41 שנים לאחר מלחמת שלום הגליל, הידועה גם בשם מלחמת לבנון הראשונה, יצא לאור בימים אלה ספר חדש בשם 'רבטים בשל"ג', שמגולל את סיפורה של פלוגת הרב"טים (המסייעת) של גדוד 202 בזמן המלחמה.
כותב הספר הוא אלי מזיג ובשמו המלא אליהו-עמנואל מזיג, לוחם באותה פלוגת רב"טים בזמן מלחמת לבנון הראשונה, שהחליט אחרי כל כך הרבה שנים לחשוף את הסיפור המלא של פלוגתו ותרומתה ללחימה של צה"ל בלבנון.
זהו ספר מרתק, עמוס בפרטים חדשים, במידע חשוב ובערך מוסף על תפקוד המפקדים והלוחמים תחת אש. זה גם ספר על חברות לנשק ורעות יוצא דופן שנולדה בבא"ח הצנחנים המיתולוגי סנור.
עכשיו לרגל צאת הספר חוזר מזיג למלחמה ההיא ומעניק הצצה מיוחדת למה שעבר עליו באותם ימים דרמטיים של פרוץ המלחמה.
אין הזדמנות שנייה
מזיג בן ה-61, יליד מושב עזריקם שליד קרית מלאכי, התגייס לצנחנים בנובמבר 1979. הוא ויתר על קריירה ככדורגלן על מנת לשרת יחד עם חבריו ביחידה קרבית. את הגיבוש לצנחנים עשה בסנור, עבר אותו ושובץ בפלוגת המסלול של גדוד 202 תחת פיקודו של אייל קרים, היום הרב הראשי לצה"ל. המ"מ שלו היה נועם אלון מחיפה, הבן של אח של יגאל אלון.
מזיג עשה קורס מ"כים והיה סמל בפלוגת המסלול של אוגוסט 1980תחת המ"מ עוזי מועלם, היום פרופסור בפקולטה לחקלאות ברחובות. בתחילת 1982 עבר לפלוגה וותיקה, למסייעת, שכולם קראו לה פלוגת הרב"טים.
ערב מלחמת לבנון הראשונה פלוגת הרב"טים של 202 הייתה תחת פיקודו דורון אביטל. הסגן שלו היה רובי בן צבי ומ"מ מחלקת המרגמות - 7, לה השתייך מזיג, היה גל מסינגר, שהחליף את עתיד מאור. מג"ד 202 היה ישראל לנדסברג- רלי, הסמג"ד שמאי רן והמח"ט יורם יאיר (יה-יה).
"ביום חמישי, שלושה ימים לפני שהחלה המלחמה, עשינו מסיבת שחרור למ"פ דורון אביטל. אחרי זה חזרנו לבית-ליד למסדר מח"ט לפני עלייה לתעסוקה מבצעית", משחר מזיג את הרגעים הדרמטיים שלפני תחילת המלחמה. "בקו הייתי אמור להיות מפקד מוצב ראש הנקרה. ביום שישי ירו בשגריר ישראל בבריטניה שלמה אגרוב ופצעו אותו קשה. 20 דקות אחר כך כבר כל המ"פים קיבלו הוראה להגיע לחטיבה. אחר כך דורון חזר מהחטיבה, אסף את כולנו, אמר שכנראה הולך להיות משהו, אבל אנחנו עדיין יוצאים לבתים אבל ביקש שנהיה ליד טלפון. יצאנו הביתה ואחרי כמה שעות קיבלנו קריאה טלפונית. חזרנו חזרה לביד ליד והתחלנו להתארגן למלחמה".
אתה זוכר את המתח שלפני הכניסה ללבנון?
"בשבת, יום לפני שהמלחמה החלה, דורון אסף אותנו ואמר לנו: 'בניגוד לאימונים אין פה הזדמנות שנייה. כל אחד פה מפקד בפני עצמו ואני מצפה מכולכם לפעול כמו שאתה יודעים ושיהיה לנו בהצלחה'. אחרי הדברים האלה כולם נכנסו לריכוז של עבודה. כל אחד שיפצר וסידר את הציוד לו. כולם היו רציניים ובשקט. היה מתח של התארגנות".
כולם בפחד אימים
ב-6 ביוני ניתנה הפקודה וצה"ל יצא למלחמת שלום הגליל. המשימה של חטיבת הצנחנים הסדירה הייתה לפלוש ללבנון דרך הים ליד שפך הזהרני, אך תוך כדי ההפלגה בדרך ללבנון קיבלה החטיבה פקודה חדשה לנחות מצפון לצידון ליד נהר אל-אוואלי.
פלוגת הרב"טים של דורון אביטל קיבלה להוביל את גדוד 202 בזמן הפשיטה על לבנון. ועכשיו מזיג מתאר את הרגע בו הוא וחבריו נכנסו למלחמה. "הגענו קרוב לחוף ואז התחילה הפגזה", משחזר מזיג, "היינו במתח גבוה. כבש הנחתת נפתח ואני שומע פיצוצים ורואה מלא נפילות של פגזים מסביבנו. איך שאני מביט קדימה אני רואה שני לוחמי שייטת 13 עומדים במים ומחברים אותי לכבל עם טבעת סנפלינג ואומרים לי לרוץ לתוך המים לכיוון החוף. באותה שנייה התחלתי להבין שזה אמיתי. צעדנו במים בטור ובשקט מחריד כשמסביבנו כול הזמן נופלים פגזים. הגענו לחוף, כולם בפחד אימים. אף אחד לא יודע מה מחכה לו. קיבלנו הוראה לעבור את כביש החוף ולחכות בתחילת חורשה שהייתה שם. בדרך לשם ראינו מחבלים הרוגים שלוחמי השייטת פגעו בהם. הגענו לחורשה, התיישבנו וכל אחד היה שם לעצמו. ישבנו וחיכנו למוצא פיו של דורון. ככה התחלתי את מלחמת לבנון הראשונה".
להוציא את האמת
מאז ה-6 ביוני 1982 ועד ערב יום הכיפורים של אותה שנה לחם מזיג ברצף לצד חבריו לפלוגת הרב"טים. הם כבשו את גבעת בוקסתה המשקיפה על צידון, השתתפו בכיבוש צידון, טיהרו את העירייה דאמור ממחבלים, לחמו בחירוף נפש בקרב על ראס זיתון, השתתפו בקרבות סביב ביירות ובתוך ביירות.
מזיג וחבריו השתתפו בקרבות קשים, נקלעו למארבים, לחמו בסורים ובמחבלים הפלסטינים והכול מתואר בספרו המרתק. והם גם ספגו אבדות. חברים שנפצעו וחברים שנהרגו – סמל דניאל (דני) דיין, סמל שי קיסר, סמ"ר יצחק (ג'ו) עמוס, סגן עופר שטרנברג, סגן מאיר כהן וסמ"ר נועם אשכול זכרם לברכה.
אחרי שהשתחרר מהסדיר עבד מזיג תקופה במשרד הביטחון באבטחת מטוסים, אחר כך היה מדריך בכפר שמן, התחתן, התגרש, נולדו לו שלושה ילדים והיום הוא כבר סבא לנכדים. הוא גר המון שנים במודיעין והיום הוא תושב אשקלון. הוא עשה מילואים כלוחם בחטיבת הצנחנים הדרומית הרבה מאוד שינם והיום הוא ממשיך לעשות מילואים כמתנדב.
השנים חלפו אבל החודשים בהם לחם בלבנון באביב-קיץ 82 לא יצאו לו מהראש. הוא תמיד חזר לתופת, לאש, לצעקות, לפחד ולנפילת החברים וזה מה שבסוף הוביל אותו להוציא את הספר.
"הייתי חייב להוציא את מה שעברתי שם החוצה. הדחקתי הכול במשך שנים", הוא מסביר, "היו לי כל מיני סימנים של פוסט-טראומה, אבל הצלחתי לעקוף אותם בלי להתמודד איתם. כשציינו 30 שנה למלחמה התברר שקצין שלא היה לו תפקיד רשמי לקח לעצמו קרדיט על דברים שאני עשיתי וכתב דברים שלא היו ולא נבראו. החלטתי שהאמת צריכה לצאת החוצה כדי שלוחמים ידעו מה היה באמת. רציתי להביא נקודת ראייה של לוחם ולא רק של מי שנותן פקודות. הרי זה ידוע שכל לוחם רואה קרב אחר. חווים את האירוע לגמרי אחרת".
אחריות של לוחם
מה היה מיוחד כל כך בפלוגת הרב"טים של גדוד 202 בזמן מלחמת לבנון הראשונה? מזיג מסביר: "אהבה בין הלוחמים שבאה לידי ביטוי בקרב. ידענו להגיע מאפס ל-100 בשנייה. לאכול ארוחת צהריים בסתלבט ותוך שנייה להיכנס למצב של לחימה בקרב פנים אל פנים. זו היתה הפלוגה הכי שמחה ומשוגעת שיש. היא הזכירה פלוגת פלמח"ניקים. עד היום אנחנו בקשר - נפגשים, מטיילים וזוכרים את החברים שלנו שלא חזרו. ועוד דבר חשוב, אם לא דורון אביטל היינו חוזרים מלבנון בשקיות".
קראו גם:
מה אתה רוצה שיקרה עם הספר?
"הספר הזה הוא בסימן מעשה אבות סימן לבנים. מה שאנחנו עשינו אני מצפה מכל לוחם בצנחנים ומכל לוחם בכלל שברגע האמת יפעל כמונו".
ליד מושב שתולה הקימו חברי הפלוגה אתר זיכרון לנופלים – גבעת הרב"טים. באתר מונצחים כל החברים שנפלו במלחמה וגם חברם סמ"ר יאיר ברזילאי שהלך לעולמו בשנת 1990. את גבעת הרב"טים מתחזק חבר הפלוגה יאיר חתן, שגר בשתולה.
הספר יצא בהוצאה פרטית - דפוס מרגי. עורכת הספר היא קרן דור, הגרפיקאי שמעון אטיאס והמאייר פיטר ג'קס. לרכישה כאן.