בימים לא פשוטים אלה שעוברים על המדינה נחמד לראות יוזמות מבורכות מצד עמותות שונות המנסות להקל על המצב. אחת כזו היא 'בית תבשיל חסדי מנחם' שבנוף הגליל.
מנחם גנדלמנחם גנדל
מנחם גנדל
(צילום: פרטי)
מדובר במרכז חסד הפועל כבר למעלה מ־15 שנה בעיר בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה ונותן עזרה לשכבות החלשות בחברה בכל ימות השנה. המרכז החליט שגם בימים אלה הפעילות המבורכת לא תיפסק ובמקום שהאנשים יגיעו לאכול את הארוחה החמה בצהריים בחדר האוכל שיש במקום, מתנדבי המקום הם אלו שיגיעו לבתים ויעשו משלוחים של מנות מזון. "אנחנו מפעילים בעמותה פעילות של חסד לאורך כל השנה, אם זה דרך חדר האוכל, חלוקת לבוש ומוצרי חשמל בהתאם לעונות השנה. הכל מגיע מתרומות של אנשים טובים", מסביר מנהל העמותה וחבר מועצת העיר מנחם גנדל ומוסיף, "בגלל המצב, שאנשים לא יכולים להגיע לחדר האוכל, הצוות מתנדב ומביא את החמגשיות לבתים של המשפחות. מי שיש באפשרותו להגיע למקום כמובן מגיע עצמאית ולוקח".
גנדל לוקח חלק בפעילות נוספת של חלוקת מזון מטעם העירייה, שמשתפת פעולה עם 'עמותת עלמה' - עמותה למען הקשיש בנוף הגליל. "יש כ־200 קשישים הנמצאים במרכזי יום בבית 'עלמה'. מדובר באנשים שנמצאים בקבוצת הסיכון הכי גדולה, לכן הם נשארים בבתים בהתאם להוראות משרד הבריאות. העירייה יחד עם העמותה מתנדבים להגיע לבתים של אותם קשישים ולחלק להם מזון. מדובר בקשישים שחלקם גם בני 90 ומעלה, שמישהו צריך לדאוג להם".
מנחם גנדל (מימין) ודויד שאנן. "משמח שאנשים מגלים סולידריות" מנחם גנדל (מימין) ודויד שאנן. "משמח שאנשים מגלים סולידריות"
מנחם גנדל (מימין) ודויד שאנן. "משמח שאנשים מגלים סולידריות"
(צילום: פרטי)
חבר מועצת העיר מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה במצב הלא פשוט שנוצר. "משמח לראות שאנשים מגלים סולידריות, מתנדבים ובאים לתמוך אחד בשני. זה עם ישראל בגדולתו. בעלי עסקים שנאלצו לסגור מבקשים ממני לקחת את האוכל לאנשים שאין להם, זה מחמם את הלב".
גנדל מוסיף ואומר כי חוסר הוודאות ששורר כעת והידיעה שאף אחד לא יודע מתי כל זה ייגמר בהחלט לא נותנות לו מנוח. "כמנהל עמותה אני מסתכל קדימה. יש לנו עוד מעט את פסח ויש מאות אנשים שמקבלים כל שנה חבילות מהעמותות או לוקחים חלק בליל הסדר במרכזים שעמותות מפעילות, ואני שואל מה יקרה עם האנשים האלה, כי אף אחד לא באמת יודע מתי כל הסיפור הזה ייגמר. אנחנו נמצאים בדיונים על כך ואין לנו תשובות כרגע".
יש פחד שמתישהו האספקה תיגמר?
"אנחנו מתפללים שלא. בסוף, הדבר הכי חשוב שיש לנו לעשות זה להתפלל ולראות גם את הטוב שיש בדבר הזה. נתפלל כולנו שזה ייגמר כמה שיותר מהר".
מבחינתכם אין חשש לחלק מזון בבתים?
"יש חשש. אנחנו באים עם כפפות ומשתדלים לעמוד במרחק מסוים מהדלת בלי מגע עם האנשים. אנחנו גם מאמינים ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. אי אפשר להשאיר את האנשים האלה בבית בלי אוכל. מדובר באנשים שיכול להיות שהבנאדם היחיד שהם יפגשו באותו יום זה אותו מתנדב שבא להביא להם את החבילה".
על תחושת השליחות אומר גנדל: "אני כל השנה עוסק בזה, אבל זה מתחזק וצף בזמנים כאלה. ביומיום אף אחד לא מרגיש את האנשים האלה, שהם חצי שקופים. זה תהליך שאנחנו חווים כל השנה. לקום כל בוקר ולעשות את זה שוב ושוב זה סיפוק אדיר. הידיעה שבזכות הפעילות הזו ילדים ומבוגרים אכלו היום, או ילד שהולך עם תיק חדש לבית הספר ומרגיש כמו כולם, או קשיש שמתכסה בחורף בשמיכה חדשה - אין יותר מספק מזה".