אלפי לוחמים וקצינים, שנלחמו בדרום לבנון במשך 18 השנים בהן צה"ל שהה שם, מקבלים בימים אלה את אות המערכה ברצועת הביטחון. אבל לא רק הם זוכים לקבל את האות. גם מי שלא היו לוחמים, אבל עדיין סיכנו את חייהם בשהייה במוצבים החודרים ובנסיעה בשיירות – תומכי הלחימה. הם פחות זוכים לחשיפה כמו חיילי היחמ"מ (יחידת מודיעין מטרות), צנחנים, גולני, נח"ל, גבעתי ושריון, אבל עדיין הם היו שם וסייעו במאמץ להגן על יישובי הצפון.
אחד מאותם תומכי לחימה שיקבלו את האות בקרוב הוא רס"ב מוריס לוגסי בן ה-46 מהמושב שאר ישוב (נשוי + ארבעה ילדים), היום רס"ר מטבח בחטיבה 769 (גיבור). בין השנים 1994 עד 1997 הוא שירת כטבח במפקדת יק"ל במרג'עיון. כמעט שלוש שנים ברציפות הוא היה שם.
דפק נפקדות
לוגסי נולד וגדל בנתיבות. בנובמבר 1993 התגייס לחייל כללי ובבקו"ם שובץ לקורס טבחות בבה"ד 6, בצריפין. בתום הקורס, שנמשך כחודש, הוא קיבל שיבוץ לפיקוד צפון. בינואר 1994 הגיע לוגסי לפיקוד בצפת. בחלומות הכי שחורים שלו הוא לא ציפה שיצמידו אותו למוצב חודר בלבנון. השאיפה שלו הייתה לשרת בכלל קרוב לבית.
"בצפת שלחו אותי למפקדת יק"ל במטולה ושם אמרו לי שאני משובץ למפקדה במרג'עיון", נזכר לוגסי, "נכנסתי לפאניקה. הייתי אפילו בלחץ. רציתי להיות טבח כדי שאוכל לעבוד ולעזור להורים שלי. אז חשבתי שרק לוחמים נמצאים בתוך לבנון. לא הבנתי מה קורה איתי. הייתי בהלם. לא סירבתי להיכנס כי היה לי רצון להבין מה זה. אני זוכר שבהמתנה להיכנס ללבנון הפחידו אותי מהשיירות. סיפרו לי שחיילים נהרגו ממטענים".
זוכר את הכניסה הראשונה ללבנון?
"נכנסנו משער פאטמה עם משאית ספארי. עמדנו מאחורה. זה היה יום גשום. הגענו למרג'עיון ולא ראינו את הבסיס. הוא היה בתוך ענן. מפקד היק"ל אז היה גבי אשכנזי אחריו בא גיורא ענבר. הגעתי לשם כשכולי רטוב והיה קר. לא הבנתי לאן הגעתי. גם לא הייתי רגיל לקור הזה. אני בא מהדרום, ששם בקושי יורד גשם. אחד הטבחים הוותיקים, אילן קדוש מקרית שמונה, ליווה אותי פנימה והראה לי את הכול. אגב עד היום אני פוגש את אילן כשאני מסתובב בקרית שמונה. הייתה לי שיחה עם מנהל המטבח ישראל אזולאי. הוא הסביר לי על הכול והבטיח לעזור לי".
השהייה בלבנון, המתח והפחד עשו את שלהם וחודש בלבד אחרי שהגיע למרג'עיון החליט לוגסי לסיים את הפרק שלו עם לבנון. אחרי שיצא הביתה החליט לא לחזור ונשאר בנתיבות. "דפקתי נפקדות", הוא מודה לא בגאווה כל כך, "אחרי חודש אמרתי לעצמי שאני לא חוזר יותר למרג'עיון. הנסיעה מנתיבות עד לשם קשה, בשער פאטמה הייתי מחכה שעות לשיירה והקצין שהיה נותן לנו הדרכה לפני העלייה לשיירה היה מכניס אותי לפחד. כל הזמן היו התרעות למטענים ולירי של סאגרים. התגייסתי לצבא כדי לשרת בשקט. אני לא לוחם, למה אני צריך את זה".
לוגסי נשפט ונכנס לכלא 4 ל-21 יום. בסיומם הוא חזר למרג'עיון. "מנהל המטבח ישראל אמר לי שאין לי איך לצאת מפה והבטיח לעזור לי. הוא לקח אותי תחת חסותו ונשארתי שם כל הסדיר. עד היו אנחנו חברים. בזכותו הסכמתי להישאר שם".
תאר את החיים של טבח במרג'עיון?
"היינו במטבח משש בבוקר עד עשר בלילה. היו שם שלושה חדרי אוכל – האחד לקצינים ונגדים, השני לחוגרים והשלישי לפלוגת האבטחה. כל יום שלוש ארוחות לכ-450 איש. אז היו לנו תנורים על הגז. אם לא הייתי מכניס את תפוחי האדמה בשמונה בבוקר לתנור הם לא היו מוכנים בשעה 12:00 לארוחת צהריים. הייתה עבודה קשה. אבל לא היינו שוטפים כלים. צד"לנקיות שטפו כלים. היה לנו גם טבח לבנוני בשם ג'ורג', שהכין לנו בצק לקרואסונים ובצק ללחמניות. אדם מיוחד. מאז אני מכין לחמניות כל יום. ירשתי את זה ממנו".
לשאלה האם הוא זוכר איך נראה הבסיס במרג'עיון? השיב לוגסי במהירות: "ברור", והחל לתאר את המקום: "המחנה היה באמצע העירייה. השער הראשון המוביל אליו היה של צד"ל, השני של צה"ל ואז הכניסה למתחם. בכניסה היה חניון והש.ג של המפקדה עצמה. בכניסה מצד שמאל היה מבנה של הסיוע האזרחי. ואז מבנה מרכזי ראשון עם הקשתות של מטה המפקדה, מאחוריו מגרש קט רגל, מצד שמאל מגורי קצינים ונגדים ומצד ימין מחסנים של צד"ל, אפסנאות וחימוש. בהמשך עוד מבנה שבו ישיבה מפקדת החטיבה המזרחית. המפקד שלה אז היה ארז גרשטיין ז"ל. בקומה השנייה של המבנה ישב גנרל אנטואן לאחד. אחרי המבנה הזה היו עוד מבנים - שק"ם, מגורים של פלוגת אבטחה, מגורי נהגים וטבחים, מרפאה של צד"ל, מטבח של צד"ל. מצד שמאל היה את המטבח שלנו. מעלינו ישב המודיעין של צד"ל. כל היום היינו שומעים את מכשירי הקשר שלהם פועלים".
ארוחה לרבין
במפקדה במרג'עיון לוגסי הרגיש די בטוח. הוא לא יצא מהמקום אלא רק בשיירה הביתה, אבל המציאות שאיתה התמודד צה"ל בגזרה נגעה גם בו ולא פעם היה עד שמיעה או ראייה מרחוק לאירועים שקרו בגזרה. ב-30 במאי 1996 התקבלה במפקדת היק"ל הודעה על חיילים שנתקלו במטען. הקמב"ץ של יק"ל משה הרוש התלווה לכוח סיוע שיצא לאירוע. הוא נהרג ממטען. עמו נהרגו סא"ל יורם דהאן, סמ"ר יצחק שפירא וסגן יצחק (צחי) מזרחי זכרם לברכה.
"את משה הרוש ז"ל לא אשכח לעולם. עכשיו כשאני מדבר עליו אני רואה את התמונה שלו מול העיניים שלי", סיפר לוגסי, "את יום כיפור של שנת 1995 עשיתי בבית הכנסת במרג'עיון. היינו בדיוק עשרה. משה הרוש היה יחד איתי בכל היום הקדוש הזה בבית הכנסת. אני זוכר היטב את האירוע בו משה נהרג. שמענו פיצוץ ענק בשעת בוקר. פתאום הייתה המולה וכוח יצא למקום ולצערנו הם עלו על מטען. זה זעזע את כולם. כל הזמן שמענו על הרוגים ופצועים בריחן ובעישייה ופתאום מטען והרוגים קרוב אלינו. היה לי ברור שכל שיירה יכולה לעלות על מטען ואני או אחד מהחברים שלי עלול להיפצע או להיהרג".
קראו גם >>>
ההורים ידעו איפה אתה משרת?
"הם דאגו, אבל לא סיפרתי להם הכול. כשהייתי מגיע מהבית למרג'עיון הייתי מיד מתקשר ומודיע להם שהגעתי".
איך אתה מסכם את השירות שלך שם?
"היה לי שם בסופו של דבר כיף. נכון שהייתה עבודה קשה. מנהל המטבח היה יוצא הביתה כבר ביום רביעי, כך שמיום רביעי עד יום ראשון אני הייתי מנהל את המטבח. במרג'עיון זכיתי לראות את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הוא בא לבקר ואכל אצלנו ארוחת צהריים. היה לנו שם קניין לבנוני בשם אבו מחול. תמיד הייתה לו מגבת על הכתף עם ניחוח של אניס. אהב ניקיון. לכבוד בואו של ראש הממשלה ביקשתי ממנו שיקנה לנו כמה דברים מיוחדים כמו צנוברים, אננס ודובדבנים. הכנו לרבין ארוחה מטורפת. לא זוכר בדיוק מה, אבל הוא אמר לנו תודה רבה. אירחנו שם גם את ועדת החוץ והביטחון. גם הרמטכ"ל אהוד ברק הגיע ואכל אצלנו".
שכחו את תומכי הלחימה בכל הסיפור של רצועת הביטחון?
"כן, לא קיבלנו מספיק חשיפה. בסופו של דבר אנחנו תומכי הלחימה היינו שם כל הזמן. גולני או צנחנים היו באים לארבעה חודשים ועוזבים. אנחנו שירתנו במוצבים החודרים באופן קבוע. סיכנתי את החיים שלי כל הזמן. החיזבאללה לא הבדיל בין תומך לחימה לחי"רניק. היה לי כבוד לשרת את הלוחמים בארוחה טובה לפני שיצאו למארבים ולחכות להם עם ארוחת חמה כשהם חוזרים ממארבים. זה מילא אותי. לא הייתי צריך יותר מזה".
מתרגש לקבל את אות המערכה?
"כן. האות הזה מוצדק. מגיע לאלפי לוחמים שיעריכו את מה שהם עשו בתקופה הזו וכמובן את המשפחות השכולות. אני מלווה כבר הרבה שנים את המשפחה של מרדכי דרעי ז"ל מנהריה, שנפל בלבנון בשנת 1984. אעניק להם את אות המערכה".
שנתיים אחרי שהשתחרר מהשירות הצבאי חזר לוגסי לצבא לשרת לצד מפקדו במרג'עיון ישראל אזולאי, שקיבל לנהל את המטבח של חטיבה 769. אחרי כמה שנים, בשנת 2008 הוא החליף את אזולאי ומונה במקומו לרס"ר של המטבח. לוגסי משרת במקום, שממנו גם נשקפת לבנון, עד היום.