השקט והפסטורליה הנשקפים מגבול ישראל־לבנון יכולים להטעות. החיילים במוצבים הפרוסים לאורך הגבול פוקחים עיניים לעבר הצד השני ומנטרים את פעולותיו של חיזבאללה. השבוע יצאנו לביקור באחד מהם, מוצב יפתח שברכס רמים, אותו מאיישת בימים אלה פלוגת חץ מגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. הייחוד שלה הוא בהרכב הדמוגרפי של הלוחמים: בעיקר חיילים חרדים ודתיים לאומיים, חלקם הגדול עולים חדשים שהגיעו ארצה במטרה להתגייס ולשמור על המדינה.
סגן מפקד הפלוגה, תומר סונגו, קיבוצניק מאיילת השחר, קצין צעיר, ערכי ומלא מוטיבציה מספר על ההווי המיוחד של הפלוגה היחידה בצנחנים שמשרתים בה חרדים, ואיך ההבדלים מיטשטשים כשהמטרה החשובה יותר מכל, לשמור על בטחונה של מדינת ישראל, ניצבת לנגד עיניהם.
פלוגת חץ היא אחת מכמה פלוגות של הצנחנים שמוצבות בגזרת גבול לבנון, כולן כפופות לגדוד שריון 46 מחטיבה 401. היא נמצאת שם כבר חודשיים ואחראית על הגזרה הדרומית של רכס רמים.
סונגו מספר על החשיבות הגדולה בתפיסת קו כזה: "האתגר פה הוא להמחיש לחיילים את המשמעות שזה לא סתלבט ולא סתם עוד קו. זה הקו הכי קריטי שיש לצבא להציע. גבול עזה זה נחמד ויפה, אבל גבול לבנון הכי קריטי. הוא אמנם גבול שקט, אבל אם תוריד רגל מהגז מחבלים יכולים לחדור והכל יכול להידרדר. בסוף, כשאתה מתאר את המלחמה הבאה, היא לא תהיה מול עזה אלא מול חיזבאללה. אין עוד מקום שמאיים כמו לבנון".
משפחה אדומה
סונגו, בן 22, נולד וגדל בקיבוץ איילת השחר שבשטח המועצה האזורית הגליל העליון, ובתיכון התחנך בעמק החולה. לאורך שנותיו בתיכון שיחק כדורסל בנבחרת בית הספר וגם במועדון הפועל גליל עליון. "הצטרפתי לכדורסל בזכות מתן, ששיחק בהפועל גליל עליון ותמיד דחף אותי בכיוון. עד היום אני מגיע מדי פעם לצפות במשחקים".
סונגו בא ממשפחה של צנחנים: אביו היה צנחן, אחותו שירתה בגדוד 101 כרל"שית של המג"ד לשעבר אבינועם אמונה, ואח נוסף שירת במסייעת של גדוד 202. "כשהוא השתחרר אני התגייסתי במחזור נובמבר 19' והייתה לנו חפיפה קצרה ביחד".
אבל מה שנתן לו את הדחיפה הגדולה ביותר לשרת בצנחנים הייתה דמותו של מפקד סיירת הצנחנים רס"ן איתן בלחסן ז"ל ממושב רמות נפתלי, שנפל במבצע 'צמצום טווח' בדרום לבנון בפברואר 1999.
"בהתחלה לא ידעתי מה אני רוצה ואיפה לשרת. עשיתי גיבוש שייטת ולא עברתי, ואז עשיתי גיבוש לצנחנים והתחברו לי הרבה פאזלים, אם זה המשפחה ואם זה איתן בלחסן ז"ל", החל סונגו לספר, "לא הכרתי אותו אף פעם, אבל גדלתי עליו. שמעתי עליו המון סיפורים, אני מקפיד להגיע כל שנה לאזכרה ולכנס בתל־חי. זה עוצמתי. אני מגיע ושומע איך החברים שלו מדברים עליו. ראיתי תמונות וסרטונים עליו והבנתי מי הבן אדם. הוא מהאנשים ששווה להעריץ, יותר מאשר כל מיני סלבריטאים כאלה ואחרים. אני מרגיש מאוד מחובר לאיתן מבלי להכיר אותו. לראות בן אדם שהמון אנשים לא הכירו אותו אבל הוא משפיע עליהם, מבחינתי זה השיא".
מה תפס אותך בדמות של איתן?
"החיוך שלו. אתה רואה תמונות שלו ורואה חיוך. תמיד אמרו שהוא אופטימי. גם אני משתדל להתנהג כך כלפי החיילים שלי. נראה לי שאף פעם לא יצא לי להתעצבן על מישהו. אני תמיד אומר 'תעשו את הדברים עם חיוך, אם אתם לא עושים עם חיוך אז אל תעשו'. אותו דבר קיבלתי מאבישי גורדון, שהיה המאמן שלי בכדורסל והיה אומר לי 'אם אתה משחק, תשחק עם חיוך. גם אם אתה בא לנצח תיהנה, וגם אם הפסדת תיהנה'. זה משהו שאני לוקח לחיים".
תפקיד מאתגר
לאחר מסלול ההכשרה, שכלל טירונות ואימון מתקדם, הצטרף סונגו לקורס מ"כים ובסיומו שירת כמ"כ טירונים של מחזור נובמבר 20' בגדוד 202. אחרי ארבעה חודשים יצא לקורס קצינים שנמשך שמונה חודשים, ואחריו קיבל תפקיד בסיירת כמפק"צ מסלול. לפלוגת חץ הגיע לפני כעשרה חודשים – שמונה חודשים כמפקד מחלקה, ובחודשיים האחרונים כסמ"פ. "זה מאוד משמעותי וכיף, אני מאוד נהנה בתפקיד, לא חשבתי שאיהנה ככה פה. בהתחלה, כשאומרים לך 'חץ' ואתה בא מהגדוד – אתה מרים גבה. לא הכרתי את הפלוגה, אבל שמעתי כל מיני דברים מהצד".
כמו מה למשל?
"שהם חבר'ה חרדים, מוזרים, שאתה לא יודע מה אתה מקבל. אבל כשהגעתי לפה הבנתי לאן נכנסתי: זו משפחה גדולה. קיבלו אותי בזרועות פתוחות על אף שאני קיבוצניק ולא חרדי מן המניין, ומתנהל הפוך מהשקפת עולמם".
כקיבוצניק שמפקד על חרדים, האתגר הוא גדול, אבל בסופו של דבר, לדבריו, מתגמל. "זה תפקיד מאתגר, יש הרבה דברים שאני לא יודע. הקירבה שלי לדת פחות חזקה ממה שהם חווים ביומיום. בימי שישי אני רואה את החבר'ה מסתובבים פה עם חולצות לבנות מגוהצות ומכנסיים של מדי ב'. בהתחלה הייתי בשוק, לא למדתי הרבה תורה ולא עליתי לתורה. אני חילוני לגמרי".
לפני שבאת לפה, מה חשבת על החרדים?
"יש הרבה סטיגמות על חרדים, אבל לא באתי כלפיהם באנטי שהם לא משתתפים בשוויון בנטל. להיפך, הגעתי וראיתי שיש הכל בצבא: גם החבר'ה החרדים וגם יחידות שונות ומגוונות, כל הזרמים בחברה".
חששת לפקד על חיילים חרדים?
"זה בעיקר היה מאתגר, רציתי קודם להבין את האדם שיושב מולי. כל אחד בא ממקום אחר וכשאתה בא לפקד אתה רוצה להרגיש קרוב. הדבר שהכי אהבתי בתפקידי הפיקוד שלי היה שהייתי יכול להיות קרוב לחיילים, אבל ככל שאתה עולה בסולם הדרגות אתה מתרחק מהם. כשאתה מ"מ אתה אמור להיות הכי קרוב לחייל, אתה אח שלו ואבא שלו והכל בשבילו. הגעתי לפה ולא ידעתי מי יושב מולי, ומזה בעיקר חששתי. אבל בסוף הצלחתי לייצר את האינטימיות עם החרדים למרות הפערים התרבותיים. אנחנו פה לאותה מטרה, וזה מה שמחבר בינינו".
הם מנסים לגרום לך לשמור שבת?
"הם לא אומרים לי 'אל תחלל שבת', אבל בשבת אני לא אעשן סיגריה במרכז הפלוגה, כי אני יודע שכל הפלוגה שומרת שבת אז אני מכבד והולך רגע הצידה. אני מגיע מבית אחד והם מגיעים מבית שונה. זה שילוב מעניין. אני מאוד נהנה כאן וחושב שצריך יותר את השילוב הזה. מבחינתי שייכנסו יותר חרדים לקרבי, אבל כל אחד והחלטותיו, אי אפשר להכריח מישהו לעשות משהו נגד רצונו".
אתה מבין למה הם הגיעו לשרת בקרבי ומה הניע אותם?
"כן, המשמעות גדולה כשאני יושב מול בן אדם ומבין שהוא, חרדי מניו־יורק, עלה לארץ כדי להתגייס ולשמור על מדינת ישראל".
הם מדברים ציונות?
"לא יודע אם להגדיר את זה כציונות, אבל אני יודע ששנינו באנו לאותה מטרה. הם רואים את הצורך לבוא ולהתגייס לקרבי".
איזו סיטואציה למשל הפתיעה אותך בהתחלה?
"התפילות. אם תשב במרכז הפלוגה ותשמע מה הולך בחדר תדריכים תהיה בשוק: 50 חבר'ה נכנסים לתוך החדר ומתפללים. הם מתפללים בעל פה וכל אחד יודע מה הוא קורא. יצא לי להתפלל איתם כדי להכיר, הם אמרו לי 'בוא רגע תראה'".
יש התנגשות בין הפעילות המבצעית לשבת?
"הפעילות המבצעית מנצחת את השבת. החיילים עושים הכל, כולל לנסוע לפעילות ולשמור, אין ויכוח. יותר מזה, בקו קודם כשהיינו בשכם בתקופת החגים, יצא שהייתה לנו פעילות ביום כיפור. זה אתגר וגם הם הבינו את זה. לא הייתי צריך להרים מישהו, הוא בא איתי ישר. כשאתה עושה פעילות ביום כיפור, זה נורא חזק, נותן יותר משמעות".
תמיד רוצים אקשן
מטרת העל של החיילים בגזרה היא הגנה על חייהם של תושבי הצפון, והמשימות היומיומיות כוללות סיורים על גדר הגבול ושמירות במוצבים. עבור סונגו, שנולד וגדל בגליל העליון, ההכרה בחשיבות תפקידו מתחדדת אף יותר.
"אני כבר שלוש שנים וחצי בצבא ורק עכשיו הגעתי לגזרה הצפונית. כשאתה סוף סוף מגיע הביתה, אתה רואה בעיניים את המשפחה שאתה שומר עליה ומבין 'זה שלי, זה הבית שלי'. אני מכיר את האזור הזה פיקס, גדלתי פה ואני יודע אפילו איפה לעשות קניות בשישי. אני שולח אותם לאן שצריך. אני מכיר פה את האנשים, הקיבוצים והיישובים, ויודע עם מי לדבר כשצריך משהו. המעטפת פה חזקה".
יצא לכם להיתקל באירוע חריג מאז שהגעתם לפה?
"בינתיים לא. הייתה מתיחות כשנפלו טילים, הרגשנו אותה קצת והיינו יותר דרוכים כדי שהמצב לא יפתיע אותנו. יש לחיזבאללה עמדות באזור שמתצפתות עלינו, הם מאוד חכמים. אני תמיד אומר לחיילים שהגזרה הזו נראית מאוד יפה ופסטורלית, אבל ההבדל בין יפה ונחמד לרגע שקורה פה משהו מתבטא במאית שנייה של צרור טועה לתוך לבנון או ההיפך, ואתה נכנס לאיזשהו סבב".
קראו גם:
הייתה אמירה שאוטוטו משהו הולך להתפוצץ מול חיזבאללה. עד כמה זה חילחל לכאן?
"לא הייתה פעילות מעבר לפעילות השוטפת. לפעמים הכוננות עולה, אבל המשימות פחות או יותר אותן משימות".
אתם רוצים אקשן?
"תמיד רוצים, אתה לא סתם מתגייס לצבא ומתאמן. אתה רוצה להראות מה אתה יודע ומה למדת באימונים. אבל מצד שני יש חשש, לא יודע אם אצלי, אצל ההורים בטוח. אבל אין מה לעשות, זה הצבא, יכולה להיות פתאום התחממות וזה קורה בשנייה".
מה התרחיש הכי גרוע שממנו אתה חושש?
"אין גרוע. יש את התרחיש הכי טוב בשבילי וזה להיכנס למלחמה, כי אתה רוצה לעשות, אתה לא פה סתם. אני מעדיף להיכנס ללבנון מאשר לשמור פה בסיור. והאמת, תמיד סיפרו לי שלבנון ארץ יפה (צוחק)".