במושבה מנחמיה נערכה בשבוע שעבר אזכרה במלאת 19 שנים לנפילתו של רב-סרן שחר בן ישי ז"ל, מ"פ מסייעת 101 בצנחנים, שנהרג מאש מחבל במהלך פעילות מבצעית במחנה הפליטים בלאטה בשכם והוא בן 26 בלבד.
רב סרן בן ישי ז"ל נולד וגדל במנחמיה ולאחר שסיים בית ספר יסודי למד בבית הספר 'הריאלי העברי' בחיפה כחניך בפנימייה הצבאית לפיקוד. ב-15 באוקטובר 1996 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת הצנחנים. עוד בטירונות בסיירת סומן כמי שייצא לפיקוד ואכן הוא יצא לקורס קציני חי"ר וסיים אותו כשלכולם ברור שיש לו עתיד בצה"ל.
הוא חזר לחטיבת הצנחנים, שימש מ"פ בגדוד 101 ואחר כך קיבל את תפקיד מפקד המבצעים של חטיבה 35, ולאחר מכן חזר שוב לגדוד 'פתן' ובאוקטובר 2003 מונה למפקד פלוגת המסייעת. כאמור ב-29 במאי 2004 הוא נהרג במהלך פעילות מבצעית בשכם.
לאזכרה בשבוע שעבר הגיע קצין בדרגת אלוף-משנה, חבר לנשק של בן ישי משירותם הצבאי המשותף בגדוד 101. מאז נפילתו הוא מחובר למשפחה ובעיקר להורים חנה ודוד. הקצין ביקש לדבר בעילום שם ולספר על חברו, אליו הוא מתגעגע מאוד כבר 19 שנים.
"שחר היה קצין מקצועי מאוד ונמרץ, שהגיע אלינו לגדוד 101 מסיירת צנחנים", סיפר, "שחר קיבל לידיו לפקד על פלוגת המסייעת, פלוגה ותיקה וגדולה, והוא פיקד עליה בהצטיינות עד שנפל. שחר היה מסוג האנשים המוכשרים שהצטיין בכל דבר שעשה. הצטיין בפנימייה הצבאית, הצטיין בקורס קצינים ולמעשה תמיד הצטיין. היה קצין משקיען ומסור. המצוינות הייתה דרך חיים אצלו. הוא באמת היה משהו מיוחד. הוא היה קצין בלתי רגיל. מקצוען ובנאדם. כולם אהבו אותו. כשהוא היה יוצא הביתה הוא מיד היה חוזר כי הוא התגעגע לפלוגה. ברמה הזאת. הוא השקיע את כל כולו בחיילים שלו".
לוחם וקצין אמיץ
הקצין, שהיום נמצא בתפקיד בכיר בצבא, סיפר גם על הנחישות של חברו לנשק בפעילויות מבצעיות. "הוא תמיד חתר למגע. הוא היה משימתי בצורה בלתי רגילה. אצל שחר זה לא היה משנה עם כולם צריכים לצאת הביתה עכשיו או שחסר כוח אדם, ברגע שהוא ידע שיש עוד מעצר אחד אם סיכוי למגע אש, ואין שום בעיה שהפלחו"ד יעשו אותו, הוא היה נלחם עם המג"ד לקחת את המבצע הזה אליו.
"כשתפסנו קו שחר יצא מעט מאוד הביתה ואם היה יוצא הביתה היה חוזר מוקדם לבסיס. רצה להגיע למגע אש עם מחבלים בכל הזדמנות".
קראו גם:
על הקשר האישי ביניהם סיפר: "היינו חברים טובים. שחר היה בוגר ממני. כשהוא היה קמב"ץ חטיבה ואני קמב"ץ גדוד הוא חנך אותי המון. נהניתי מאוד מהתקופה הזו כי הוא היה איש ענייני, מקצועי, סבלן, מסביר, מפרגן וקצין שהביא מנהיגות מדויקת, מנהיגות מעצבת כמו שכתוב בספרים. אחר כך כשהייתי מ"פ מסלול והוא מ"פ בוגרת התייעצתי איתו המון. למדתי מניסיונו".
איך שמעת שהוא נהרג?
"באותה שבת שהוא נהרג הייתי בבית. הסמ"פ שלי התקשר אלי בשש בבוקר בשבת ומיד הבנתי שמשהו לא טוב קרה. הוא אמר לי ששחר נפל בהיתקלות במחנה פליטים באלטה ואז חזרתי מיד לגדוד".
קשר אישי קרוב
עם השנים התפתח קשר קרוב מאוד בין החבר לנשק למשפחה של בן ישי. "זו משפחה שהיה קל להתחבר אליה. משפחה ציונית, שאוהבת את הצבא, את המפקדים והחיילים, שרק רוצה לעזור, לתרום ולהכין אוכל לחיילים. נוצר קשר אישי מאוד עד כדי כך שחנה אמא של שחר הפכה לחברה טובה של אמא שלי וחמתי. גם אשתי קרובה אליה. ב'צוק איתן' הייתי תקופה ארוכה בתוך עזה. אז במשך שבועיים חנה גרה אצלנו בבית ועזרה לאשתי עם הילדים הקטנים וכל האזעקות שהיו. היא גם ליוותה את אשתי, כשאני עוד הייתי בתוך עזה, לנחם כל משפחה של לוחם שנהרג במבצע ואת הפצועים בבתי החולים. זה קשר מיוחד. אנחנו קרובים מאוד".
במהלך השנים הונצח בן ישי במספר דרכים. יש צעדה לזכרו במנחמיה בכל חול המועד פסח בהשתתפות חיילים ואזרחים; בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הראלי העברי בחיפה נערך חידון ידיעת הארץ לזכרו; ברמת הגולן נחנך מועדון על שמו ועל שם סגן יפתח שרייר ז"ל, קצין מגדוד 101 שנפל במלחמת לבנון השנייה; לזכרו נתרמה פרוכת מהודרת הניצבת בכניסה לאולם 'יצחק' במערת המכפלה בחברון; ומשפחתו כתבה ספר תורה מהודר לזכרו שהוכנס לבית כנסת.