באוקטובר 2015, כשהיא בחודש התשיעי להריונה, תהילה אברג'יל התחילה להרגיש שמשהו איננו כשורה. "הגעתי לבית החולים עם דימום ושלחו אותי הביתה, אמרו שהכל בסדר", היא מספרת. "אחרי ארבע שעות התעוררתי באמצע הלילה כי הדימום גבר ונסענו שוב לבית החולים. הייתה לי תחושה מאוד רעה. ברדיו השמיעו את השיר 'לא קלה דרכנו' שלא בישר טובות, ואני בכיתי כל הדרך. הרופאה שבדקה את העובר לא מצאה דופק. באותו רגע הבנתי. התחלתי לצרוח לבעלי, 'הלכה הילדה'".
אברג'יל (29), תושבת טבריה, מנהלת מרפאת שיניים בעיר, נשואה ואם לשני בנים (יצחק בן 7 ועדי בן שנתיים), לא ידעה באותם רגעים שהבהלה תסתיים בלידה שקטה ושהציפייה ללידת תינוק בריא תהפוך לאבל ולאובדן.
"ילדתי בניתוח קיסרי", היא אומרת. "איברי התינוקת היו מושלמים והמשקל מצוין, אבל ביקשתי מהרופאים שלא יביאו לי אותה. לא יכולתי. אם הייתי מחזיקה אותה הייתי משתגעת. אושפזתי במחלקת יולדות כשכולן מסביבי עם תינוקות. זה הגביר את תחושת הכאב, כי כל הזמן שמעתי ברמקול קריאות לאימהות שיבואו לתינוקייה".
הפכתי לחרדתית
ההתמודדות עם האסון מורכבת וכואבת. "הצלחתי להתמודד בזכות התמיכה הרבה שקיבלתי. זה מה שהציל אותי. כולם היו שם בשבילי כל הזמן. הייתי חייבת להמשיך כי היה לי עוד ילד בבית. הייתי בחופשת לידה ובמשך שלושה חודשים בכיתי. אחר כך התחלתי עבודה חדשה וניסיתי לחזור לשגרה".
הזמן שחלף לא הקל על הכאב. "הילדה שלי הייתה צריכה לחגוג באוקטובר חמש שנים", היא אומרת. "היא תמיד תהיה הבת שלי. כשאנחנו מצטלמים בתמונה משפחתית היא חסרה. האסון הפך אותי להיפוכונדרית וחרדתית. אני אמנם לא בוכה כל יום ומצליחה לשמוח, אבל יש פצע בלב שלא יתרפא לעולם וצריך ללמוד לחיות אתו. זאת צלקת ונכות נפשית. יש לי חור בלב שהולך איתי לכל מקום".
שנתיים וחצי לאחר הלידה השקטה, ילדה אברג'ל את בנה עדי. "רציתי לקרוא לילדה שלי עדי ובסוף קראתי בשמה לבני הקטן. היו כאלה שהרימו גבה, אבל הרגשתי שאני אוהבת את השם ולא אכפת לי מה חושבים".
איך הצלחת לגייס כוחות להיריון וללידה נוספת?
"הרצון לתינוק גבר על הכל. הרגשתי שאני חייבת לעשות הכל כדי שהוא יוולד. עכשיו אני כבר לא מסוגלת להיכנס שוב להיריון. הפחד גדול מדי".
לידה היא נס
לאחרונה כתבה אברג'ל שיר לזכר ילדתה במסגרת 'שיר בתחנה' של מרכז הורדוס בטבריה ובשיתוף העירייה. המיזם מאפשר ליוצרים בני העיר לפרסם שירים על תחנות האוטובוס ברחבי טבריה.
איך עלה הרעיון לכתוב שיר לזכרה?
"אני כותבת שירים מאז ומתמיד. חלק מהשירים שלי פורסמו בעיתונים. מאז הלידה השקטה כתבתי שירים רבים על הנושא, וכשעלה הרעיון של 'שיר בתחנה', ידעתי מיד שאני כותבת על זה. כשהשיר נבחר ממש שמחתי. לנשים בהיריון יהיה קשה לקרוא אותו, אבל חייבים לעורר מודעות לנושא. אני רוצה שאנשים יידעו שדברים כאלה קורים. הכל יכול להיות תקין וברגע אחד עלול להסתבך. לידת תינוק היא לא דבר מובן מאליו. לידה זה ממש נס. אנשים מתייחסים ללידה שקטה כאל הפלה וזו לא הפלה, זו לידה לכל דבר. זה ממש לאבד ילד. על פי ההלכה לא יושבים שבעה על ילד שנולד בלידה שקטה, וקשה לי עם זה, כי הרגשתי שזה היה חסר לי. הייתי רוצה לשבת שבעה ולהיות מוקפת באנשים שיבואו לנחם אותי".
"אושפזתי במחלקת יולדות כשכולן מסביבי עם תינוקות. זה הגביר את תחושת הכאב, כי כל הזמן שמעתי ברמקול קריאות לאימהות שיבואו לתינוקייה"
מה השתנה בחייך בעקבות המקרה?
"אני יותר קשובה לאנשים. כשאדם מספר לי שעבר טראומה, אני נמצאת מאה אחוז בשבילו, שואלת ומתעניינת. כשאני שומעת על מישהי שעברה לידה שקטה אני מגיעה אליה, מדברת, מעודדת ומראה לה שהיא לא היחידה בעולם כמו שאני חשבתי. תמיד צריך לדבר על זה ולחבק.
"אני היום מעריכה יותר את הדברים הקיימים בחיים שלי ואת שני הילדים שלי, כלום לא מובן מאליו. אני לא מאחלת לאף אחת לעבור דבר כזה, אבל לצערנו זה קורה, וחשוב שנשים יידעו שהן לא לבד. יש קבוצת פייסבוק שנקראת 'חיבוק בשקט' והיא מאוד תומכת".
מה זו לידה שקטה?
לידה שקטה היא לידת תינוק ללא רוח חיים בעקבות מותו של העובר ברחם אמו. המונח "לידה שקטה" נובע מכך שללידה לא נלווה הבכי המאפיין לידת תינוק חי. לפי החוק, יציאת עובר לאוויר העולם תיחשב כלידה לאחר הריון של 22 שבועות ומעלה, או בלידה עובר ששוקל 500 גרם ויותר. ההתאוששות הפיזית דומה לזו של כל לידה רגילה, ואליה מצטרפים קשיים נפשיים של אובדן. לכן מומלץ לפנות לקבלת תמיכה מקצועית מיד לאחר הלידה.
עוד כתבות - חדשות מיינט העמק