כבר שלושה חודשים שרועי עמוס לא מוצא מנוחה ומתגעגע לאחותו עינב עמוס ז"ל, מכפר ברוך, בת 38 ואם לילדה, שנפטרה ממחלת הסרטן.
עמוס, אחד המנטורים המבוקשים והמצליחים בארץ, שידע לעזור ולרומם כל כך הרבה אנשים עד כה בדרך לחיים טובים יותר, חווה את אחד המשברים הגדולים של חייו. מיד לאחר מותה הוא טס לחו"ל כדי להתבודד ולחשוב קצת על המשך דרכו ואז חזר עם מסקנה אחת - מפה הוא חייב לצמוח, בדיוק כפי שאחותו היתה רוצה שיקרה.
כחלק מהרצון להנציחה הוא החליט להקים מכללה להשכלה פיננסית לבני נוער מהפריפריה שנקראת 'מרכז עינב' על שמה. "אני רוצה להנציח אותה בכל דרך אפשרית", הוא אומר השבוע בכאב, "שידברו עליה, שיכירו אותה, שהנשמה שלה תהיה איתנו פה כל הזמן".
בחרה בילדה
את מרב מרצה וזמנה השקיעה עינב ז"ל בטיפול בילדים ובני נוער כשעבדה כמדריכה במרכז 'ילדים מתכשכשים' בכפר ברוך - מרכז חברתי, חינוכי וטיפולי לילדים בעזרת כלבים. "היה לה קשר מדהים עם הילדים. היא אהבה חיות והיתה מאוד רוחנית", מספר האח.
הקשר שהיה ביניהם כאחים היה סבוך וידע עליות ומורדות; מגיל צעיר הם היו יחד, רועי הבכור במשפחה ועינב הבכורה בבנות. שניהם גם עשו מסלול דומה של קצונה בצבא אך ברבות השנים הקשר התנתק. "היינו שני ילדים מאוד דעתניים, אנחנו מאוד דומים ועם זאת מאוד שונים. שנינו מגיל צעיר מאוד רוחניים, דומיננטיים ומשפיענים. עם הזמן הקשר התנתק ושוב התחבר. אני עברתי תקופה קשה שהתנתקתי מכולם. תקופה שחייתי בעפולה והיתה מאוד מאתגרת שגרמה לי ללכת אחורה עד לרמה של לחטט בפחי הזבל ולחפש אוכל לילדים שלי".
לפני שנה וחצי התגלתה בגופה של עינב מחלת הסרטן. "כשסיפרו לי התקשיתי להאמין. אני אדם אופטימי בהוויה שלי. אני זוכר את הרגע שבו אמא שלי סיפרה לי שזיהו אצלה את המחלה. הרמתי לעינב טלפון ואמרתי לה 'את חזקה, אנחנו מנצחים את זה'. זה עבר לידי, היום אני יכול לספר שהייתי בהכחשה".
זמן קצר לאחר גילוי המחלה, עינב שהיתה בהריון התחבטה בדילמה קשה האם להפיל את העובר בעצת הרופאים או להמשיך את ההיריון כרגיל.
"הרופאים אמרו לה שהיא צריכה להפיל כי אי אפשר לטפל בסרטן באמצעות חומרים כימיים בלי לפגוע בעובר, אבל היא וגילי בעלה החליטו לבחור בילדה. היא אמרה 'אם אלוהים הביא לי את הילדה הוא כנראה יודע מה הוא עושה'. וכך לאורך ההיריון הרופאים טיפלו בה רק נקודתית, הם לא יכלו לבדוק אם הסרטן מתפשט ולטפל בו. בטיפול הנקודתי הם ניצחו וזה מה שעצוב. אחרי שהיא ילדה את בתה אלמוג התחילו לה כאבי גב מטורפים וכשהיא הגיעה לבית חולים עשו לה צילום וכשקיבלו את התשובות אמרו לה שזה הסוף. אני צעקתי על הרופאים, אמרתי להם 'אתם לא יכולים להגיד שום דבר, אתם לא אלוהים'. פניתי לפרופסור שבתאי רומנו, חבר של המשפחה והוא אמר לי 'תהיה חזק בשביל ההורים, אין מה לעשות'".
פרידה קשה
בשבועות שלאחר ההודעה הקשה שלעינב לא נותר הרבה זמן לחיות, עזב רועי את עבודתו והיה צמוד למיטתה של אחותו בבית החולים. "אני עוזר לאלפי אנשים מדי שנה ולמאות אנשים מדי יום, אני בין הקואוצ'רים הכי מצליחים במדינה והתסכול שלי היה שלאחותי, מישהי מתוך הבית, מהדם ומהנשמה שלי, אני לא מצליח לעזור. התפללתי ונסעתי לרבנים שיתפללו לרפואתה וביקשתי מאנשים שידליקו נרות ויתפללו. אמא שלי ישנה איתה כל לילה בבית החולים".
עינב היתה מודעת למצבה? איך היא התמודדה?
"עינב ישבה עם אמא שלי בחודש האחרון ודיברה איתה. היא סחבה איתה לא מעט כעסים. היא ידעה שהיא הולכת למות והיא עשתה איזשהו חיבור ותיקון עם כולם. היא אמרה שאם היא צריכה ללכת זה בסדר, שזה המסע שלה ואם המסע שלה היה להביא את אלמוג לעולם אז היא יודעת שהיא משאירה את הילדה שלה בידיים טובות".
לפני שלושה חודשים הידרדר מצבה של עינב והיא הלכה לעולמה. הפרידה של רועי מאחותו היתה קשה מנשוא. "בבית החולים ישבתי לצד מיטתה, החזקתי לה את היד, חיבקתי אותה והתנצלתי על הזמן שפספסתי ושלא היה לנו יחד. התפללתי לאלוהים שייתן לי איזה חלום איתה שבו אני משלים את הפערים שהיו חסרים לנו. אמרתי לאלוהים תודה על 38 שנים יפות שהוא נתן לנו לזכות במלאך הזה והוא בחר אותנו מכולם שהיא תגיע אלינו לבית ואמרתי לה תודה שהיא השאירה לנו נצר - את אלמוג - והבטחתי לה לדאוג לכולם. הבטחתי לה שאני אתנהג לבת שלה כאילו היתה הבת שלי".
מתחיל מחדש
עמוס (43), בזוגיות ואב לשלושה, הוא מייסד ובעלים של 'המרכז להתפתחות אישית' ברמת גן ואחד מהמרצים המבוקשים בארץ. המרכז ממוקם ברמת גן - 1,000 מ"ר של משרדים המתפרשים על שתי קומות במגדלי משה אביב שבהם הוא מאמן מאות אנשים בתחום ההתפתחות האישית והעסקית.
ברשתות החברתיות עוקבים אחריו מאות אלפי אנשים שמקבלים ממנו טיפים וכלים להצלחה, אבל ההתחלה שלו לא היתה קלה וסיפור חייו רווי במשברים ובתהפוכות: הוא גדל בבית ללא אמצעים כלכליים ונלחם לקיים את עצמו, ובמהלך שירותו הצבאי התמודד עם פציעה קשה. עמוס התגייס למשמר הגבול ושירת כקצין בכיר במשך 21 שנה, עד שלפני כשלוש שנים נפצע בעקבות התפוצצות מטען צינור שנזרק עליו בעת פעילות מבצעית בשכם - מה שאילץ אותו לבחור בדרך חדשה. "אזרתי אומץ ובגיל 40 חזרתי להורים. התגרשתי, עזבתי את העבודה והחלטתי לבנות לי חיים חדשים. חזרתי עם ארגז כלים מטורף, 12 שנה חקרתי את עולם ההתפתחות האישית".
מה הרגע שגרם לך להבין שאתה מנטור?
"ידעתי מתחילת הדרך שיש לי משהו שאי אפשר לקחת: אני רואה אנשים ומבין אנשים. כשהתחלתי ללמוד אימון וכל מיני תורות שקשורות לעולם הפסיכולוגיה הבנתי שיש לי יכולת התבטאות מאוד גבוהה. הבנתי שמה שהחזיק אותי במשטרה 21 שנים זה האנשים עצמם והתהליכים שהם עוברים. ידעתי שאני הולך לעזור לאנשים".
ההתחלה היתה בקטן בעפולה. "פתחתי משרד קטן ופרסמתי והתחילו לבוא אנשים וראיתי שאני מייצר תוצאות, פתאום הגעתי למצב שכבר חיתנתי 48 זוגות. פתאום קלטתי שאנשים שנכנסו לחובות כבר מתנהלים בצורה כלכלית אחראית וכבר לא במינוס וחובות. אנשים שהלכו לאיבוד ושיפרתי להם את הביטחון והעצמי וההערכה העצמית".
מה סוד ההצלחה שלך? למה דווקא אתה הצלחת לפרוץ בצורה כה מטאורית?
"אין בי שום דבר שיותר טוב מאף אחד אחר. כולנו ילדים של אלוהים, אבל אני לא ויתרתי והאמנתי לאורך כל הדרך; יש בי את יכולת ההתמדה והנחישות בצורה יוצאת דופן. הייתי מוכן להקריב הכול: ב-1 במאי 2019 עזבתי את המשטרה, הייתי עם 200 אלף שקל הלוואות. דפקתי בדלת של המנהלת של בנק דיסקונט בעפולה ואמרתי לה שאני רוצה הלוואה של 100 אלף שקל. יחד עם הפיצויים שקיבלתי מהמשטרה שמתי את הכול על פרסום, על קורסים והכשרות ועל משרד קטן. אמרתי לעצמי שמפה אני רק צומח. לא הייתי מוכן לשמוע את המילה לא ולא הייתי מוכן לעצור לרגע. הייתי מדבר לסטורי ריק, עושה סרטונים שהיה בהם רק לייק אחד.
"פתחתי עמוד אינסטגרם כשעוד לא ידעתי מה זה אינסטגרם", הוא ממשיך לספר, "בגיל 41 נכנסתי לרשתות החברתיות והיום עוקבים אחריי בפייסבוק 150 אלף איש, באינסטגרם עוד 60,000 ובטיקטוק עוד כמה אלפים. שמתי לי מטרה אחת - שאני רוצה להגיע לכל העולם. ב-9 במרץ יש לי הרצאה לאלף איש שהיתה סולד אאוט בתוך שלוש שעות".
שבור נפשית
אלא שלמרות ההצלחה הגדולה, לפני שלושה חודשים, בעקבות פטירתה של אחותו עינב, הוא חווה משבר נפשי קשה. "כשאחותי נפטרה ראיתי את אמא שלי שהיא עמוד התווך שלי מתפרקת ואת אבא שלי שהיה בשבילי סמל לכוח ולעוצמה מתפרק. נפשית לא הייתי מסוגל להסתכל על אנשים. גם הלכתי לעשות עם עצמי טיפול אחרי זה כי היה לי מאוד קשה. התפרקתי ליד הקבר שלה, לא הצלחתי לנשום וחטפתי התקף חרדה. קראתי לה וביקשתי ממני עוד דקה כי כעסתי על עצמי שלא השקעתי מספיק זמן".
הוא לקח פסק זמן ונסע לשבועיים לתאילנד, שם הוא החליט להקים את 'מרכז עינב' שייקרא על שמה. "הייתי צריך רגע לעשות פאוזה ועזבתי הכול. השארתי מכתבים לעובדים שלי ואמרתי להם שאני יוצא לשבועיים ובשבועיים האלה אני מחליט אם אני ממשיך או עוזב. אמרתי להם שאני אוהב אותם, אבל הנפש שלי זועקת לעזרה", הוא מספר, "השארתי כאן בת זוג וילדים וטסתי לבד. התבודדתי באחת הווילות שם והתחלתי להעביר את עצמי ממש טיפול וכשחזרתי הבנתי דבר אחד: שאני יכול להתאבל וליפול למטה או להסתכל על זה כנקודת צמיחה ולעשות את מה שאחותי היתה רוצה ובחרתי למנף את 'מרכז עינב'. היום אני מאמין יותר מתמיד שזו לא בחירה שלי אם להמשיך או להפסיק; אם שמו אותי פה כנראה שאנשים צריכים אותי ושאני באמת עוזר להמון אנשים. אני יודע שאם אני לא אהיה שם לתת את היד הזו, סביר להניח שזה לא יקרה".
קראו גם:
'מרכז עינב', המשמש כמכללה להשכלה פיננסית לבני נוער, ייתן מענה לילדים ולבני נוער מהפריפריה. "הם יקבלו השכלה פיננסית - מה שלא מלמדים בבית הספר - כדי שיוכלו להתקדם בחיים. יש כבר 20 ילדים מהפריפריות שרשומים במכללה. זה פרויקט שנעשה לראשונה בישראל וכולו בהתנדבות מלאה. אני רוצה לראות ילדים ובמיוחד באזור הפריפריה שמקבלים את ההזדמנות השווה שאני לא קיבלתי. אני בטוח שזה גם מה שעינב היתה רוצה".