הסופר העפולאי עמנואל בן סבו הוציא בימים אלה לאור ספר ילדים בשם 'הכותל של בנימין' שנכתב בהשראתו של שורד השואה בנימין ורצברגר ז"ל, שהתגורר בעפולה כ־50 שנה ובשנותיו האחרונות עבר לירושלים.
מגיל 70 ועד גיל 83 עבד ורצברגר כעובד ניקיון במנהרות הכותל והיה ידוע בפי כל כ'איש הכותל'. באוקטובר האחרון הלך לעולמו בשיבה טובה ביום הולדתו ה־95. בשבוע האחרון העניק בן סבו לשני ילדיו של ורצברגר - ציפי קופלד ועו"ד נפתלי ורצברגר - את הספר לזכרו של אביהם במפגש מרגש שנערך בכותל ומהווה סגירת מעגל.
עפולאי גאה
בנימין ורצברגר נולד בהונגריה בשנת 1926. כשפרצה השואה הוא הוגלה למחנה עבודה ואחר כך צעד בצעדת המוות למחנה הריכוז מאוטהאוזן באוסטריה, שם שהה עד יום שחרור המחנה על ידי הצבא האמריקאי ב־1945. ביום השחרור הוא היה בן 18 תשוש ועל סף מוות. בתום המלחמה הוא התאושש, אזר כוחות וחזר לביתו בהונגריה, שם גילה שאף אחד לא נשאר ממשפחתו. הוא הצטרף להכשרה של בני עקיבא במטרה לעלות לישראל, עלה ארצה בעלייה בלתי לגאלית כמעפיל ושהה במשך שנה במחנות המעפילים שהקימו הבריטים בקפריסין.
בערב פסח בשנת 1947 הגיע ורצברגר ממחנה המעצר בקפריסין לארץ והתגייס להגנה. בגיל 20 קבע את מושבו בעיר עפולה בשכונת עפולה עילית, שם חי במשך 50 שנה ובנה את ביתו, התחתן ונולדו לו שני ילדים. במשך שנותיו בעפולה עבד ורצברגר כמנהל חנות 'חירות' לממכר חלקי אינסטלציה.
"הוא מאוד אהב את עפולה והיה עפולאי גאה", מספרת בתו ציפי שמתגוררת היום בירושלים, "הוא היה הולך לבית הכנסת והיה אדם דתי ומאמין מאוד. הוא נלחם שיהיה מניין בבית הכנסת 'נצח ישראל' בשכונה והיה ממקימיו. בעפולה של אז כולם הכירו וכיבדו אותו כי הוא היה אדם מאיר פנים ומקדים שלום לכל אחד והיה נעים הליכות. מכל העמק והגליל באו לקנות אצלו, הוא היה אדם מאוד ישר ונאמן".
מעורר השראה
כשהגיע לגמלאות החליטו בנימין ועטרה ורצברגר להעתיק את מקום מגוריהם מעפולה לירושלים כדי להתגורר בסמוך לשני ילדיהם ולנכדיהם. ורצברגר הרגיש שכוחו במותניו ומיד פנה לחפש עבודה אך ללא הצלחה. "פה בירושלים הוא לא היה מוכן לשבת רגע בטל והוא מיד חיפש עבודה, כל חברות כוח האדם ראו את גילו, אדם בן 70 - וסירבו. הוא אמר לכולם 'תבחנו אותי, תראו מה אני שווה', אבל זה לא עזר לו.
לאחר מאמצים בדרך לא דרך הגיע לעבוד בכותל כעובד ניקיון. "כשאומרים עובד ניקיון חושבים שזה אדם פשוט שלא יודע לעשות כלום ושזו עבודה מסכנה אבל אבא לא הרגיש ככה, הוא הרגיש כמו מישהו שמנקה את בית המקדש", מספרת בתו, "הוא עבד עם כל הלב. היתה לו שפה ספרותית מאוד גבוהה כי הוא מאוד אהב לקרוא עגנון וביאליק. הוא היה איש רוח ואמר תמיד שאצל הגויים, להבדיל, המקומות הקדושים נקיים עם נוי ויופי ואיך יכול להיות שהכותל שהוא כזה מקום קדוש יהיה עם עזובה ולכלוך. הוא נכנס לעבודה בגיל 70, היה זוחל על ארבע רגליים ומשפשף את הרצפה עם חומצה. הוא הוריד את דגל ישראל שהיה תלוי שם והיה קמוט ומלוכלך והביא אותו הביתה לאמא שלי שתכבס ותגהץ אותו כדי שייראה מכובד. היו לו כל מיני יוזמות של חסד והוא חילק אוכל ובגדים לנזקקים".
השנים שבהן עבד בכותל היו השנים היפות של חייו. "הוא קיבל את כל האנשים החשובים שבאו לכותל ודיבר איתם", מספרת הבת, "כל האנשים והעובדים במנהרות הכותל מאוד התלהבו ממנו כי הוא היה מאיר פנים לכל אדם. המוטו שלו בחיים היה הפסוק בתהילים 'וראה בטוב ירושלים' בלשון ציווי, כלומר אתה חייב לראות את הטוב - וככה הוא חי. למרות שהוא התחיל את חייו בגיל 18 כיתום והיה יכול להיות הכי מסכן בעולם אחרי כל הזוועות שהוא חווה, הוא היה אדם מאוד אופטימי שראה בכל מצב את הטוב. תמיד מחייך ושמח בחלקו. הוא היה לכאורה אדם פשוט אבל דווקא בפשטות הסתתר גודל המידות שלו, הוא היה מעורר השראה".
סגירת מעגל
לאחר פטירתו של ורצברגר באוקטובר בשנה שעברה החליט הסופר עמנואל בן סבו לספר את סיפורו מעורר ההשראה ואת סיפור הישרדותו בשואה.
"כל השנים אבא לא סיפר כלום על השואה וב־20 השנים האחרונות, באחת הפעמים שבאנו לבקר אותו, הוא פתאום סיפר לנו שבאחד המסדרים שהם עמדו בשואה היה מפקד גרמני נאצי מאוד אכזר שאמר להם 'אתם יהודים ארורים, אתם חולמים על ירושלים. דרך הארובות אתם תראו את ירושלים. כולכם תתפגרו כאן'. הוא ראה בזה ממש סגירת מעגל שהוא זכה לעלות לירושלים. כל יום הוא היה קם ב־5 בבוקר והולך לעבוד בכותל עם כזו חדווה. מגיל 70 ועד גיל 83 הוא היה עובד בכל יום. על הסיפור הזה מבוסס ספר הילדים. עמנואל בכישרון שלו כתב את הסיפור הזה לילדים בצורה מאוד מושכת ויפה".
ביום שני השבוע, ביוזמתו של עמנואל בן סבו, נערך מפגש בכותל שבו הוא העניק לילדיו של ורצברגר את ספר הילדים שכתב לזכר אביהם. "ראיתי בזה מתנה משמים", אומרת הבת, "אבא נפטר לפני חצי שנה וכשעמנואל בא אלינו עם הרעיון, הרגשתי שאני מקבלת מתנה. זו בעיניי יוזמה ברוכה ומרגשת. עמנואל לא הכיר את אבא שלי אישית, הוא התרשם מהכתבה שהיתה עליו בטלוויזיה אחרי שהוא נפטר וכך הוא התוודע אליו. המפגש בכותל היה מאוד מרגש. הגיע רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ' שהכיר היטב את אבא שלי והעריץ אותו ומנכ"ל מנהרות הכותל שולי אליאב שאבא עבד אצלו".