הדס, מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"בעבודה שלי נדרשת הבנה בתחום הכספים והכלכלה, וגם בעולם התוכן הרפואי. אני נהנית מהאתגר והמורכבות, ומהיכולת לפתח את עצמי בנושאים שלא הייתה לי נגיעה בהם בעבר ועושה זאת בשיתוף פעולה עם אנשי הצוות שאני עובדת מולם במרפאות השונות וגם מול גורמים אחרים".
2 צפייה בגלריה
הדס כהן זדה
הדס כהן זדה
הדס כהן זדה
(צילום: המרכז הרפואי העמק)

איך הגעת לתפקיד הנוכחי?
"אני בעלת תואר ראשון במשאבי אנוש ותואר שני בניהול מערכות בריאות. כשהגעתי לעמק התחלתי לעבוד ביחידת הניתוחים. הייתי אמונה על ניהול ניתוחי המחלקות הכירורגיות השונות. עבדתי שם במשך 12 שנים, רכשתי ידע רב ומשם צמחתי. עבדתי עם צוות של נשים מדהימות, הייתה שותפות מלאה ביני לבין הרופאים מולם עבדתי, וכמובן מול שאר חברי הצוות. לאחר סיום התואר השני והרצון להתקדם, עברתי ליחידת ההכנסות ששם התקבלתי בברכה ובהמון אהבה. זכיתי בשנית בצוות חם, מקצועי, שליווה אותי מההתחלה והקנה לי ידע רב ומקצועיות בתחום החדש, ועל כך אני מודה ומאוד מעריכה".
איך נראית השבת שלך?
"ההכנות לקראת השבת מתחילות כבר מיום רביעי, אני מכינה תפריט ועורכת קניות. ביום חמישי אני אופה ומתחילה בהכנות לבישולים. יום שישי בבוקר מוקדש לזמן איכות עם בעלי, אנו יוצאים לאימון משותף שאחריו אני מבשלת לכבוד שבת קודש".
מה את עושה בסופי שבוע?
"כמשפחה שומרת שבת אנחנו מנצלים את השבת לזמן איכות עם הילדים. בימי הקיץ, כאשר הילדים חוזרים מהמסגרות ביום שישי, אנו נוסעים לים או לעמק המעיינות ובערב מתארגנים לבית הכנסת. יום שבת מוקדש לשיחות עם הילדים, משחקי קופסה, גן שעשועים, ובעיקר נהנים להיות ביחד".
מי מכין את ארוחת שישי?
"אני".
מה בתפריט?
"ישנם מאכלים קבועים שלא יורדים מהשולחן, אבל התפריט משתנה: דגים, בשר, עוף, אורז, תפוחי אדמה, ירקות מבושלים, קובה, סלטים וכמובן העוגות שלא מוותרים עליהן".

2 צפייה בגלריה
המרכז הרפואי העמק
המרכז הרפואי העמק
המרכז הרפואי העמק
(צילום: שרון צור)
קראו גם:

מה השעה האהובה עלייך בסופ"ש?
"השעה שבה נכנסת השבת. הנרות דולקים, השולחן ערוך ומוכן, הבית מצוחצח ומקבל אווירה חגיגית".
שיר מועדף לשבת.
"פיוטי שבת המלווים אותי מבית הוריי. בסיום הארוחה, אנו נוהגים לשבת סביב שולחן השבת ולשיר יחד עם הילדים שירי שבת אליהם הם מחברים ריקודים והפכו למנהג קבוע".
זיכרון ילדות מיוחד
"בילדותי לאחר כניסת השבת היינו הולכים לבית סבתי שגרה מול בית הכנסת. כל הילדים היו מתאספים אצלה ומשחקים, זוהי תקופה שלעולם לא תחזור".