מאז פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' יש שלוש גזרות שנמצאות בפוקוס הציבורי - כמובן עזה, הגבול עם לבנון ויהודה ושומרון. אבל יש עוד גזרה שבה מתנהלת לחימה - רמת הגולן. אמנם המלחמה בהר שנחשב בעבר למפלצת נמצאת בעצימות פחותה משמעותית, אבל עדיין המקום מאוים כל הזמן בירי טילים וחדירה של כלי טיס עוינים על יישובים ובסיסים. כמעט מדי יום נשמעת אזעקה והתושבים שומעים את הקולות העזים של היירוטים או הנפילות בשטחים פתוחים. ואחרי כל אירוע כזה צה"ל מגיב - באמצעות ירי תותחים או תקיפה של חיל האוויר.
למרות שמה שקורה בגולן לא דומה למה שקורה בגבול עם לבנון, עדיין אין מדובר במציאות של שגרה נורמלית. בעיקר בגלל העובדה שהיישובים לא פונו. אחת התמונות שנצרבו מהחצי השנה האחרונה של המלחמה הגיעה דווקא מהגולן - במושב נוב שבדרום הרמה התכנסו ילדים לעדלאידע קטנה ברחבי המושב ואז נשמעה אזעקה בעקבות חשד לחדירת כלי טיס בלתי מאויש. החגיגות נקטעו בבהלה גדולה, הילדים ירדו במהירות מ'הרכבת' והשתטחו על הקרקע עם התחפושות. תמונה שסיפרה בצורה הכי מזוקקת את המציאות.
בקרוב מאוד ישראל תצטרך להכריע אם היא ממשיכה עם עימות מוגבל מול חיזבאללה או הולכת למהלך גדול. די ברור שאם תתלקח מלחמה כוללת ואפילו מוגבלת בצורה כזו או אחרת הגולן לא יישאר בחוץ. תרחיש הייחוס לחבל הארץ הזה כולל ירי טילים וכטב"מים באופן רציף, ירי טילי נ"ט מצד סוריה על כלי רכב ויישובים סמוכי גדר וניסיונות חדירה של מחבלים. רק לאחרונה חיזבאללה הוכיח כי הוא מסוגל לירות מטח של 50 טילים לעבר רמת הגולן תוך פרק זמן של כמה דקות בודדות.
אלי-עד: מוכנות מדאיגה
ברמת הגולן ישנם 31 יישובים המונים כ-20,000 תושבים. החזית העיקרית היא מול סוריה, כאשר יש מספר יישובים בדרום רמת הגולן שצמודים לגבול עם סוריה כדוגמת אלוני הבשן, היישוב המזרחי ביותר בישראל המרוחק כ-1,700 מטרים מהגבול, ויש יישובים בצפון הרמה שיהיו יותר מאותגרים מבחינת לבנון.
בדברים שנשא ראש המועצה האזורית גולן אורי קלנר בשבוע שעבר בכנס של חברי 'איחוד הצלה' במושב אלי-עד הוא הדגיש כי במקרה ותפרוץ מלחמה כוללת גם בחזית הסורית, יישובי רמת הגולן לא יהיו מוכנים להתפנות. "הוא ביקש מאיתנו לשדר החוצה את מה שהוא אמר לכל הקברניטים הכי גדולים של מדינת ישראל כולל אלוף פיקוד צפון", אמר תושב אלי-עד בני גוטליב שנכח בכנס, "הוא אמר שרמת הגולן לא מוכנה להתפנות בשום פנים ואופן, אנחנו לא נהיה קריית שמונה. אם יפנו אותנו הוא יביע תרעומת קשה וינסה להתנגד עד המקסימום. אנחנו לא רוצים ולא מחפשים להתפנות כי אנחנו רואים שהמדיניות הזו נכשלה. אנחנו לא מוכנים להפוך גם את רמת הגולן לאזור הביטחון של מדינת ישראל ולהפקיר אותו כמו כל הצפון".
אלי-עד מרוחק כ-6 ק"מ מהגבול עם סוריה וגוטליב חושש כי במקרה של אירוע אמת יהיו חוסרים בציוד כיתת הכוננות של היישוב. "יש לנו ציוד חסר ביותר ואת כל השאר אנחנו מנסים להשלים בתרומות. אנחנו מתחננים כבר יותר מ-20 שנה למכשירי קשר ולא מקבלים וגם אין קסדות נורמליות. ביום ראשון ביצענו ישיבת חירום בעקבות כל מיני תרחישים והרגשה שהייתה לנו כי אף אחד לא יודע באמת מה יקרה מחר בבוקר".
צוות החירום היישובי (צח"י) של אלי-עד כולל צוות רפואה וצוות כיתת כוננות המתרגל אירועי חירום. "הכנו מספר מקלטים שבהם נרכז את הנפגעים במקרה אירוע אמת חלילה ויש מתנדבים עם קלנועיות שהם יהיו צוות פינוי פצועים. מבחינת היערכות לתושבים חילקו שני ג'ריקנים לתושבים שיהיו בכל בית. שאר ההיערכות היא כלפי מרכזי היישובים וראשי צח"י".
נראה שכל יישוב דואג לעצמו, יש הרגשה שאתם לבד במערכה?
"תלוי איפה. יש כמה בעיות, מבחינת הכבאיות הכל נשאר אותו דבר. זמן הקריאה של כבאית הוא ארוך. לדעתי ברמת הגולן יש רק 2 כבאיות. אין גם אוטובוסים ממוגנים והדבר הכי קריטי בגולן זה הסעות תלמידים. דיברנו עם ראש המועצה שאנחנו פוחדים מטילי נ"ט על אוטובוסים או נפילות טילים על אוטובוסים כמו שכמעט קרה לפני שבועיים. אין גם חדר רפואה קדמי. אם יהיו נפילות או נפגעים כולם יפונו לבתי החולים בצפת או פוריה. אבל כרגע ממשיכים שגרה כרגיל, עם זאת יש היערכות צבאית, בכבישים אפשר לראות פלוגות טנקים בכל מיני מקומות".
חספין: בומים ואזעקות
חספין, היישוב הגדול ביותר ברמת הגולן, נמצא במרחק של כ-3 ק"מ מסוריה. בחג פורים האחרון נשמעו שתי אזעקות שהכניסו ללחץ את התושבים ומדי פעם נשמעים הדי נפילות גם ללא אזעקה: "זה לא פשוט מבחינה נפשית, הילדים מבוהלים מכל בום. הסורים פה במרחק הושטת יד, אנחנו רואים אותם", אומרת בת חן לבנון, תושבת חספין, "אנחנו תובעים מהממשלה שלא יקראו לזה טפטופים כי הטפטופים האלה הופכים למבול בשנייה, ראינו מה שקרה בדרום. אסור לחזור על הטעויות שעשינו בדרום, אנחנו צריכים לייצר הרתעה. זה מתסכל לשמוע כל פעם את הבום או את האזעקה על הכטב"מ הנוסף שחדר לישראל ורק אז המטוסים עולים לאוויר. צריך לפרק אותם בלי לחכות. אין איתם שלום באמת, הכל אשליה. הבקשה שלנו מהמדינה - 'תשמרו על הילדים שלנו שלא יגדלו גם הם עם טראומות כמו הילדים שגדלו ביישובי הדרום'. אנחנו יודעים שב-8 באוקטובר הסורים כבר היו על הגדרות, אבל הם ראו שהם איבדו את אפקט ההרתעה אז הם חזרו. אנשי צבא אמרו לנו את זה".
אתם מרגישים בטוחים שיש מספיק צבא באזור?
"אנחנו מרגישים בטוחים מהצבא אבל לא מספיק בטוחים מההנחיות של הפיקוד והקו שהממשלה מנחה. על החיילים שלנו אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לסמוך, אבל הם לא יכולים לעשות את מה שהם רוצים. קושרים להם ידיים".
קדמת צבי: ללמוד להתגונן
אלה ברקוביץ' מקדמת צבי חוותה טרגדיה אישית כאשר הוריה וסבתה נרצחו בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר. קדמת צבי מרוחקת יחסית מהגבולות עם סוריה ולבנון (14 ק"מ ו-19 ק"מ) אבל גם שם מרגישים את ההסלמה במצב. "הייתה אצלנו אזעקה לא מזמן כי חדר מל"ט לאזור", סיפרה ברקוביץ', "אני לא נותנת לתחושות של המתח והלחץ לנהל אותי, אבל החשש מהלא נודע אופף אותך מסביב, האם יירו וכמה ולאן. אין לך מושג ואתה לומד להתגונן ומוכן לכל דבר. הילדים שלי עוברים תרגול מתמיד ויודעים מה לעשות בעת אזעקה. אחותי קוראת לזה 'עוטף לבנון', אחרי כל מה שעברנו עם החרדות לא רצינו לגור בעוטף עזה, אז אנחנו גרים בעוטף לבנון. החשש הוא שהטפטופים יהפכו לשגרה כמו בעוטף עזה".
את חוששת ממצב של חדירת מחבלים כמו שקרה בעוטף עזה?
"פחות, למזלי היישוב שלנו מרוחק יותר מהגבול. כיתות הכוננות מאוישות ביישובים פה בצורה יוצאת דופן 24/7 ואני מלאת הערכה כלפיהם. לדעתי אם חלילה יקרה משהו המטרות של האויב יהיו יותר לריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ, אנחנו פחות מעניינים אותם".
מיגון וחיזוק
ראש המועצה האזורית גולן אורי קלנר נכנס לתפקידו לפני מספר שבועות וכבר מתמודד עם מציאות ביטחונית לא פשוטה. ההחלטה האסטרטגית המשמעותית הראשונה אותה קיבל היא שיישובי רמת הגולן לא יפונו גם במקרה של מלחמה כוללת. "מדינת ישראל נמצאת בסיטואציה שבה האויב לוחם לא רק נגד הצבא אלא מנסה לגרום לכך שהאזרחים ייפגעו ויפנו את אדמתם", הסביר קלנר, "האויב מנסה לערער את החוסן שלנו ולגרום לריסוק של הקהילות. הלחימה היא גם בשביל הניצחון שלנו התושבים ולכן רמת הגולן לא מפונה ולא תתפנה".
קראו גם:
רמת הגולן ערוכה למלחמה?
"אנחנו ערוכים וממשיכים להיערך בכל המעגלים. אנחנו עורכים את הכוחות שלנו בכמה רבדים: הרובד הראשון הוא רובד ההנהגה, המוכנות והיכולת שלה לנהל אירועי חירום ובחוסן באירועי חירום. הרובד השני הוא רובד התושבים וגם בזה אנחנו עוסקים בשכבת בתי הספר, המורים והמנהלים ושכבת ההורים ועוד, כדי שכלל האוכלוסייה תהיה מחוברת לזה. אנחנו רותמים לשם כך את ממשלת ישראל לשתי פעולות עיקריות: המשך מיגון וחיזוק כיתות הכוננות וחיזוק מי שנשאר מבחינת החוסן שלו ומבחינת הכלכלה".
יש מענה לכל דבר?
"יש פערי מיגון. יש כ-900 מבנים בגולן ללא מיגון מתוך כ-4,000 מבנים. זה מספר לא מבוטל. אנחנו עובדים על הצבת מיגוניות ניידות לידם. הסיפור העיקרי הוא שמדינת ישראל תבין שאנחנו מחזקים את העמידה שלנו ודרך זה תומכים גם במי שנשאר. זה אירוע אסטרטגי בעיניי. מבחינת החוסן והמוכנות יש הבנה של הציבור ביישובים להיערכות לתרחישי הייחוס".
מה תרחיש הייחוס בגולן?
"בעיקרו ירי רקטות וטילים. בקצה יכולים להיות גם אירועי חדירה, אנחנו נערכים תמיד לכל התרחישים".