במרכז רפואי העמק בעפולה לא זוכרים הרבה שנים מקרה כזה שבו זמנית במחלקת האונקולוגיה מטופלים אם ובנה.
משפחת גלעד מאחוזת ברק היא זו שמתמודדת עכשיו עם מציאות קשה כאשר בתוך שלושה חודשים הסרטן דפק פעמיים בביתם. ב-5 באוקטובר הבן הקטן דולב בן ה-3 אובחן עם סרטן נדיר בכליה והיום הוא בעיצומם של טיפולים כימותרפיים ושלושה חודשים אחריו התגלתה המחלה, בשלב מתקדם, גם אצל האם שמרית.
מפתיע ואינטנסיבי
בחמישה באוקטובר, יומיים לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לקחו גד ושמרית גלעד את בנם דולב לבדיקה שגרתית, שם התגלה גוש חשוד בבטנו, ובבדיקה בבית החולים התאמתו החששות–הוא חולה במחלת הסרטן שהתפשטה בגופו. "הגענו לבדיקת אולטרסאונד לדולב כי הוא התלונן על כאבי בטן מדי פעם", מספר האב, "בבדיקה גילו גוש מאוד גדול בבטן ופינו אותנו למיון לבית חולים העמק. הוא נכנס ל-MRI ואז ראו שיש גידול בכליה שהשתלט על כל הכליה ואפילו גדל עוד".
"היינו בהלם", נזכרת האם שמרית ברגע המטלטל של קבלת הבשורה הקשה, "כבר באולטרסאונד לא כל כך רצו להגיד לנו מה זה כי הם כבר הבינו. היינו בשוק, אבל לא נכנסנו לשחורות בתקופה הזאת, הבנו מה קורה. הכל היה ממש מהיר, לא היה לנו זמן לחשוב. הגענו לבית חולים העמק ביום חמישי וביום ראשון פינו אותו באמבולנס לבית חולים רמב"ם. ביום שני ה-9/10 דולב כבר עבר ניתוח".
"כל זה קרה עם תחילת המלחמה", הוסיף גד, "חוץ מהבלגן האישי שלנו, כל המדינה הייתה בבלגן אחד גדול, בשוק ובהלם טוטאלי. זה היה קשה, היינו בפוקוס על דולב באותו זמן אבל לא היה אפשר להתעלם מהמצב במדינה".
דולב אובחן עם סרטן נדיר בכליה, לאחר שהסירו לו את הכליה יחד עם הגידול הוחלט להמשיך בטיפולי כימותרפיה: "בהתחלה חשבו שזה סוג נפוץ של סרטן פחות אגרסיבי, אבל אחרי הביופסיה התבשרנו שיש לו זן מאוד נדיר ולא מה שחשבו. זה סוג לא פשוט של סרטן ואמרו לנו שטיפול ההמשך הולך להיות מאוד אינטנסיבי".
מה הרופאים אומרים? איך הטיפולים מתקדמים?
שמרית: "הפרוטוקול אצל כולם אותו דבר. אחרי שהסירו את הגידול עשו שוב הדמיה וראו שאין התפשטות של המחלה, אבל בכל מקרה החליטו לתת טיפול אינטנסיבי מאוד כאילו זה מפושט לו בגוף כי מפחדים שמתחבאים תאים שלא רואים בהדמיות. הוא עבר הקרנות מקומיות והוא נכנס לפרוטוקול של חצי שנה של טיפול כימותרפי".
האם שמרית שעזבה את עבודתה ליוותה את דולב בחודשים הראשונים בטיפולים האינטנסיביים שהתחילו בבית החולים הרמב"ם והמשיכו במחלקה האונקולוגית ב'העמק'. "החלטנו להיות מטופלים בהעמק, בהתחלה בגלל הקרבה, כי צריך להגיע לבית החולים כמעט על בסיס שבועי. היו לנו קצת לבטים כי בשיחות עם אנשים המליצו לנו ללכת לבתי חולים גדולים, אבל יצא לנו לפגוש כבר את הצוות, את מנהל המחלקה ד"ר סרגיי פוסטובסקי ואת ד"ר טלי דוחובני, התרשמנו מהם לטובה והחלטנו לעשות פה את הטיפולים. כשהתחלנו את הטיפול עם דולב נדהמנו לגלות שם צוות מסור ודואג שעובד בצורה מקצועית וגם אנושית. כל הדבר הזה שחששנו ממנו במחלקה קטנה גילינו שזה היתרון. אין הרבה מטופלים והצוות קטן, מסור ואנושי. זה כמו משפחה קטנה, דולב מגיע לטיפולים ורואה את אותו צוות וזה אחד הדברים שמקלים עלינו בתקופה הזאת".
גם האב גד תמרן בין העזרה בבית עם המשפחה ושני הילדים עופר בן ה-9 וירדן בת 6: "תמרנתי בין העזרה לשמרית לנסיעה לבית חולים ולהיות עם שני האחים בבית כששמרית עם דולב בטיפולים".
תקופה שתעבור
שלושה חודשים אחרי שהתגלה הסרטן אצל דולב הגיעה למשפחה בשורה קשה נוספת–האם שמרית גם חלתה בסרטן. אצל שמרית התגלה סרטן לימפומה מסוג הודג'קין בשלב 4 וגם היא נמצאת עכשיו בטיפולים אינטנסיביים, מה שמעודד הוא שסיכויי ההחלמה של הסרטן מהסוג הזה גבוהים מאוד.
"הייתה לי נפיחות בצוואר והרגשתי לא טוב, הלכתי לרופא שחשב בהתחלה שזו דלקת", היא משחזרת, "עשיתי כל מיני בדיקות שהעלו חששות ואז הלכתי לעשות אולטרסאונד. בדיוק שלושה חודשים אחרי דולב המחלה הארורה הגיעה גם אלי. באותו החדר שגילו לו את המחלה אבחנו גם אותי".
מה הייתה התגובה הראשונה?
שמרית: "זה כבר היה הלם הרבה יותר גדול. כי מה הסיכוי שלשנינו תתפרץ המחלה באותו זמן. הייתה רעידת אדמה אחת עם דולב, היינו ביחד והיינו חזקים ופתאום עוד רעידת אדמה שטלטלה אותנו לגמרי. היו כמה ימים של שחייה באפלה, של מחשבות רעות, של חרדות ודברים לא פשוטים, אבל מהר מאוד יצאנו מהעניין הזה והבנו את המצב. נלחמנו בכל הכוח ולא נתנו לדברים מסביב להפריע, התמקדנו בטוב".
את הכוחות הם שואבים מהמשפחה ומהחברים הקרובים שעוטפים אותם ועוזרים להם. "זה מה שנותן את הכוח, אין זמן להיכנס לדיכאון כי מישהו צריך לטפל. בסופו של דבר זה משהו שמחזק עוד יותר", אומר האב גד, "כרגע הכל מטורלל, זה לא דומה לחיים הרגילים והשגרה שהייתה לנו. גם האחים הגדולים צריכים עזרה ואני כל הזמן בבית החולים עם שמרית ודולב. אנחנו מקבלים הרבה עזרה מהמשפחה. זו תקופה שתעבור".
איך אתה מתמודד עם זה שגם אשתך וגם הילד חולים במחלה?
"בהתחלה היה כל כך קשה ולא הבנתי מה קורה פה, אבל לא היה זמן ליפול למחשבות רעות. יש תקווה גם אצל שמרית וגם אצל דולב ובזה צריך להיאחז. אנחנו מרגישים שאנחנו בתוך מנהרה. יש עכשיו הרבה שחור מסביב, אבל יש גם אור בקצה שאליו אנחנו מתקדמים. אמא של שמרית מלווה אותה וצמודה אליה בכל הטיפולים. היא בידיים טובות. זה מרגיע אותי ונותן לי את השקט להיות עם דולב. הוא בן 3 והוא מאוד תלותי. הוא היה קשור מאוד לשמרית בחודשים האחרונים והיה צמוד אליה וברגע שהיא הפסיקה ללוות אותו ואני התחלתי ללוות אותו היה לו מאוד קשה. הוא נותק משמרית וחובר אלי, זה היה לא פשוט בימים הראשונים אבל היום אחרי חודשיים שהוא איתי צמוד אלי הוא כבר קשור אלי מאוד והוא כל הזמן רוצה אותי".
לא לתכנן
החודשים האחרונים שעוברים על משפחת גלעד הם מאתגרים ומלאים בקשים, אך הלכידות המשפחתית מסייעת לצלוח את המסע הזה. "הביחד זה מה שנותן את הכוח", אומר גד, "אנחנו נהנים מהרגעים הקטנים והיפים של המשחק עם הילדים והטיול עם הילדים, כל הדברים שפעם היו נראים מובן מאליו, היום זה משהו שאנחנו הרבה יותר נהנים ממנו ושמים אליו לב".
איזה תובנות קיבלתם ממה שקרה?
גד: "אני תמיד שמתי במרכז החיים שלי את העבודה והמשפחה ובעצם הזנחתי את כל הדברים האחרים. כשכל העניין הזה קרה הייתה הרגשה כזאת של לבד. כל מה שהשקעתי בו עכשיו בבלגן ובעצם אין לך מי שתומך, אבל גיליתי שדווקא ברגעים הקשים המשפחה וחברים עטפו אותנו כל כך באהבה ולא שחררו. הם ליוו אותנו ועדיין מלווים ועוזרים בכל מה שאפשר. גם קשרים עם חברים מהעבר חוברו וחוזקו".
שמרית: "התובנה שקיבלתי היא לחיות את הרגע. לא לתכנן יותר מדי לעתיד כי בסופו של דבר אין לדעת מה יהיה".
קראו גם:
איזה קשיים את עוברת? מה הכי קשה לך בתקופה הזאת?
שמרית: "אחרי טיפולים כשקשה לקום מהמיטה והדאגה לילדים שהם צריכים אותי".
ד״ר סרגיי פוסטובסקי, מנהל היחידה האונקולוגית לילדים, ציין כי במרכז הרפואי העמק קיים מערך מצוין לטיפול בילדים חולי סרטן במסגרת בית החולים האונקולוגי 'בית שולמית'. "הטיפול בהם מחייב גישה שונה מזו שקיימת אצל מבוגרים", אמר, "הצוות המקצועי שמטפל בילדים כולל: רופאים, אחיות מומחיות, עובדות סוציאליות, פסיכולוג קליני, יועצת חינוכית, מורה לאומנויות וצוות של פיזיותרפיה. כולם יחד נותנים מענה מקצועי ברמה הגבוהה ביותר בתחום האונקולוגיה בילדים. המטופלים ובני משפחותיהם מקבלים אצלנו מענה מקיף החל משלב האבחון ועד המעקב שלאחר סיום הטיפולים".