מה הביא אותך להיות גננת? "בערב גשום אחד של שנת 1978, צלצל הפעמון בדלת דירת הוריי בנס ציונה. על הסף עמד איש צעיר שמכר ספרי ילדים, כפי שעשו זאת בעבר, מדלת לדלת. הוריי, אחותי בת החמש ואני, בת 12, התפעלנו מסדרה של ספרים מעניינים, צבעוניים, בכריכה קשה - ובמחיר מטורף. ובעוד הוריי מתלבטים, שהרי בת החמש תיכף תגדל וזה כבר לא יתאים לה, אומרת אני: אבל אני אצטרך את סדרת הספרים הזאת. אני אוהבת ילדים ואני אהיה גננת. כך החלטתי בגיל 12. אגב, ספרים אחדים מהסדרה ההיא עדיין נמצאים בגני. אני מורה לגיל הרך. כי אני מאמינה שאני יכולה לתרום לעתיד מדינת ישראל ושאני באמת אוהבת ילדים, מתרגשת מהצלחותיהם, נהנית מחברתם ומאמינה בהם".
מה מחזיק אותך הרבה שנים: "זאת שנתי ה-34 במקצוע שהוא חשוב מאוד - אנחנו מעצבים את דור המחר של החברה הישראלית העתידית. זהו מקצוע קשה, מאתגר, מספק, וממלא מאוד - תרתי משמע. ממלא את הנפש וגם את הזמן. בימים שלפני ה-1 בספטמבר אני עורכת ביקורי בית בקרב המשפחות החדשות המצטרפות אל משפחת הגן שלי".
למה חינוך בגיל הרך זה מקצוע חשוב? "החלק המורכב יותר בעבודת הגננת הוא ליצור מערכת יחסי אמון עם ההורים, על מנת שיבינו את ה'אני מאמין' שלי, שעיקרו לאפשר לכל ילד להתפתח ולגדול בסביבה בטוחה, מעודדת סקרנות וחקר, תוך חינוך לערכים, לאהבת הארץ ואהבת האדם. החינוך מתחיל מהבית, ורק כאשר יש שיתוף פעולה פורה של ההורים עם צוות הגן, כאשר ההורים הם שותפים, מעורבים - הרווח כולו של הילד".
קראו גם:
טיפ לגננת מתחילה: "להפוך את ההורים לשותפים, ללכת עם הצוות החינוכי של הגן יד ביד, בדרך שהגננת מאמינה בה ולהציב גבולות ברורים ועקביים. רק כך כל מי שסביבה יוכל לסמוך עליה".