אחד הנואמים הבולטים בהפגנה המרכזית נגד הרפורמה המשפטית שהתקיימה לפני כשלושה שבועות ברחוב קפלן בתל-אביב היה לירון דמרי, חבר במחאת ההייטקיסטים, מייסד ונשיא חברת היוניקורן 'פורטר'. לדמרי, שעד לפני מספר חודשים לא חלם שינאם מול קהל של עשרות אלפי מפגינים, היה חשוב להביע את מחאתו מדם ליבו נגד הרפורמה המשפטית, שלדבריו, תוביל את ישראל לדיקטטורה.
בנאומו היה חשוב לדמרי גם להדגיש כי הוא נולד וגדל בחצור הגלילית, בפריפריה הצפונית, על ברכי הימין, כבן למשפחה דתית לאומית ולהפריך את ההנחה הרווחת כאילו כל מתנגדי הרפורמה הם אליטות בני ישראל הראשונה. "מבחינתי אני עד היום חלק מהמחנה הדתי-לאומי. אני לא מישהו שיצא בשאלה ושלא מכיר, לא יודע ועכשיו נוגס בסטייק הלבן", הוא אומר.
דמרי עומד היום בראש חברת פורטר העוסקת במניעת הונאות בתשלום במסחר מקוון, החברה ששוויה מוערך בכ-3 מיליארד דולר מעסיקה כ-200 עובדים בישראל ומאות נוספים ברחבי העולם. "זה כואב לי שפתאום מאשימים אותי שאני אנרכיסט. כל חיי תרמתי למדינה. הבאתי 500 מיליון דולר לישראל. כל אדם שעובד בפורטר משמח אותי ברמה הפטריוטית וממלא לי את הלב בשמחה. ברוך ה' שהתמזל מזלי להיות חלק מזה, לעזור, לייבא ולהרגיש את ישראל מתפתחת. אני עושה את זה בשביל כולם".
חייב לחצור
דמרי (40), נשוי ואב לארבעה, כיום תושב רעננה, גדל והתחנך בחצור הגלילית. בכיתה ג' הוא הצטרף לתוכנית למחוננים של מכללת תל-חי, בה למד עד כיתה ט', לאחר מכן הוא למד בישיבת בני עקיבא במירון והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר למדעים ואומנויות בירושלים. בשירותו הצבאי היה קצין מודיעין והשתחרר בדרגת סרן. כשסיים את שירותו הצבאי המשיך לעולם האקדמיה ולמד בתוכנית החד-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש לאוטמן באוניברסיטת תל-אביב.
הדרך שלו לעולם ההייטק ולהצלחה התחילה די במקרה. "הייתי רחוק מהייטק ולמדתי באוניברסיטה בכלל פילוסופיה וסוציולוגיה", הוא מספר, "עד שיצרה איתנו קשר באיזשהו שלב חברת סטארט-אפ שביקשה מחבר'ה חכמים להסתכל על עסקאות אשראי ולהחליט אם הם גניבה או לא גניבה. הם לא ביקשו ידע טכנולוגי מתוחכם. זה מאוד עזר לי להשתלב כי אני לא מהנדס במקצועי ולא איש קוד. ככה התחלתי לעבוד בהיי-טק כדי לממן את הלימודים".
לאחר תקופה קצרה ובמקביל עם הרכישה של הסטארט-אפ שבו עבד, עבר דמרי לסיליקון ואלי בקליפורניה כדי לעבוד בפייפאל שרכשה את החברה. לאחר שלוש שנים הוא ושני חבריו, מיכאל רייטבלט ואלון שמש, אותם כבר הכיר בתיכון בירושלים חזרו לישראל והקימו את חברת 'פורטר', שהיום נחשבת לחברה המובילה בעולם בתחום מניעת הונאות סחר אלקטרוני. כילד שגדל בפריפריה, הרחק מבועת ההייטק, סיפור ההצלחה של דמרי נחשב ליוצא מן הכלל. "הסיכויים של ילד בפריפריה להגיע להצלחה כזו היא לא גבוהה, לא אז ולא היום. אנחנו לא מכירים את העולם הזה של ההייטק ואני חושב שגם היום הסיכויים יותר נמוכים לצערי לתושבי הפריפריה".
איך אתה מסביר את ההצלחה שלך?
"הרבה סייעתא דשמיא. אבל אני חושב שבסופו של יום העובדה שיצאתי להתחנך בבית הספר בירושלים זה מה שחשף אותי להמון הזדמנויות שלא עומדות בפני ילד שגדל ומתחנך בחצור הגלילית. לאחר מכן גם שירות המודיעין חיבר אותי להרבה מאוד מהעולמות האלה של סייבר וטכנולוגיה מתקדמת. שניהם היו כלים משמעותיים מאוד בדרך שלי להייטק. זו איזושהי דלת שנפתחה בפניי, הלכתי לחפש עבודה כדי לממן תואר בפילוסופיה ודי התגלגלתי לעולם של ההייטק".
דמרי חב חלק גדול מהצלחתו לחצור הגלילית בה נולד וגדל. "אני חייב המון לחצור שהפכה אותי לאדם שאני. אחד הדברים הראשונים שעשינו במשרדים של פורטר בישראל היה שקראנו לחדר הישיבות 'חצור הגלילית'. זה מקום שיקר לי מאוד. אני מאוד מחובר לאנשים שלו ולקהילתיות שבו. אני מאוד אוהב ומתגעגע לתבלין המיוחד הזה שיש בחצור שכולם מכירים את כולם וכולם רוצים לעזור. זה משהו שאני נושא בגאווה לכל מקום שאליו אני הולך. גרתי בהמון מקומות, אבל אני מרגיש שאני באמת מחצור הגלילית".
לעזור לפריפריה
גם להוריו, עליזה ורמי, שדחפו אותו לחינוך למצוינות היה חלק חשוב בהצלחתו. הוריו וסבתו רחל (רשל) מתגוררים עד היום ביישוב והוא מקפיד לבקר אותם מדי תקופה.
"זה התחיל מסבא שלי כליפה ז"ל שהיה טייח אזרח עובד צה"ל ולא ראה את הבית אלא בסופי שבוע, שהיה לו מאוד חשוב שכל 11 ילדיו יקבלו חינוך טוב. ואחר כך הוריי, שניהם אנשי חינוך ששמו את החינוך בראש מעייניהם. הם לא היו מוכנים לעשות פשרות ווידאו שאלך הכי רחוק והכי גבוה. אם זה לדחוף אותי לפרויקט מחוננים בכיתות הנמוכות ואם זה לשלוח אותי לבית ספר בירושלים שהוא לא בית ספר דתי ולסמוך עליי שאשאר דתי. אין ספק שלהיותם של הוריי אנשי חינוך היה משקל גבוה. אני 'הכבשה השחורה' במשפחה; יש לי אחות מנהלת פנימייה, אחות נוספת שהיא מנהלת מחלקה בבית חולים, אח שהוא רב ואחות שהיא פסיכולוגית. אני היחיד שפנה למגזר העסקי".
עכשיו אחרי ההצלחה שלו בעולם ההייטק חשוב לדמרי להחזיר למקום בו הוא נולד וגדל, כדי שעוד ילדים יקבלו את ההזדמנות להצליח. "אחת לכמה חודשים יוצא לי להגיע לחצור. יצא לי גם להגיע במסגרת שיחות עם יזמים צעירים בחממה בחצור. מאוד כיף לי לחזור ואני מרגיש מאוד מחובר ורוצה להחזיר למקום שגדלתי בו. זה חשוב לי דווקא מהמקום שמכיר בזה שזה לא פשוט ולא קל להצליח מהפריפריה ושהרבה יותר קל לעשות את זה מרעננה. לי מאוד חשוב להראות שזה אפשרי ולהיות מודל לחיקוי ולנסות לעזור לכל ילד שזה החלום שלו, לנסות ולהצליח לפרוץ".
תרצה בהמשך להקים שלוחה של פורטר בפריפריה הצפונית?
"מבחינתי ברגע שנגיע לרגע הזה שאנחנו יכולים ליהנות מפרי עמלנו, זו תהיה המשימה שלי; היכולת הזו לעזור, לסייע ולקדם את הפריפריה זה משהו שהוא בדמי. בגלל זה כל כך מוזר לי שאומרים שאני פריבלג ומדבר בפוזיציה. להגיד לי שאני לא ישראל השנייה, זה כאילו להתנשא על עדות המזרח והפריפריה. יש פה דוגמה דווקא של איש פריפריה שהצליח. היה לי עימות עם אבישי בן חיים שאמר לי שאני מדבר מפוזיציה וששכחתי מאיפה באתי, מה לי ולזה בכלל".
חושש מדיקטטורה
עד לפני מספר חודשים דמרי נמנע מלהתבטא באופן פוליטי. "כמנהל של חברה היה לי מאוד חשוב שכל אדם בפורטר ירגיש שהוא יכול להביע את עצמו ולא לחשוש למעמדו בגלל מה שהוא חושב ומה שהוא מאמין", הסביר, "גם לפני הבחירות האלה עמדתי בפני כל העובדים ואמרתי להם שחשוב שיצביעו וממש לא חשוב למי כי זה מה שמעצב את העתיד שאנחנו נמצאים בו וזה הקו שנקטתי תמיד".
קו פרשת המים מבחינתו היה שמונה שבועות לאחר הקמת הממשלה עם הצהרתו של שר המשפטים יריב לוין על קידום הרפורמה. "היה לי ברור שאנשי ימין ירצו להתמודד עם המשפטיזצייה ומה שהם מכנים עריצות בג"ץ, אבל פתאום הגיעה רפורמה שהיא לא פחות מלקחת את כל הסמכויות והכוח מהרשות השופטת ולהפוך אותה לכפופה לחלוטין לרשות המבצעת. מבחינתי, מדינת ישראל מושתתת על שני אדנים: יהודית ודמוקרטית. שניהם חשובים לי, על שניהם נלחמתי כחייל ואלחם בהם גם כאזרח. ברגע שמפרים אחד מהם - לי כאזרח שומר חוק זה משהו שאני לא יכול להשלים איתו".
אתה יכול להגדיר את עצמך כאיש ימין?
"היום לא. בעבר כן. גדלתי לגמרי בערוגת הימין, חוויתי את כאב ההתנתקות ברמה הכי אישית. שלושה מבני משפחתי הכי קרובים לי פונו בהתנתקות. כילד התנגדתי להתנתקות וצעדתי בכפר מימון. יצאתי מבדולח יום לפני שפינו אותו. זה לא שאני איזה מישהו שלא מכיר, לא יודע ולא חש את החוויות של הימין".
מה הפחדים הכי גדולים שלך?
"החרדה שלי עוברת במקום הכי פשוט: ברגע שהרפורמה תעבור - ממשלת ישראל תוכל אם תרצה להוציא מפלגות מחוץ לחוק, היא תוכל גם להחליט שהבחירות הבאות יתקיימו בעוד 6 או 10 שנים. היא יכולה להחליט למשל וזה יכול לקרות, שהסטטיסטיקאי הראשי הוא חבר מרכז ליכוד שהוא שלה ושהזיכרון שלנו בספרייה הלאומית הוא שלה. השבוע גם שמענו על ראש הממשלה שיצא נגד הרמטכ"ל שלא נלחם מספיק בסרבנות ונגד ראש השב"כ שלא נלחם מספיק בהסתה שיש לכאורה ושהמשטרה שלא מפעילה אגרוף נגד המפגינים. אם אתה לא יכול להפגין וכל ראשי הרשויות כפופים למרותה של הממשלה ובעצם נתונים לריסוק שלהן, זו כבר לא דמוקרטיה".
הרפורמה אם תעבור יכולה להשפיע גם בהיבט הכלכלי?
"במצב של דיקטטורה יש פחות אנשים שרוצים לעשות עסקים כי לך תדע מה הממשלה תחליט מחר ואתה לא יכול לסמוך על הרשות השופטת שתכפה על הממשלה לשמור על החוק. אלו דברים שרעים מאוד לכלכלה".
מחיר כבד
אחת הטענות בעד הרפורמה היא שצריך להיות גיוון בשופטי בית המשפט העליון. מה דעתו של דמרי בנושא? האם הוא חושב שצריך שיהיו יותר שופטים בני עדות המזרח ודתיים? דמרי: "אני מאוד בעד גיוון וגם בעד שיהיה גיוון במשרדי הממשלה. אני גם בעד רפורמה. אני חושב שהרבה דברים שהימין מעלה הם חשובים וצריך לטפל בהם, אבל זה כאילו לירות בזבוב עם תותח. קודם כל לפני שהממשלה מפנה את האצבע לבית המשפט העליון - שיש שם כבר היום שופטים מזרחיים כמו השופטת אסתר חיות שגדלה במעברה ושופטים מתנחלים ודתיים – שתסתכל קודם על עצמה; שר החוץ, שר האוצר, שר הביטחון, שר המשפטים וראש הממשלה, הם כולם ישראל הראשונה מלא-מלא, הם משתמשים במצוקה של ישראל השנייה כדי להפנות אותם נגד הציבור הליברלי אבל אין בזה ממש".
איך הגעת לנאום בהפגנה בקפלן?
"פנו אלי בעקבות הפעילות שלי במחאת ההיי-טק. שמעו אותי בכל מיני מקומות וראו את הפוסטים שכתבתי ברשתות החברתית. את כל זמני הפנוי אני מקדיש לדבר הזה. בניגוד להאשמות שרת ההסברה, אף אחד לא מקבל על זה כסף, כולם עובדים בהתנדבות. חלק מהעבודה היא לייצר שיח: אנחנו פונים לראשי ישיבות, לרבנים ולפוליטיקאים מהימין כדי לנסות לייצר מערך שיאפשר להגיע להסכמות שנוגעות בדברים חשובים ונכונים שהצד שהתומך ברפורמה מעלה בלי להחריב את הבית".
קראו גם:
זה טבעי בשבילך לנאום מול אלפים?
"זה ממש לא טבעי בשבילי. בטח לא בנסיבות שאני נמצא בהם. זה לא דבר פשוט לצאת בגלוי ובאופן ברור ולהביא עמדה. אבל אני מרגיש שהרגע הוא כל כך משמעותי ויש תכיפות בגלל שהעסק לא נעצר. הקריאה שלי לא הייתה קריאה של לא לוותר על אף שעל, הקריאה הייתה קריאה לרפורמה שהיא סבירה על בסיס מתווה הנשיא ופשוט לעצור את הירידה לתהום. אני רואה את המדינה נקרעת לשניים, זה מבחינתי הרבה יותר חשוב מאשר אם יהיה בוועדה לבחירת שופטים שניים או שלושה נציגים מהקואליציה, זה מחיר כבד מדי".
איך הייתה החוויה לנאום?
"ראיתי מולי עשרות אלפים רבים של אנשים עם דגלים לבנים וחרדה בעיניים. אין ספק שהם לא אנשים אלימים, הם פטריוטיים ישראלים אמיתיים שפשוט דואגים. אני עומד שם ומבחינתי מבטא איזושהי קריאה. לא היה לי זמן לחוות את החוויה האישית של ההתרגשות, כי באמת הרגע הזה הוא רגע שמחניק בגרון וכואב בבטן, הרגשתי תחושת דאגה עמוקה למדינה שכולנו אהובים. אני רק רוצה שנעצור את הסיוט ונחזור להתעסק במה שהתעסקנו קודם".
כואב לך שבחצור הגלילית לא מתקיימות הפגנות נגד הרפורמה?
"אני עצוב כי אני חושב שהרפורמה משרתת את ציבור החרדים ואת ציבור המתנחלים ולא משרתת - בניגוד לניסיון לצייר את זה כך - את ישראל השנייה. עם זאת, אני מאוד שמח כשאני רואה את ההפגנות שקורות בקרית שמונה, באור עקיבא או בנתניה. זה מבחינתי ממש חשוב. אני מקווה וגם רוצה להאמין שיש דרך טובה וחזקה יותר עבור ישראל השנייה למצוא את עצמה בתוך המרקם הישראלי, גם בלי הרפורמה. עכשיו הקול של הפריפריה חזק ומשמעותי יותר ולכן כל תנועה שתקום בעקבות המשבר הזה תהיה חייבת לקחת בחשבון את הפריפריה ולדבר עם הפריפריה, שהיא העורף האסטרטגי של המדינה".