במשך שנים היא חלמה על הרגע הזה עד שהוא הגיע. האיחוד הגדול. רני בן נחום־אורטנר מקיבוץ עין דור, בת להורים שורדי שואה, דמיינה את הרגע שבו תפגוש את בני המשפחה שהצילו את אחי סבתה מאימת הנאצים במלחמת העולם השנייה, והעניקו לו מחסה כמו גם ליהודים אחרים.
אחרי מסע חיפושים של שנים הרגע המיוחל הזה הגיע כשהיא איתרה אותם בגרמניה ולפני כחצי שנה נפגשה עם צאצאיהם של בני הזוג, חסידי אומות העולם שהסתירו אותו. מאז היא נמצאת בקשר הדוק עם המשפחה ומחכה שהם יבואו לביקור בארץ, רק כדי להגיד להם שוב מילה אחת - תודה.
נחשפת אל העדויות
רני (רננה) בן נחום-אורטנר, חברת קיבוץ עין דור, אם לשלושה וסבתא לחמישה נכדים, היא מדריכה פדגוגית ומאמנת כדורעף באקדמיה לוינסקי-וינגייט. כבת בכורה להורים ששרדו את השואה, נושא חקר השואה תמיד היה קרוב לליבה. "אני עוסקת היום בשלושה תחומים עיקריים: הפדגוגיה וההוראה של החינוך הגופני, נושא האמנות ונושא השואה. אני מנסה איכשהו לחבר בין שלושת תחומי הדעת שאני עוסקת בהם".
הוריה של בן נחום-אורטנר, ילידי העיר ביילסקו-ביאלא בפולין, עלו לישראל עשור לאחר השואה. את ילדותה עברה בצל הכאב, הזיכרונות והאובדן והפצע העמוק שנחרת בזיכרון של הוריה. רק כשבגרה, נסעה לפולין ונחשפה אל הזיכרונות ואל העדויות של קרובי משפחתה שנשארו בחיים, החליטה להקדיש את רוב עיסוקה לחקר השואה המשפחתית.
אל סיפור ההצלה של אחי סבתה והדוד של אמה, לאופולד שניידר ז"ל, היא הגיעה במקרה לאחר שדודתה דיתה, אחותה הצעירה של אמה, מסרה את עדותה בשנת 2007 ל'יד ושם'. "התחלתי לעבור סעיף-סעיף על העדות והופתעתי מאוד לגלות שלמרות שהיא היתה ילדה כשפרצה המלחמה והיתה מהצעירים ששרדו את מחנה אושוויץ, היא זכרה שהיתה משפחה גרמנית - משפחת דוד - שהתגוררה בעיר ביאלסקו-ביאלא בפולין שהצילה הרבה יהודים וגם את אח סבתה לאופולד שניידר שקראנו לו בגרמנית דוד פולדי", נזכרת בן-נחום אורטנר, "אני מאוד התרגשתי כשהגעתי לסעיף הזה, כי אנחנו במשפחה לא ידענו את זה. החלטתי לחקור את הנושא. אמרתי שאם הם הצילו כל כך הרבה יהודים, מגיע להם לקבל אות חסידי אומות העולם. הם עונים על הקריטריונים של הצלת יהודים תוך סיכון חיים וללא תמורה והם לא יהודים".
לאחר מחקר קצר התברר לה שהמשפחה, פול ורגינה דוד (למרות השם אין למשפחה שורשים יהודיים, ד,ד) ובתם מרגיט, כבר מוכרים כחסידי אומות העולם. "הם הוכרו ב-1982 כחסידי אומות העולם, אך מאחר שהם עזבו את פולין ועברו למזרח גרמניה, היה נתק והם לא ידעו שהם קיבלו את האות. גם הסבים עצמם לא סיפרו לדורות הבאים שהם הצילו יהודים בשואה, אני חושבת שהם פחדו לספר את זה במזרח גרמניה הקומוניסטית. רק ב-1992, שנתיים אחרי שגרמניה התאחדה, הם קיבלו את ההודעה. באותו זמן הסבא והסבתא פול ורגינה כבר נפטרו, אבל הבת מרגיט שהיתה מעורבת במעשה ההצלה קיבלה את האות".
מעשה ההצלה ההרואי של פול ורגינה דוד מפורט בעדותה של דודתה של בן נחום-אורטנר. בין השנים 1945-1943 הם החביאו אצלם 12 יהודים, ביניהם את אחי סבתה לאופולד שניידר ודאגו להם לקורת גג ולמזון תוך סיכון חייהם. "הם היו בעלי מוסך ותחנת דלק בביאלסקו-ביאלא. מתחת למוסך הם התקינו מקלט ושם החביאו את היהודים. דוד שלי היה האחרון שהגיע ושהה שם שנה. הוא הגיע אליהם לאחר שברח מהמחנה. פול האב שהתנגד למשטר הנאצי אמר 'אם יתפסו אותי בלאו הכי אני אקבל גזר דין מוות, אז לא משנה אם יהיו אצלי 11 או 12 איש והכניס אותו גם'. הם האכילו 12 אנשים והבריחו דלק ואוכל לפרטיזנים ביערות".
חיפושים אחר המשפחה
בן נחום-אורטנר, שהתעמקה יותר ויותר בסיפור של המשפחה הגרמנית, החליטה שהיא חייבת למצוא את צאצאיהם ולהודות להם, אך מסע החיפושים לא היה פשוט. "קיבלתי את כל החומרים על המשפחה שהיו כתובים בגרמנית מ'יד ושם', אבל זה היה כמו למצוא מחט בערמת שחת. התחלתי לפנות לכל מי שאני מכירה שחי בגרמניה כי הבנתי לפי המכתבים שהם חיים במזרח ברלין ולא ידעתי איך לאתר אותם. פניתי גם לחברים מהקיבוץ שחיים בגרמניה ולא הצלחתי".
נקודת המפנה הגיעה לפני כתשע שנים. "יום אחד ישבתי בהפסקה בחדר המורים בבית הספר עמקים-תבור שבו לימדתי ופתאום שמעתי דיבורים בגרמנית. התקרבתי ואכן שמעתי שתי בחורות משוחחות בגרמנית, הן היו מורות שבאו במסגרת תוכנית חילופי מורים. פניתי אליהן בגרמנית והן מאוד התרגשו כשסיפרתי להן את הסיפור של משפחת דוד, הן מיד אמרו 'עכשיו אנחנו עוזרות לך למצוא את המשפחה הזאת'. הן פשוט פרשו את כל הדפים שהיו לי ושרטטו לי אילן משפחתי על פי מה שהן קראו שם בגרמנית. זה היה מסובך כי רוב בני המשפחה היו נשים ושם המשפחה השתנה. הן שרטטו לי על הדף ואני שמרתי אותו".
עם המידע העדכני פנתה בן-נחום אורטנר לבן הקיבוץ אלדד גלוסמן שחי בגרמניה ובתוך יום הוא חזר עם תשובה - המשפחה נמצאה. "הוא אמר לי שהוא הסתכל בתוך השרטוט של המורות וראה שלמטה מופיע מספר טלפון. הוא החליט להתקשר אליו והתברר שזו הנכדה של משפחת דוד. הם התרגשו מאוד, הם לא ידעו שיש צאצאי ניצולים שחיים בישראל, כי אף אחד מ-11 הניצולים האחרים לא עבר לישראל. הם גם לא ידעו שסבתא שלי, אחותו של לאופולד שניידר, עלתה לישראל ופה חיינו כל המשפחה. ההתרגשות היתה מאוד גדולה".
מפגש מרגש
לאחר הגילוי המרעיש שמרה בן נחום-אורטנר על קשר קרוב עם המשפחה מגרמניה. "התחלתי להתכתב עם מיכאל דוד, הנכד של פול ורגינה ובנה של מרגיט. הוא שלח לי גם ספר שאחותו כתבה על המשפחה ותמונות. אמרתי להם שאני חייבת לבוא לפגוש אותם, אבל אני צריכה שאלדד יהיה בסביבה לעזור לי בתרגום כי הגרמנית שלי לא מספיק טובה לאירוע כזה".
6 צפייה בגלריה
מיכאל דוד, הבן והנכד של חסידי אומות העולם, עם התעודה והמדליה שקיבלה משפחתו מ'יד ושם'
(צילום: פרטי)
אם לא היו מספיקים כל העיכובים, המפגש שהיה מתוכנן למרץ 2020 נדחה בעקבות הקורונה. "הם הזמינו לי כרטיס ל-15 במרץ 2020 ואמרו לי שהם כבר יאספו אותי משדה התעופה. הם הזמינו לי גם מלון, אבל 48 שעות לפני הטיסה הם אמרו לי 'אל תבואי, לא ייתנו לך להיכנס'. בדיוק התחילה הקורונה".
רק לפני כחצי שנה נקרתה סוף סוף ההזדמנות לקיומו של המפגש. "עד ספטמבר 2022 נאלצתי שוב ושוב לדחות את הטיסות שלי שהיו צריכות גם להתאים ללוח החופשות של בית הספר. הם אמרו אלו תאריכים מתאימים להם. שאלתי מבית הספר עמקים תבור מצלמת וידאו וגייסתי תלמידה שלי לשעבר מעין דור, דניאלה זיו, שחיה בברלין וקבענו תאריך. טסתי ב-28 בספטמבר 2022 ובשדה התעופה חיכו לי מיכאל ואשתו עם שלט שכתוב עליו 'רני'. אני לא יכולתי להתקדם אליהם מרוב דמעות שהציפו אותי. אי אפשר לתאר את זה במילים. כמה חודשים לפני כן לצערי אחותם הגדולה הלגה נפטרה, זו שכתבה את הספרים ויכלה לספר את כל סיפור ההצלה ואמרתי להם שאני רוצה דבר ראשון לנסוע לבית הקברות לקברה של הלגה. נסענו ישר משדה התעופה לבית הקברות להדליק נר לזכרה".
6 צפייה בגלריה
בן נחום-אורטנר מצביעה על השם של משפחת דוד בלוח גן חסידי אומות העולם ב'יד ושם'
(צילום: פרטי)
לאחר הביקור בבית הקברות התקיים מפגש עם כל בני משפחת דוד. "כל בני המשפחה הגיעו, כולל הילדים והנכדים, למסעדה בבית המלון שהתארחתי בו. אלדד בא ועזר לי בתרגום, דניאלה תיעדה את האירוע במצלמה ואני נתתי להם מתנה יפה שהכנתי. היתה התרגשות אדירה, אני לא הפסקתי לבכות. הכנתי שאלות כי ידעתי שאני צריכה להיות מאוד עניינית. שתינו קפה ואכלנו עוגות. למחרת הם לקחו אותי להסתובב בברלין ובבית הקברות היהודי. ביום האחרון הם החזירו אותי לשדה התעופה. כל המסע הזה היה כי רק רציתי להגיד תודה".
מאז נמצאת בן נחום-אורטנר בקשר הדוק עם המשפחה. "אני בקשר רציף איתם, הזמנתי אותם לבוא לישראל. הם עוד לא היו ביד-ושם ואני מחכה שהם יבואו. מאז שנודע לי על קיומם בשנת 2013 אני מבקרת ביד ושם בקיר ההנצחה של חסידי אומות העולם ואומרת להם תודה".
קראו גם:
עכשיו המשימה הבאה של בן-נחום אורטנר היא למצוא את קברו של פול דוד ז"ל בפולין, שמקום קבורתו עדיין אינו ידוע. "משפחת דוד לא יודעים היכן קבור פול הסבא שעשה את כל מעשה הגבורה. הם יודעים רק שהוא קבור בבית קברות קתולי בעיר ביאלסקו-ביאלא. יש לי תמונה של הקבר, אבל המשפחה לא יודעת באיזה מבתי הקברות הוא קבור ואני הבטחתי להם שאני אמצא אותו".