המסע של סא"ל אהרון פרידמן מצפת, קצין התקשוב של הגיס הצפוני, במאבק שלו לנצח את מחלת הסרטן הגיע ביום רביעי השבוע לשיא.
לבסיס בו הוא משרת הגיעה מי שבזכותה הוא עדיין בחיים, צעירה מהדרום שתרמה לו מח עצם באמצעות המאגר הלאומי של 'עזר מציון'. חמש שנים של מאבק מטלטל בין חיים למוות התכנסו לרגע מזוקק של חיוכים, אושר, דמעות, אהבה, ערבות הדדית ומבט לעתיד בריא ואופטימי.
"הנפש צריכה להיות חזקה"
סא"ל פרידמן (39), דור רביעי בצפת, גרוש ואב לשלוש בנות, משרת בצה"ל כבר מעל 20 שנה במספר תפקידים בחיל התקשוב – קצין קשר גדודי, חטיבתי, פיקודי והיום כאמור קצין הקשר של הגיס הצפוני.
בקיץ 2018 החל פרידמן לסבול מגרד מפושט בכל הגוף. לא הייתה לו פריחה על העור וכל הסימנים העידו כי מדובר בסוג של אלרגיה. "באותה תקופה לא הצלחתי לישון בלילות בכלל", הוא משחזר את הימים לפני שחייו התהפכו, "זו הייתה תקופה מזעזעת עד שנפגשתי עם אלרגיולוג ברמב"ם, שחשד כי מדובר בסרטן. עשיתי ביופסיה ובאוקטובר 2018 אובחני לראשונה שיש לי סרטן בבלוטות הלימפה. פרוטוקול הטיפול במחלה הזו אומר שהסיכוי להחלים גבוה, אבל הסיכוי שיחזור גבוה יותר. זה סוג סרטן פחות טוב, שהטיפול בו כולל טיפולים כימותרפיים ולאחריהם השתלת מח עצם".
איך הגבת כשקיבלת את הבשורה?
"זה היה שבר גדול, פרצתי בבכי, לא באמת עיכלתי את האירוע הזה. הבנתי שהחיים שלי מעכשיו לא יהיו אותו הדבר בשום צורה. אני זוכר את עצמי בערב שלפני הטיפול הכימותרפי הראשון בוכה ולא מצליח להבין מה זה. שמעתי על אנשים שחלו, אבל לא באמת הצלחתי לקלוט לקראת מה אני הולך. לאט לאט השיער נשר, נחלשתי, הסביבה שלי כולה כאבה אותי – החל מהילדות, דרך ההורים, אישתי והחברים בצבא. קיבלתי ועד היום אני מקבל חיבוק ענק מכל מי שסובב אותי".
מה נתן לך כוח בתוך התהליך הזה?
"אני לא איש דתי, אבל בבסיס שלי אני אדם מאמין. בשעות הראשונות פשוט קיבלתי את זה. אמרתי לעצמי שצריך לקבל גם את הייסורים באהבה, לחבק אותם ולהתקדם הלאה. הייתה בי אופטימיות ובפעם הראשונה שחליתי הייתה בי גם תמימות. הסתכלתי על הרופאים ששידרו לי אנרגיות חיוביות, ולא בגלל שהם משקרים, אלא בגלל שזה חלק מהאסטרטגיה של הטיפול, שהנפש צריכה להיות חזקה ועמידה מול זה. הייתי צריך כוחות מעבר למה שיש לי בגוף. הכל היה תלוי במה הנפש שלי שידרה. קיבלתי תמיכה מהבית ומהצבא שעטף אותי בצורה פסיכית. זה נתן לי כוח. באחד הרגעים הכי קשים, אחרי השתלת מח עצם, נשברתי ועשיתי דיל עם אלוהים. אמרתי לו: 'אם אתה מוציא אותי מפה, אני חוזר בכל הכוח לאיפה שהייתי'. זה מה שרציתי. זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם המחלה. אחרי שהחלמתי, לא רק הגוף גם הנפש צריכה להגיד שהיא בריאה".
"הסרטן בא לגמור אותי"
אחרי שמונה חודשים של טיפולים כימותרפיים לא פשוטים, השתלת מח עצם עצמית והתאוששות, חזר פרידמן במאי 2019 ללבוש מדים. "הטיפול הכניס את המחלה להפוגה ממושכת, והרופאים אמרו לי: 'אתה נקי'. היה עוד משהו ברקע, אבל לא דברים שהרופא יכול היה להגיד שצריך לעשות ככה וככה. חזרתי לצבא וקיבלתי דרגת סגן אלוף. בנאום שנכנסתי לתפקיד מג"ד תקשוב פיקודי אמרתי בתחילת דבריי: 'אני עומד כאן בשבח ובהודיה לבורא עולם'. כל מי שהיה בקהל והכיר אותי ידע למה אני אומר את זה, הבין מאיפה זה בא".
בימים, בשבועות ובחודשים אחרי שנמצא נקי מסרטן, סא"ל פרידמן הקדיש זמן למשפחה ולעבודה. והוא גם רץ, חזר לכושר, עד שאחרי כשנה הגוף שוב אותת לו שמשהו לא כשורה. "פתאום, כשהייתי מסיים ריצה הרגשתי בלוטה מתחת לבית השחי, שאחרי שעה נעלמה. בתוך תוכי פחדתי לפתוח את זה, כי ידעתי שאם זה זה, אני יודע מה זה מביא. בחרתי להתעלם. עבר שבוע, עברו שבועיים ואז לילה אחד כל הגוף בער לי. זה היה לילה איום, הרגשתי שמישהו שפך לי על הגוף בנזין והדליק אש. לא הצלחתי להירדם. בשעה אחת בלילה כבר שלחתי הודעה לבית החולים ונאמר לי להגיע על הבוקר. אחרי 48 שעות בישרו לי: 'חביבי, סיבוב שני, זה חזר'".
ומה קורה איתך כשאומרים לך שהסרטן חזר?
"זה בכלל אירוע אחר. התרסקתי. הייתי תמים, כי מבחינתי חליתי, ניצחתי וזה מאחורי. אני כבר במקום שבו רציתי להיות בקריירה, ופתאום הבנתי שהקריירה מתרסקת לי. הרי זה היה הנשק שלי להילחם בשדים. כמג"ד תקשוב פיקודי, כשהייתי קם בבוקר ומסתכל בראי הייתי אומר לעצמי 'אני כבר לא חולה'".
מה הטיפול עכשיו?
"יומיים אחרי האבחון השני כבר הייתי בטיפולים כימותרפיים. הרופאים אמרו לי שזה לא פרוטוקול רגיל אלא פרוטוקול הצלה, כי כל שעה שעוברת אני בסכנת חיים מיידית. זה אותו סרטן כמו בפעם הראשונה, רק שכאשר הוא חוזר בפעם השנייה הוא יותר רעב. הוא בא לגמור אותי ובמקצבים מהירים. הטיפול הכימותרפי היה אגרסיבי כדי לעצור אותו מהר. בטיפול הראשון בא איתי ראש מטה פיקוד צפון בזמנו, יורם כנפו, שנקשר בינינו קשר של יותר ממפקד ופקוד, ממש קשר של אב ובן. הוא היה איתי בבית חולים שלוש שעות ולפני שהלך אמר לי: 'החלטתי, יהיה טקס החלפת מג"דים כמו בספר'. אמרתי לו: 'כנפו, אני ריגשית לא אוכל לעמוד מול אנשים ולהיפרד מהם'. הרי לפני שעזבתי את הגדוד אספתי את כל הקצינים והנגדים שלי, אמרתי להם שזה הסיפור, ירדו לי כמה דמעות והלכתי לטיפול. כנפו התעקש, אבל בסוף שכנעתי אותו שיירד ממני. נערך טקס החלפה בלעדי, ולאחריו כנפו התקשר ואמר לי: 'טוב ששכנעת אותי כי גם אני, שאני קשוח שבקשוחים, הייתי עם דמעות בעיניים'".
"מצאו איך לחלץ אותי"
במשך שלושה חודשים עבר פרידמן טיפולי כימותרפיה אגרסיביים כדי לבלום את המחלה. "זו הייתה תקופה שאחרי כל טיפול היו לי כאבי בטן וחולשה כללית. היה גם מתח כמה טיפולים לתת כדי לא לגמור עלי. הטיפול הראשון החליש לי את הגוף. למחרת הטיפול, קמתי בבוקר ותוך כדי שאני שוטף פנים ירד לי דם מהאף בכמויות שלא הכרתי. הגוף עבר כל מיני דברים", הוא נזכר ברגעים הקשים, "מה שהחזיק אותי בתקופה הזו היו הילדות שלי והבית. כבר לא עניינו אותי הצבא והקריירה. לא ידעתי מה יהיה איתי, כבר לא הייתי תמים והייתי מודע לסיכון שגם אם אצא מזה, כבר לא יהיו לי אנרגיות לחזור לתת מה שנתתי לצבא בעבר".
מיד אחרי שסיים את סדרת הטיפולים האגרסיבית פרידמן היה צריך לעבור מהר השתלת מח עצם, אך הפעם לא עצמית אלא מתורם. "לא נמצא תורם. אחי, אחותי, אמא ואבא שלי נמצאו לא מתאימים, ואז התחילו לחפש בכל מיני מאגרים. הייתי במתח אדיר. היה שבוע וחצי שגם חשבתי שלא ימצאו תורם. זה חוסר אונים מוחלט. זה לא משהו שאתה יכול להשפיע עליו עם כסף או עם טכנולוגיה. פשוט חסר פה מישהו ואני לא יכול לעשות כלום".
ואז זה קורה.
"כן. מצאו במאגר של 'עזר מציון' מישהי בת 24 מהדרום, שהיא בהתאמה של 9 מתוך 10. התקשרו להודיע לי ומאותו רגע התרגשות אדירה. הבנתי שמצאו איך לחלץ אותי. זה כמו להיות תקוע במדבר ופתאום בא מסוק ויש לך סולם לטפס עליו וממנו להיחלץ. ממש ככה".
תסביר על ההתאמה ביניכם?
"זה עניין של גנטיקה מאוד מדויקת. כדי להיכנס למאגר של 'עזר מצוין' אתה רק צריך לתת דגימת רוק. 'עזר מציון' שולחים אליך הביתה ערכה ואתה במאגר. ברגע שאדם נמצא מתאים בסיווג הראשוני הוא מתבקש לעשות בדיקת דם. אחריה, אם התורם נמצא מתאים אז יש על מה לדבר. קורה שתורם נמצא מתאים בסיווג הראשוני, אבל בסיווג השני הוא נופל. לי זה קרה. נמצאה תורמת שאחרי בדיקת דם נמצא שהיא לא יכולה לתרום בכלל".
"הייתי זרוק במיטה"
באוגוסט 2021 התאשפז פרידמן ברמב"ם לקראת השתלת מח עצם מהצעירה מהדרום. אלה היו עדיין ימי מגפת הקורונה שהוסיפה על כל הקשיים. "הצעירה תרמה את מח העצם ואני לפני שהשתילו לי את התרומה עברתי טיפול כימותרפי אגרסיבי שמטרתו להרוג את מח העצם בגוף שלי. התוצאה של ספירת הדם היא אפס. קיבלתי את התרומה ואז יש כמה ימים קשים מאוד. מצד אחד הטיפול הכימותרפי שקיבלתי עדיין משפיע, ומצד שני לשתל לוקח כמה ימים עד שהוא מוצא את המקום שלו. הייתי בכמה ימים נוראיים, שאני לא זוכר אותם כי המוח הדחיק. זה סבל פיזי. הייתי זרוק במיטה. לקום בבוקר להניח תפילין זו הייתה משימה. הימים עברו ופתאום התחלתי להרגיש שמשהו מתחיל לזוז. אני זוכר שהאחות באה יום אחד בבוקר עם תוצאות בדיקת דם ואמרה לי: 'התחלנו'. אחרי שבועיים התאוששתי והשתחררתי הביתה. חזרתי לתקופה לא פשוטה בבית גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית".
קראו גם:
מתי אמרו לך שניצחת את הסרטן?
"הרופאים לא אמרו לי שניצחתי או הבראתי. הם אמרו לי משפט כמו 'אין עדות מטבולית למחלה'. הרופאים מכנים את זה הפוגה".
גם עכשיו היא בהפוגה?
"ברור. המחלה חזרה בפעם השלישית בנובמבר 2022, למזלי רק בצורה מקומית. עברתי הקרנות ועוד טיפול כשהביאו מהתורמת תאי דם לבנים כדי לחזק את השתל".
ביולי 2022 חזר פרידמן לצבא, לתפקיד קצין תקשוב של הגיס הצפוני שאחראי על גזרת לבנון. "הצבא כיוון אותי לתפקיד יותר רגוע כדי שאשמור על הבריאות שלי וגם כדי שאמשיך לתרום את חלקי ולהיות רלוונטי. לא שאלתי אף פעם למה זה קרה לי. זה לא קשור לגנטיקה לשמחתי. אין לזה באמת איזו סיבה. יש הרבה דברים שהם בנפש של האדם", אומר פרידמן, "מאגר 'עזר מצוין' זה בחזקת כל המציל נפש אחת מישראל הציל עולם ומלאו. עברו שנתיים מאז שאותה צעירה תרמה לי, וכל הזמן רציתי לחבק אותה כי היא הצילה לי את החיים. כל חיי אהיה חייב לתורמת ולא רק אני, אלא אהרון האבא, אהרון שיש לו הורים, אהרון שיש לו פקודים ומפקדים ואנשים שאוהבים אותו. היא לא רק הצילה אותי, היא הצילה עולם ומלואו. היכולת לבוא ולהציל בנאדם, אין דבר נשגב מזה. ולכן אני עכשיו שגריר של 'עזר מציון'. אני רתום אליהם לכל דבר שיצטרכו. הם הצילו לי את החיים".
מנהלת מאגר מח העצם הלאומי של עמותת 'עזר מציון' ד"ר ברכה זיסר הוסיפה: "זו זכות גדולה עבור עזר מציון להיות חלק מהמסע להצלת חייו של אהרון. להעניק לאדם ששנים רבות מחייו מקדיש למען המדינה וביטחונה - זו זכות מיוחדת - גם לנו וגם לאישה שהצילה את חייו. התהליך הוא פשוט וקל שנמשך מספר שעות בדומה לתרומת דם. כשרואים את אהרון, מבינים איך אפשר פשוט להציל חיים ולהעניק שמחה למשפחה שלמה".