"אני עובד כבר 30 שנה בתחום הרפואה. חוויה בעוצמה כזו מבחינת סבל המטופלים לא חוויתי אף פעם", אומר ד"ר נאיל בשאראת, מנהל מחלקת הקורנה בבית חולים העמק בארבעת החודשים האחרונים. "בלי ספק, זה הדבר הכי קשה שקיים פה, גם מבחינה מקצועית, כי מדובר בחולים מאוד קשים, וגם מבחינה רגשית, כי אתה מרגיש מולם חסר אונים. אין הרבה מה להציע להם כדי להשפיע על המחלה ולתקן את המצב".
בימים כתיקונים בשאראת הוא מנהל מחלקה פנימית ד' בעמק. בתחילת ספטמבר נכנס יחד עם הצוות שלו למחלקה הכי נפיצה. השיחה איתו איננה קלה והקושי ניכר בקולו, אך הוא מדגיש שאת הקושי האמיתי חווים החולים ובני משפחותיהם. "הסבל של הרופאים והצוותים הוא מינורי לעומת מה שעוברים המטופלים. אני רואה את החשש והפחד שלהם. נכון, אני מתוסכל מכך שאני לא יכול לעזור להם, אבל אני לא סובל כמו שהם סובלים".
נפרדים בלי חיבוק אחרון
מאז שנכנס לנהל את המחלקה, בשאראת והצוות שלו מתמודדים עם קושי רגשי יומיומי. "המראות במחלקת הקורונה לא קלים", הוא אומר. "החולים שסובלים מסימפטומים משמעותיים ומגיעים לאשפוז חווים המון סבל ותחושת חנק. עם אלו שמגיעים להנשמה אתה חווה מחזות לא פשוטים בכלל. המוות הפך למוטיב מרכזי בעבודה שלנו. בכל יום אנחנו מתמודדים עם משפחות שצריכות להיפרד מקרוביהן".
מה ממוצע הנפטרים מקורונה בעמק?
"לצערי אנחנו קובעים מוות כמעט על בסיס יומיומי. במחלקת טיפול נמרץ קורונה יש בסביבות 67 איש, למעלה מ-65% נפטרו. אחד מכל שלושה מונשמים שורד".
יש מספיק מכונות הנשמה?
"כן, ציוד יש בשפע, מכונות הנשמה, דיאליזה. כרגע אנחנו עומדים על תשעה מונשמים, שזה הרבה מאוד. למה לא יותר? כי לצערי חלק גדול מהמונשמים לא שורדים".
אחד הקשיים הגדולים במחלת הקורונה הוא העובדה שאין למשפחות אפשרות לשהות לצד יקיריהם. "התמיכה הרגשית של המשפחות חשובה. אנחנו משתדלים להקל בעניין אבל לא תמיד ניתן להכניס למתחם המוגן אנשים. היום, כשמצבו של אחד המונשמים החמיר, התקשרנו בחמש לפנות בוקר למשפחה שתבוא. חצי שעה לאחר שהגיעו הוא נפטר. גם הפרידה קשה. המשפחה לא יכולה לחבק ולנשק את היקר לה מכל".
איך אתם מתמודדים?
"אין ספק שההמראות והשיחות הקשות עם המשפחות, שמצפות לגרוע מכל, מקשות להתנתק. אין לנו בעיה לעבוד קשה, אבל כשאתה עובד קשה ולא מצליח לעזור, זה לא פשוט. בגלל זה אני תמיד אומר, חשוב להישמר. לבן שלי בן ה-19 אני פחות דואג, אבל החשש הוא שידביק את סבתא וסבא שלו, והם לא בטוח יעברו את זה".
הסגר הגיע באיחור
לדברי בשאראת, "הגל השלישי הרבה יותר קשה משני קודמיו. הגל הראשון אמנם לא היה קייטנה ואנשים נפטרו, אבל מה שאנחנו חווים עכשיו שונה: יש פה מאושפזים צעירים שחטפו את הקורונה בצורה חזקה".
מה הביא לעלייה?
"שילוב של כמה דברים: המספרים הנמוכים בגל הראשון והשני גרמו לאנשים לומר, 'בשביל זה הפחדתם אותנו?'. הם יצאו בתחושה שהשד לא נורא, אבל הגל השלישי בהחלט נורא. שתי מחלקות הקורונה שלנו עמוסות ויש הכנות לפתיחה של מחלקה ג'. חשוב לנו לשמור על בני ה-60 ומעלה, אבל גם צעירים עלולים למות. כרגע יש לנו במחלקה גבר בן 35 ואישה בת 40 מונשמים בלי מחלות רקע".
יש חשש שהעומס יגדל עד שלא ניתן יהיה לקלוט חולים?
"בשום שלב לא הגענו למצב של קריסה, אבל יש ימים שבהם אנשים מגיעים למיון בזה אחר זה ואתה צריך למצוא להם מקום. הסגר הגיע לדעתי באיחור של שבועיים. יכולנו למנוע כמה מקרים".
לצד הקושי, יש גם רגעי התרגשות ואופטימיות. זה קורה למשל כשחולה שהיה מונשם ומורדם יוצא מהמחלקה על הרגליים. "לפני שבוע, מטופל מונשם, אבא של איש צוות שלנו, יצא מפה למחלקת שיקום. הוא הודה לצוות שטיפל בו וזה בהחלט הכניס משב רוח מעודד. אני מקווה שנראה מראות מעודדים נוספים כאלה. כל מי שאנחנו מוציאים הביתה זו הצלחה".
קראו גם >>>
עד כמה הצוות תשוש מהמאבק היומיומי הזה?
"נכנסו למחלקה בתחילת ספטמבר והחלפנו את הצוות שהיה שם מאמצע מרץ. בשבוע הבא נצא מהמחלקה ובמקומנו יכנס צוות אחר, כי אי אפשר להמשיך. כל ארבעה חודשים יש תחלופה. זה שוחק רגשית ברמות שלא תיארתי לעצמי. גם מבחינה מקצועית מדובר בצוות של מחלקה פנימית. יש לי שמונה מתמחים ואי אפשר כל הזמן ללמד אותם רק על הקורונה. אני מאמין שלקראת מרץ נוכל לראות הקלה בעקבות החיסונים, ואז כבר לא נצטרך להחליף משמרות".
עוד כתבות - חדשות מיינט העמק