ביום רביעי שעבר נקרא פקד גדי פינגרוט, ראש מדור תאונות דרכים במרחב עמקים, להגיע לחקור זירת תאונה קטלנית בצומת אלונים. בדיווח הראשוני נמסר לו כי הולך רגל, נער בן 16, נהרג מפגיעת רכב. למרות הוותק בתפקיד, הניסיון והתאונות הרבות שכבר חקר, המקרה הזה טלטל אותו.
"עד עכשיו אני בטראומה מהתאונה הזו, שבה נער בן 16 קיפח את חייו", סיפר השבוע פינגרוט. "זה מעמד קשה להיות במצב שאני צריך להיות זה שמספר למשפחה מה קרה. גם כאבא, למרות שחוויתי כבר כל כך הרבה תאונות, זה רגע קשה מאוד. הגעתי לזירה ורק על סמך הנזק הכל כך קשה לרכב הבנתי שהנער במצב לא טוב".
איך מתנתקים מהרגש ופועלים במקצועיות?
"זו העבודה. באים ומטפלים בתאונה כזו בשיא הרגישות. אוספים כל ממצא ובדל ראיה כדי להגיע לחקר האמת. עבדתי בזירה ותוך כדי הטלפון שלו צלצל. אי אפשר היה לראות מי התקשר כי המסך היה מרוסק". הנער שנהרג הוא רותם צבי ז"ל מקיבוץ יפעת, תלמיד בתיכון העמק המערבי, שבסוף הקיץ היה אמור לעלות לכיתה י"א.
15 בני אדם נהרגו בתאונות דרכים במרחב עמקים מאז תחילת 2023. 15 משפחות שקברו את יקיריהן ונהרסו בגלל הקטל בדרכים, והשנה עוד רחוקה מלהסתיים. יש לציין כי מתחילת השנה נהרגו בכבישי הארץ יותר מ־200 בני אדם. לצד המשפחות שמתמודדות עם כאב האובדן, עובדים פקד פינגרוט וצוות בוחני התנועה של מרחב עמקים במטרה לפצח את התאונות. עבודה לא פשוטה, שחובקת בתוכה הרבה רגשות מטלטלים וגם תחושת שליחות.
הכשרה ארוכה מאוד
פינגרוט (51), נשוי עם ילדים ותושב קיבוץ דברת, משרת במשטרה כבר 28 שנה. מ־2006 הוא עובד במדור תאונות הדרכים במרחב עמקים, שממוקם בתחנת עפולה, ובשנה האחרונה הוא עומד בראשו. ב־17 השנים כחוקר תאונות דרכים הוא ראה כבר הכל, ועדיין כל תאונה קשה או קטלנית מטלטלת אותו. הוא נחשב לקצין מסור, ערכי ומקצועי, שמוערך מאוד על ידי מפקדיו ופקודיו.
כמעט מדי יום הוא או בוחנים אחרים נקראים לזירה של תאונת דרכים בגזרה הכל כך גדולה שלהם. "היחידה זמינה 24/7, ובכל משמרת יש בוחן תנועה אחד", מספר פינגרוט. "כל תאונה שמדווחת למשטרה מגיעה גם אלינו, אבל ישנן תאונות שהבוחנים לא יוצאים אליהן, בעיקר תאונות קלות ללא נפגעי גוף. לתאונות קשות עם מאפיינים חמורים אנחנו יוצאים. העבודה שלנו כוללת גם טיפול בתיקים של עבירות תעבורה חמורות, כמו נהג שנתפס ללא רישיון או במהירות קיצון. זה לא יכול להיגמר רק בלרשום להם דוח תנועה ולהחזיר אותם למרחב הציבורי. אנחנו חוקרים את המקרים האלה לעומק ומגישים כתבי אישום לבית המשפט באמצעות שלוחת התביעות של המשטרה".
תוך כמה זמן אתם מגיעים לזירת תאונה מרגע הקריאה?
"מי שמגיע ראשון זו ניידת סיור או תנועה. אחרי שהם מדווחים, אנחנו נערכים לצאת מיד. הבוחן יושב בעפולה ולפעמים התאונות מרוחקות שעת נסיעה. קורה גם שאנחנו מטפלים בתאונה ליד בית שאן ואחר כך נוסעים לצד השני של המרחב. ביום שהבוחן לא נקרא לזירת תאונה, הוא עוסק בחקירת תאונות בשטח או בפגישות עם עדי ראייה".
מה יש בניידת שלכם?
"הניידת שלנו מדוגמת מאוד וכוללת אמצעי תאורה וסימון זירה, אמצעי מדידה ייעודיים למקצוע, הגלגלת שאיתה אנחנו מודדים את הזירות וגם מכשיר שנקרא וריקום שמודד מקדמי חיכוך של כביש כדי לשחזר זמנים בחקירת תאונות דרכים. יש לנו כלי עבודה לצורך פירוק חלקי רכב ומנוע כדי שנוכל לתפוס מוצגים בזמן אמת בזירות תאונה וכמובן מצלמה. קורס הבוחנים ארוך מאוד ונמשך כחצי שנה. אחריו יש עוד שלושה חודשים של סטאז', שבהם החניכים צמודים לבוחן ותיק שחונך אותם ומלווה אותם גם בתקופת העבודה העצמאית הראשונה שלהם".
זירת התאונה מדברת
פינגרוט מספק הצצה לעבודה שלו ושל בוחני התנועה האחרים, עבודה סיזיפית, שמתנהלת מצד אחד ברגישות גדולה ומצד שני במקצועיות מקסימלית. "כשבוחן מגיע לזירת תאונה הוא ראשית לובש אמצעי זיהוי כדי לשמור על הבטיחות שלו ואז מתמקם ומנסה ללמוד את הזירה, לקרוא את תמונת התאונה. בזירה אנחנו נמנעים מלדבר עם השוטרים כדי לא לקבל תמונת מצב מעוותת. זירת תאונה מדברת בעד עצמה".
מה הכוונה מדברת בעד עצמה?
"בניגוד לחוקרים פליליים, אשר נדרשים לחקור את המעורבים כדי ללמוד על נסיבות האירוע, אנחנו יודעים להגיע לממצאים בזכות הזירה בלי לדבר עם מעורבים. הרי יש תאונות שהמעורבים לא שורדים. כל זירה יודעת לספר את שאירע ברגע התאונה. הרכבים משאירים ממצאים פורנזיים כגון השפרצות נוזלים, חריצים באספלט, פיזור שברים שמהם אנחנו מגיעים לפיצוח התאונה".
אתם מגיעים למאה אחוזי הצלחה בפיצוח תאונות?
"ברוב התאונות אנחנו יודעים לפענח את הסיבה ולמי מהמעורבים לייחס את האחריות לה. לעיתים נדירות, כמו בתאונות רמזור כאשר אין עדים ואין מצלמות אבטחה, אנחנו יכולים לדעת רק את הכיוונים, אופי הנזקים והמהירויות, אבל לא מי עבר באור אדום. חשוב לי לחדד לנהגים, שאור ירוק ברמזור זה לא אור ירוק לצאת מיד לדרך. צריך לבדוק עוד רגע את מצב הצומת ולשלול רכבים שמנסים 'לגנוב' רמזור לפני שמתחילים לנסוע. זה גם מה שרשום בחוק".
איזו אישיות צריכה להיות לחוקר תאונות דרכים?
"זה מקצוע קשה. לא כל אחד מתאים. צריך אדם שיהיה עם ראש גדול, יצירתי, שיודע לעבוד לבד, אבל כשצריך להיות שותף בעבודת צוות. צריך להיות סקרן מאוד ועם ראש פתוח. גם היום, אחרי 17 שנה כבוחן, אני עדיין לומד. אין גבול לכמה אפשר ללמוד בחקירת תאונות דרכים. זאת עבודה שגם לוקחים אותה הביתה. אנחנו לא נועלים את המשרד וזה נשאר בו. בוחן באופי שלו מחובר לעבודה 24 שעות. הוא יכול לקבל טלפונים בשעות הערב, אם למשל עצרו אדם ושוטר צריך ייעוץ בתחום התעבורה".
הודעה מצמררת בטלפון
העבודה כבוחן תאונות דרכים גובה מחיר נפשי לא פשוט, שכן החשיפה למראות קשים היא בתדירות גבוהה ויש גם את ההתמודדות מול משפחות הנהרגים שרוצות לדעת כל פרט ופרט. "נושא השכול מבחינת הבוחנים זה משהו כמעט יום־יומי. מתחילת השנה התרחשו אצלנו 15 תאונות שבהן נהרגו אנשים, בהם גם ילדים קטנים ונערים, אנשים צעירים ומבוגרים. כל תאונה כזו היא מאתגרת", מספר פינגרוט. "למשל, לאחרונה נהרג באזור רוכב אופנוע. הגעתי לזירה וראיתי על הטלפון שלו הודעה שנתקבלה אחרי שהוא נהרג: 'אהובי סע בזהירות'. עד היום ההודעה הזו מצמררת אותי ולא יוצאת לי מהראש".
"לפני כמה חודשים הגעתי לזירת תאונה שבה נהרגה נהגת הרכב", ממשיך פינגרוט. "פתאום אני קולט אדם שעומד בצד ומסתכל על הרכב. אני פונה אליו ושואל אותו: 'מי אתה?' הוא עונה לי: 'אישתי נהגה ברכב. האם אתה יודע מה המצב שלה? אתה יודע איפה היא?' באותו רגע התקרבתי אליו, חיבקתי אותו והרגשתי את כל משקל הגוף שלו נופל לי בידיים. זה היה טראומטי. אחר כך ליוויתי אותו לזהות את אשתו באמבולנס, והוא שאל אותי שאלה שזעזעה אותי: 'איך אני אספר לילדים שלנו שאמא שלהם מתה?' האמת שאני לא זוכר מה עניתי לו".
לצד חקירת זירת התאונה, פינגרוט גם נמצא בקשר עם המשפחה שאיבדה את יקירה. "אנחנו משאירים את הטלפונים שלנו לבני המשפחה ומאפשרים להם דלת פתוחה בכל שאלה והתייעצות, ועושים זאת בצורה הכי שקופה. היה מקרה שאמא שהבן שלה נהרג התקשרה אלי ורצתה לדעת איזה רכב פגע בו, האם הוא עצר, האם הבן שלה סבל, האם אנשים נתנו לו סיוע ולמה לקח לנו הרבה הזמן להודיע להם שהוא נהרג. הייתה לה קשה העובדה שמהזמן שהוא נהרג ועד שהם קיבלו את ההודעה הם המשיכו לחיות רגיל, כשבדיעבד הילד שלהם כבר לא חי. עניתי לה ברגישות, בחיבוק ובסבלנות".
יש תאונה שלעולם לא תשכח?
יש תאונות שלא יוצאות לי מהראש ושלעולם לא אשכח. אחת מהן אירעה בשנת 2012 בצומת המוביל. משפחה הייתה בדרכה חזרה הביתה ממחנה 80, שם אספה את הבת החיילת אחרי שבוע של טירונות. בהתחלה דיווחו לי על תאונה קלה, אולם כעבור שעתיים נודע שהחיילת נהרגה. מיהרתי להגיע לבית החולים ושם מנהל המחלקה לרפואה דחופה הסביר לי מה קרה. מסתבר שבמהלך הנסיעה החיילת נרדמה והניחה את ראשה על הברכיים של החבר שישב לצידה. מה שבעצם החזיק אותה זו רק חגורת המותניים, בלי החגורה האלכסונית. ברגע הפגיעה הזעזוע היה כל כך קשה והיא למעשה נפגעה באיברים פנימיים וזה מה שהרג אותה. לכן חובה לשים את חגורות הבטיחות לפי החוק בשלוש נקודות עגינה - מותניים והכתף בהצלבה".
קראו גם:
יש לכם עזרה פסיכולוגית?
"קצינת בריאות הנפש של אגף תאונות הדרכים של המחוז הצפוני מלווה אותנו בצורה יזומה ועל פי צורך. אין ספק שזה מקצוע קשה ומאתגר".
מה אתה חושב על הנהגים ועל התשתיות באזור?
"התשתיות לא מושלמות, יש הרבה מה לתקן. צריך לייצר עוד רמזורים וכיכרות ולהציב עוד מצלמות שליטה ואכיפה. ברוב המקרים הגורם האנושי הוא הגורם האחראי, וגם כאשר יש בעיה של תשתית עדיין הנהג הוא המבוגר האחראי שאמור לתכלל את כל המרכיבים הנוספים בנהיגה שלו. רוב הנהגים טובים ונורמטיביים שמכבדים את חוקי התנועה, אבל יש קומץ נהגים חסרי סבלנות שמתנהגים בבריונות בכביש".