סא"ל במיל' אפי מרגי ממושב רמת צבי לא ישכח לעולם את הקרב הקשה בכניסה לביירות שבו נהרגו לפני 40 שנה שבעת לוחמי צה"ל חיילי הפלוגה שלו, חיילי פלוגת אלון מחטיבה 188, במלחמת לבנון הראשונה.
ב-1 בספטמבר יוכנס ספר תורה לבית הכנסת במושב שבו הוא מתגורר, שנכתב לזכרם ולהנצחתם של שבעת הלוחמים, מעין סגירת מעגל או נחמה קטנה לכאב שאינו מרפה כל השנים ולזיכרונות מהחברים שלא ישובו עוד. "אין ספק שאירוע כזה מהווה שיא ועוד נדבך מאוד חשוב לזכרם", הוא אומר.
אבדות גדולות
לפני 40 שנה, כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, אפרים (אפי) מרגי היה קצין צעיר בדרגת סרן שפיקד על פלוגת אלון של חטיבה 188 בחיל השריון - אז חוד החנית של הלחימה בלבנון, פלוגה מיוחדת של בני ישיבות ההסדר בחספין, קרית שמונה ומעלות. המפקדים היו חילוניים אבל ההרמוניה בין המפקדים לחיילים היתה מושלמת. "השילוב הזה של חילונים ודתיים בפלוגה היה מיוחד מאוד. זה תרם לגיבוש הפלוגה וגם להרגשה הטובה של החיילים והמפקדים האחד למען השני", אומר מרגי.
הקרב הקשה שבו נהרגו שבעת החיילים בפלוגה היה ביום החמישי למלחמה. שני טנקים, האחד בפיקודו של המ"מ יניר גנדלסמן ז"ל והשני בפיקודו של מרגי, ספגו פגיעות ישירות בקרב בכניסה לביירות מחיילי קומנדו סורי שירו טילי נ"ט לעבר הכוח. ארבעת אנשי הצוות בטנק הראשון, יניר גנדלסמן ז"ל המ"מ של מחלקה 1, שי צור ז"ל התותחן, אבישי גזי ז"ל נהג הטנק ואוריאל שרעבי ז"ל, נהרגו במכת האש הראשונה בחמישה טילים שנורו על הטנק. בשעות שלאחר מכן נפגע גם הטנק בפיקודו של מרגי שנפצע אף הוא בקרב. יוסי לוי ז"ל התותחן נהרג במכה הראשונה ואחריו נהרגו אלי בן עמי ז"ל ודוד מליק ז"ל שנפגעו תוך כדי חילוץ. הסמ"פ משה קרביץ, שלקח את הפיקוד על הטנק, קיבל בהמשך את אות העוז על אומץ הלב שהפגין בקרב.
"זו היתה התקפה צה"לית ומולנו עמדו כוחות סורים ברמה של חטיבת קומנדו ובכניסה לביירות התרחש הקרב הקשה שבו ספגנו אבדות", משחזר מרגי, "הטנק הראשון נפגע מסאגרים וארבעה מחיילינו נהרגו ובמהלך שבע שעות לחימה נהרגו עוד שלושה לוחמים ביניהם התותחן שלי, יוסי לוי ז"ל".
הזיכרונות צפים
מאז המלחמה נוצר קשר הדוק בין חיילי ומפקדי הפלוגה לבין המשפחות ומדי כמה שנים מתקיימים מפגשים פלוגתיים שבהם מעבירים חוויות וזיכרונות על החברים שהיו ואינם.
"המפגשים עם המשפחות תורמים גם למשפחות וגם לנו כלוחמים שאיבדו חברים בקרב", אומר מרגי, "הם יצרו לנו חלל שאנחנו מנסים למלא אותו. המשקע כל-כך חזק, של חברות ביחד, של לחימה ושל דברים מאתגרים, האחד למען השני, כשאתה נמצא בסכנת חיים כל הזמן וכל מה שנמצא בראש הוא להגן על גבול הצפון. בשביל בני הישיבות היציאה למלחמה היתה מובנת מאליה ולא היתה שאלה של כדאי או לא כדאי וככה חושבים עד היום. אני גם חושב שזו היתה אחת המלחמות המוצדקות שהיו לנו".
הצלקות שהותירה המלחמה הן קשות והחלו להתבטא אצל מרגי רק בעשר השנים האחרונות. "אחרי המלחמה כל אחד קיבל את זה בצורה אחרת. במהלך 30 השנים אחרי המלחמה התפקוד היה תפקוד רגיל אבל לאחרונה יש יותר רגישויות ויכול להיות שזה חלק מזה, לפעמים הזיכרונות צפים ועולים, גם הגיל עושה את שלו. יש ילדים ומתחילים לדבר על נכדים והדברים מתחילים לקבל משמעות יותר חזקה".
היציאה מלבנון לדעתך היתה מוצדקת?
"המלחמה עצמה ואיתה הישגי המטרות הראשונות היתה מוצדקת. עם מה שקרה אחר כך בהישארות בלבנון יש מקום לחשוב אחרת. אין ספק שהיציאה משם היתה במקום. בכל זאת להיות במקום שאתה יודע שהוא לא יישאר אצלך זה לא הכי בריא".
בשנים האחרונות החל מרגי להתחזק בדת ולשמור שבת. הוא מגדיר את עצמו יהודי שומר מצוות. ההתקרבות החלה בעקבות הרושם שהותיר בו הלוחם יוסי לוי ז"ל עליו הוא פיקד. "השינוי התחיל בעקבות הפלוגה שלי שהשפיעה עליי ובמיוחד בעקבות התותחן שלי יוסי לוי ז"ל, שהשפיע עליי. הוא היה שילוב של איש מקצוע ברמות גבוהות מאוד ואיש חריף עם הבנה אינטלקטואלית ורוחנית. הוא היה מסיים יום עבודה ב-12 בלילה והולך לבית הכנסת ללמוד דף יומי. הוא היה דמות כזו שמשלבת ספרא וסייפא. מצד אחד הוא היה איש מקצוע ולוחם נועז ומצד שני היה איש רוח ברמות גבוהות מאוד".
קירוב לבבות
בשנתיים האחרונות המפגשים הפלוגתיים כמעט שלא התקיימו בגלל הקורונה. בכנס הפלוגתי האחרון שנערך בבית הלוחם לציון 40 שנים למלחמה הוחלט לכתוב ספר תורה לזכרם של שבעת הנופלים.
"ספר תורה זה גולת הכותרת, וההנצחה הכי ראויה לזכרם. אם אתה מקים מצבה היא נשחקת, ספר תורה נשאר חקוק לעד, מוציאים אותו וקוראים בו והוא משמש את כולם. זה ספר תורה מהודר עם השקעה כספית לא מעטה. הכל מהתנדבות של החברים מהפלוגה, החברים ובני משפחותיהם והישיבות. כל אחד תרם את חלקו והיתה היענות מאוד יפה", הוא מספר.
ספר התורה יוכנס דווקא לבית הכנסת במושב רמת צבי וכך מרגי, שבשנים האחרונות מתפלל מדי בוקר בבית הכנסת, יקרא בו מדי שבוע.
"בהתחלה חשבו להכניס את ספר התורה לישיבת ההסדר באשדוד בראשותו של הרב דוד ישראל שהיה חייל שלי או בקרית שמונה באחת הישיבות, אבל אז החבר'ה וגם ראש הישיבה אמרו שהספר הוא כל כך חשוב ואם נשים אותו בין 20 ספרים, יוציאו אותו ויקראו בו פעם בתקופה. לכן החלטנו לשים אותו במקום שהוא יכול להועיל ושיוציאו אותו כמעט מדי שבת. הם הבינו שאני מתפלל לאחרונה ואני שומר שבת והולך לבית הכנסת גם בבקרים והחליטו שזה רעיון טוב לשים אותו ברמת צבי. אמנם זה מושב חילוני, מספר הדתיים בו הוא בסביבות עשרה, אבל ספר כזה יכול לאחד בין חילונים ודתיים, לשלב ולתת הרגשה של 'ביחד' ולהעלות על נס את נושא הקירוב בין חילונים לדתיים".
קראו גם >>>
טקס הכנסת ספר התורה ייערך, כאמור, ביום חמישי ה־1 בספטמבר בנוכחות חיילי וקציני חטיבה 188 ובנוכחות ראש המועצה ומכובדים נוספים. נשיא המדינה שהיה אמור להשתתף ישלח ברכה בווידאו. לאחר כתיבת האותיות האחרונות בספר התורה בביתו של מרגי, תתקיים תהלוכה לעבר בית הכנסת של המושב ולאחריה תיערך סעודת מצווה. "אנחנו מתרגשים מאוד לקראת האירוע. זה אירוע שיא מבחינתנו של כל הפלוגה ורגע מיוחד לזכרם של הנופלים שנמצאים כל הזמן מול עינינו. השאלה שעולה תמיד מול המשפחות היא מי תורם יותר, אבל בסוף יש הדדיות מסוימת של אחד שתורם לשני. כמובן שאת הכאב שהמשפחות סופגות אף אחד לא יכול למלא או להחליף, אבל כמי שחווה עם החבר'ה חוויות של מלחמה, זו באמת חברות מסוג אחר. הקשר נשאר לכל החיים".