כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973 היה אל"מ במיל' יעקב חורין מקיבוץ איילת השחר חייל מילואים צעיר בגדוד 429 בחטיבה 500 שישבה אז בבסיס צאלים. ב-14:00 בצהריים התחילה מתקפה משולבת של חילות האוויר המצריים והסוריים.
את היום הזה הוא לא ישכח לעולם: "ישבנו על הדשא בקיבוץ ודיברנו על המלחמה, היתה תחושה שהולכת לפרוץ מלחמה", הוא נזכר השבוע, "לפתע התחיל רעם מכיוון רמת הגולן, כמו רעם ביום בהיר. היתה הפגזת טילים ושני מטוסים סוריים עברו מעל הקיבוץ לכיוון סוריה אחרי שהם ניסו להפציץ את הבסיס בהר מירון. כמה פגזים בודדים נפלו סביב הקיבוץ ואחד נפל בשטח הקיבוץ. הטלפונים היו מנותקים ולא קיבלנו שום מידע מיחידות המילואים".
את הסיפור האישי שלו, כמו גם סיפורים של לוחמים אחרים, הוא מתעד בימים אלו במסגרת פרויקט מיוחד שיזם הכולל ראיונות עומק אישיים של לוחמי מלחמת יום הכיפורים שמספרים את סיפורה מהזווית האישית שלהם. הראיונות המצולמים מתפרסמים באתר ייעודי באינטרנט שמנציח את סיפורם למען הדורות הבאים.
קרבות קשים
חורין (71) גדל והתחנך באיילת השחר ובשנת 1968 התגייס לחיל השריון כטנקיסט. אחרי שנה וחצי הוסמך לקצונה והוצב בחטיבה 7 גדוד 82. את שירותו הסדיר סיים ב-1971. המלחמה תפסה אותו כמו את כולם לא מוכנים, ואחרי כמה שעות של התארגנות מהירה הוא הוזעק למילואים בצאלים.
"נסעתי עם דן זיו, חבר הקיבוץ שהיה מג"ד צנחנים והראשון שצלח את התעלה. בסופו של דבר הגעתי למשרד הקישור ביפו ושלחו אותי במונית לצאלים. קיבלתי טנק והתחלתי לחמש אותו וב-8 בבוקר למחרת כל הגדוד הסתדר על הכביש ונסענו עם הזחלים עד התעלה ליד רומני בציר החוף, מרחק של 250 ק"מ".
ביום שני ה-8 באוקטובר התחילו קרבות הבלימה בתעוז 'יורם' בצפון התעלה וחורין, שהיה סמ"פ, נשאר עם חצי מכוח הטנקים כדי לבלום את התקדמות המצרים. "התחלקנו לחצי: המ"פ לקח חמישה טנקים ואנחנו נשארו שלושה, ובהמשך הצטרפו אלינו מחלקת חרמש והיינו בבלימה. ספגנו הפגזות וראינו את המצרים במשקפות במרחק. ההיתקלות הראשונה היתה בלילה כשכוח חי"ר מצרי ניסה לתקוף אותנו והסתדרנו טוב. אחרי כמה ימים החליפו אותנו שרמנים ועברנו לתעוז יורם. המח"ט שם היה פדל'ה (אהרון פלד, ד,ד) מחטיבה 11.
ביום ה-18 באוקטובר, יום צליחת תעלת סואץ, פיקד חורין על 12 טנקי 'שוט', איתם צלח את התעלה. "אספו מתוך חטיבה 11 בערך 12 טנקי שוט ואני פיקדתי עליהם. אמרו לי, 'תיסע, תצלח את התעלה ותיצור קשר עם אוגדת ברן'. ב-20 בחודש צלחנו את התעלה והגענו לג'בל ג'ניפה לחטיבה 500 ושם הציבו אותי בגדוד 433".
ביום סיום המלחמה ה-24 באוקטובר נפגע הטנק של חורין מהפגזה וחברו לטנק נהרג. "היינו באזור סואץ, היה שם קרב קשה מאוד וכבר בהתחלה הטנק שלי נפגע. היינו שלושה חבר'ה ואחד נהרג. הסתובבנו בעיר בשטח שהיה בשליטת המצרים בלי נשק ובלי כלום, ובסוף הצנחנים חילצו אותנו. בזה נגמרה המלחמה".
איך המלחמה השפיעה עליך?
"אלו שאלות שאני שואל תמיד את אלה שאני מראיין אותם. אני לא חושב שהמלחמה השפיעה עליי נפשית. כל אחד ואיך שהוא בנוי. אני החלטתי שאני ממשיך במילואים. בחורף 74' עברתי לרמת הגולן והצטרפתי לחטיבה 679 שעליה פיקד אורי אור. בחטיבה הזו הייתי עד 2014 ועשיתי את כל התפקידים: מ"פ, סמג"ד, מג"ד, סמח"ט ורמ"ט. במלחמת לבנון הראשונה הייתי מג"ד ברמת הגולן וב-2003 קיבלתי דרגת אלוף משנה. ב-2006 עוד הספקתי להשתתף במלחמת לבנון השנייה".
התעניינות רבה
חורין עובד כיום במועצה האזורית גליל עליון כארכיונאי ואיש מחשוב של המועצה. בשנת 2016 פתח בפרויקט התיעוד של המלחמה שהתחיל בתיעוד לוחמי חטיבה 679. "אני ומשפחתי הפקנו מדי שנה עצרת משפחות שכולות של חטיבה 679 וב-2016 הצעתי לחיים דנון, יו"ר עמותת חטיבה 679 שהיה מג"ד בחטיבה במלחמה, שנקים אתר שנקרא 'סיפור מקומי – חטיבה 679'. וכך הקמנו אתר אינטרנט שבו שילבנו את כל המידע הדיגיטלי והסרוק שהיה לנו על החטיבה".
במסגרת התיעוד התחיל חורין לקיים ראיונות אישיים של לוחמי החטיבה שהשתתפו במלחמה, הראשון שהתראיין היה הוא בעצמו. "שבועיים אחרי זה ראיינתי את נהג הטנק שלי. היה לי נהג טנק וצוות שליוו אותי כעשר שנים. אחרי כמה חודשים וראיונות נוספים ריאיינתי את האלוף אורי אור שהיה המח"ט של חטיבה 679 במלחמה".
בשנת 2019 התחיל חורין לראיין לוחמים מכל החילות שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים. כל הראיונות האישיים בפרויקט התיעוד שנקרא 'דור כיפור 73' מתפרסמים באתר 'סיפור מקומי' - פלטפורמה שיתופית אותה הקימו ענת חכמוב ודפנה פיליפס וכן בערוץ יוטיוב ייעודי. הצילום והעריכה מבוצעים על ידי מתנדבים שמגיעים לבית המרואיין ומנחים אותו כיצד לספר את הסיפור.
הסרטים שעולים לרשת זוכים לעניין רב ולצפיות של עשרות ומאות אלפי גולשים. זמן קצר לאחר שחורין הרחיב את הפרויקט הצטרף אליו יאיר כידן מטבעון. כיום יש שבעה מראיינים מתנדבים ביניהם יונתן פורת מקיבוץ כפר בלום, חנן ויטלס מבית שערים, דוד אריאב, טיקטין פרץ ודב ריימן שבעצמם נלחמו במלחמת יום הכיפורים.
עומס נפשי
עד היום עלו לאתר פרויקט התיעוד 221 ראיונות של לוחמי דור כיפור שמספרים את סיפור המלחמה מהזווית האישית שלהם. חורין בעצמו קיים כבר מעל 60 ראיונות. בכל שבוע מתפרסמים בין שניים לשלושה ראיונות.
"המטרה היא שבשנת ה-50 למלחמת יום כיפור ב-2023 נהיה ברשת עם מאות ראיונות. אחת המגבלות העיקריות היא העומס הנפשי למראיין אז המלצנו אחד לשני לעשות רק ריאיון אחד בשבוע, כי כשאתה מראיין על יום כיפור זה כמו טיפול נפשי לשני הצדדים שהשתתפו במלחמה. רמת ההתעניינות ברשת בפרויקט הזה היא בהיקף של מאות אלפים. בכל ריאיון צופים אלפים. עד הפרויקט הזה המלחמות תווכו לציבור על ידי היסטוריונים מתווכים. גם לאלו שהשתתפו במלחמה וכתבו ספרים היה עורך לשוני שעבר על הספר. הראיונות האלה זה פעם ראשונה שבעצם רואים את אלו שנלחמו מדברים ומספרים".
איך הריאיון משפיע על המרואיינים?
"הרבה מהם מאוד מתרגשים. יש רגעים לא קלים עם דמעות. אני חושב שבגלל זה הפרויקט הזה מצליח. זה עושה טיפול נפשי גם למראיינים עצמם שפורקים".
היו לך רגעים קשים בראיונות?
"כן, זה משפיע. היה שבוע אחד שעשיתי שני ראיונות אחד אחרי השני והרגשתי שזה מעמיס עליי מבחינה נפשית".
כעת חורין מקווה להגדיל את היקף הפרויקט ולגייס מתנדבים נוספים וציוד לעריכת הראיונות. "הפעילות שלנו היא בתוך עמותת יום כיפור בראשותו של רמי סווט. האתר שלנו נמצא באתר של העמותה ויחד עם רמי אנחנו פועלים להשיג מימון כי יש עוד מתנדבים שרוצים להיכנס לפרויקט, אבל אין לנו ציוד. נוסף על כך יש לנו שיתוף עם נט"ל, הם מסייעים לנו גם להשיג מימון. קיבלנו סיוע בקניית ציוד מעמותת חטיבת 679 אבל עדיין חסר ציוד. עיקר התמיכה הוא ברכישת ציוד ולהכניס עוד חבר'ה שיראיינו, להדריך אותם ולהחזיר להם את ההוצאות של הדלק והציוד. אני מקווה שזה יסתייע".