזו שהשפיעה על כל לוחם צעיר או מפקד בתחילת דרכו. "הוא נהפך לאגדה וזוכרים אותו עד היום כי הוא נולד מנהיג", מספרת מיכל מילס, חברת ילדות מהמושב, "היינו חברים לאורך כל השנים ואני ממש זוכרת שהוא היה מנהיג וכולם רצו את קרבתו עוד מאז שהוא היה בגן. בהמשך יצאנו למחנות עם ילדים מתנועת המושבים ומצאתי את איתן יושב באוהל וסביבו הרבה ילדים שהוא בכלל לא מכיר. איתן אף פעם לא דיבר הרבה, אבל הנוכחות שלו היתה מורגשת. הוא היה מנהיג מסוג המנהיגות השקטה והנבונה, הוא תמיד משך סביבו אנשים, לכן לא מפתיע שהוא נהפך לאגדה ולמיתוס אחרי מותו. הוא פשוט היה כזה מאז שהוא היה קטן. היה בו שקט כזה עם חיוך נבון והוא היה מאוד טוב, הוא לא עשה משהו כדי לפגוע באחר רק בגלל שהוא היה המנהיג".
רון סויסה, חבר ילדות נוסף מרמות נפתלי, שירת עם בלחסן בצבא. "האיכות של איתן נבעה מהאיש שהוא היה. גם אם הוא היה חמש דקות במקום מסוים הוא השאיר חותם של האישיות שלו והביישנות שלו", מסביר סויסה. "כשהוא נכנס למשרד כזה או אחר בצבא, היה שם קסם. איפה שהוא נגע הוא השאיר חותם, בלי לעשות הרבה. העשייה והשקט הפנימי, הטפיחה על השכם בסתר. הוא נגע בכל חייל וחייל, מהטבחים והנהגים ועד הסגל הבכיר ביחידה. כילדים היה לנו ברור שיש לו כריזמה מיוחדת ושאפשר לסמוך עליו, שהוא חבר ובנאדם אמיתי".
סויסה מספר כי בשנים האחרונות של צה"ל בדרום לבנון היה סוג של כאוס, ומי שדחף ואף הצליח לשנות את המצב לטובה היה חבר ילדותו. "בתקופה הזו כל יום שמענו דברים, ומי שהכיר את איתן ידע כמה הוא דחף כדי לבצע פעולות בדרום לבנון מחוץ לקו האדום בשביל שיהיה שקט. הוא לא ישב בחיבוק ידיים", מספר סויסה. "כל אחד ראה את זה בדרך שלו. אותם אנשים ששהו בקרבתו הגיעו בסוף לפיקוד העליון, ותמיד לקחו את הדוגמה של איתן והמשיכו את המורשת שלו - לכן אנחנו גאים ומבינים שהוא באמת נטע פה משהו אחר ומיוחד. המורשת של איתן נמשכה ותימשך עוד שנים רבות. כל מי שנפל הוא הכי יקר למשפחה ולחברים ובאמת כולם מלח הארץ, אבל המורשת של איתן והדרך שלו הנחילה לנו משהו אחר ומיוחד. המעגל הגדול שאיתן נגע בו זכר לו את זה ויזכור לו את זה כל החיים".
"שקט, ביישנות וענווה"
יאיר סגל, בעבר מחיפה, עפולה וקרית שמונה והיום חי במונטנה הרחוקה, התגייס לסיירת צנחנים באוגוסט 96'. באותה העת פיקד על היחידה מוטי ברוך, אך לאחר מבצע 'מרכבות האלים' במאי 1997 החליף אותו בלחסן. "איתן היה מיוחד בצורת הפיקוד שלו", מסביר סגל מדוע זוכרים את מפקדו בסיירת גם 21 שנים לאחר מותו, "קצינים הם לרוב לא אנשים שקטים או צנועים, אבל הוא היה שקט וצנוע. הוא לא התעסק בפוליטיקה, תמיד עשה מה שנכון. מקצועי מאוד ולא משנה מה חשבו עליו, הוא עשה את הדברים הנכונים ליחידה ולאנשים של היחידה. זו יחידה קטנה עם חיילים בני 18 עד 21, והמפקד שלה הוא המבוגר האחראי. מי שמגיע לפקד על היחידה הזו מסומן להגיע רחוק.
"היה לנו אימון באזור בקעת הירדן עם ג'יפים. מטבע הדברים, כשנוסעים בשטח יש המון אבק. אחד הג'יפים התהפך לתוך תעלת השקיה מלאה מים. למרבה המזל אף אחד לא נפצע. הם יצאו ללא פגע. ראשון הגיע למקום אחד ממפקדי הצוות, התחיל לצרוח על החיילים ועוד שנייה פותח בתחקיר. דקות בודדות אחריו הגיע איתן, וכל מה שעניין אותו זה אם כולם בסדר. הוא דאג לחיילים ולשלומם. לא עניין אותו איך זה קרה ומי אשם. זה רק אומר לך איזה מפקד הוא היה. באותו רגע הוא זכה בי. זה השאיר אצלי ואצל רבים אחרים רושם עמוק".
חבר ששירת איתו: "המורשת של איתן תימשך עוד שנים רבות. הוא הנחיל לנו משהו אחר. המעגל הגדול שאיתן נגע בו יזכור לו את זה כל החיים"
דודו עזרא, שגדל עם בלחסן ברמות נפתלי, מציין שתבנית נוף מולדתו עיצבה את אישיותו המיוחדת והיא זו שהפכה אותו למפקד משפיע כל כך. "ככל שהשנים עוברות ואני מסתכל על עצמי בתוך העולם שבו אני חי, אני מגלה שקיבלנו משהו מיוחד ברמות נפתלי - מההורים, מהחינוך ומכל הפרספקטיבה החברתית", מסביר עזרא. "איתן באופן אישי התאפיין בשקט, בביישנות ובענווה יחד עם עוצמה שלא ניתנת אפילו לתיאור. אני חושב שזו מתנת אל. זה היה מדבק, לא משנה איפה פגשת את איתן ובאיזו דרך, תמיד אנשים הלכו שבי אחריו. איתן קטן ממני בשנתיים, אבל הוא היה בקבוצת הגיל שלנו. הוא היה הקטן בתוך קבוצה של גדולים והוא היה חלק מההנהגה של הקבוצה באופן מוחלט. אם אתה מסתכל על האירוע עצמו שבו איתן נפל, אתה מבין את המנהיגות שלו. הוא מסוג הגיבורים שהם נדירים. הוא אגדה חיה שהמשיכה כשובל גם אחרי מותו. בודדים האנשים שיש להם הילה, ולאיתן היתה הילה כזו".
רוחו של בלחסן מרחפת מעל רבים וטובים, בהם הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי, שבנאומו למשפחות השכולות ביום הזיכרון האחרון, בסוף אפריל השנה, הזכיר אותו. "אנו מציינים בימים אלה עשרים שנה לסיום הלחימה באזור הביטחון בלבנון. רבבות לחמו שם, רבים נפצעו ונהרגו, וביניהם מפקד סיירת צנחנים רב סרן איתן בלחסן", אמר הרמטכ"ל כוכבי, "איש משכמו ומעלה, סמל ודוגמה. חמישה מבני המשפחה הפכו מאז ללוחמים ולפני כחודש (מרץ 2020), התמנה בן דודו, שהיה אז נער צעיר, למפקד גדוד 202. החיטה צומחת שוב".