כתיבת ספר תורה לזכרו של לוחם גולני ראובן-שמעון איבגי ז"ל, שנפל בלבנון לפני 29 שנים, הסתיים אתמול (ראשון) באירוע מרגש שהתקיים באשדוד. ספר התורה הוא גם לעילוי נשמתם של האב משה איבגי ז"ל, שהלך לעולמו בשנת 1989; ושל הנכד משה איבגי ז"ל, שנהרג בשנת 2007 בגיל 16 בתאונת דרכים. ספר התורה, שהוכנס לבית כנת 'מורשה', נתרם על ידי האחות השכולה מרים איבגי-זפרני.
לאירוע הכנסת ספר התורה הגיעו בני משפחה, שכנים, מכרים, חברים מגולני - קיקו כהן, מוטי וקנין, אסי אלמלם, מור יוסף, חיים מזרחי, רפי גניש (רס"ר גדוד 51 לשעבר), דרור ירמובסקי ואחרים - והחברים מהצנחנים טוביה לביא ורני נחמני.
"היה אירוע מרגש מאוד. הרבה זמן לא הרגשתי כאלה עוצמות", סיפר האח השכול איציק איבגי, "כול השכונה יצאה לתהלוכה. התרגשתי לראות את החברים של אחי מגולני שמלווים אותנו כבר 29 שנים. הם כבר חלק מהמשפחה. כשהחזקתי את ספר התורה ורקדתי איתו הרגשתי שראובן עומד לידי".
ספר על אחיך ראובן?
"ראובן היה ילד מותק שכולם אהבו. הוא התגייס לטירונות כלל-צה"לית כי בצבא ייעדו אותו להיות מכונאי, אבל הוא רצה לשרת בקרבי הוא רצה להיות לוחם. הוא הפעיל עלי לחץ גדול ואני הפעלתי את הקשרים שלי, כלוחם בגולני וכקשר מח"ט חאן יונס יואש רובין, כדי להעביר אותו לגולני. ראובן הפתיע אותי ביכולות שלו להיות לוחם ומפקד. הוא היה לוחם-על. בלבנון הוא תיפקד כמו קצין לכל דבר".
7 צפייה בגלריה
האח איציק כותב אותיות אחרונות בספר התורה לעילוי נשמת אחיו ראובן ז"ל
(צילום: מוטי וקנין)
מתי בעיקר אתה מתגעגע אליו?
"כל יום. הגעגוע אליו משנה לשנה יותר קשה. הוא חסר בכל יום. לא זכיתי להיות בלוויה שלו כי הייתי אז בטיול בארה"ב. הוא נהרג ביום חמישי בלילה וכבר ביום שישי על הבוקר קברו אותו. זה שלא הספקתי להיות בלוויה שלו מציק לי עד היום. ראובן היה החבר הכי טוב שלי. מגיל אפס היינו צמודים אחד לשני. ממש כמו תאומים".
איך אמא רחל מתמודדת כל השנים?
"קשה לה. בשנים הראשונות היא הייתה עולה כל הזמן לקבר שלו. זה לא עניין קל".
ראובן איבגי ז"ל הוא מחזור אוגוסט 93 בגדוד 51. באוקטובר 1995 הוא היה מ"כ בפלוגת מסלול של אוגוסט 94, שתפסה קו בלבנון במוצב עישייה. ביום חמישי, ה־12 באוקטובר 95, יצאה שיירה מריחן, עברה דרך עיישה והגיעה לארץ. בגלל בעיות כאלה ואחרות התעכבה השיירה, וכשיצאה לבסוף בדרך חזרה לריחן כבר ירד הלילה. בדרך למוצב עישייה תקפו מחבלי חיזבאללה את השיירה במטעני צד ובירי נק"ל. באירוע נהרגו סמ"פ מסייעת 51 סגן דרור בראשי ז"ל והלוחמים ראובן איבגי ז"ל וערן אזולאי ז"ל.
מור יוסף, שהגיע אתמול להכנסת ספר התורה, היה חייל של איבגי ז"ל בפלוגת אוג' 94 בזמן האירוע. "אני הייתי צריך להיות בשיירה הזו ברכב שבו ראובן נהרג", סיפר יוסף בהתרגשות, "ברגע האחרון שינו את השיבוץ ואני נשארתי בעישייה. כשהאירוע קרה הייתי בעמדת שמירה. ראיתי את הפיצוץ ומיד הודעתי לסמ"פ שלי שהשיירה נתקלה עוד לפני שדיווחו בקשר".
יוסף וכמה לוחמים היו הראשונים להגיע לזירת ההיתקלות. את מה שראה שם הוא לא ישכח כל חייו. "כשהגענו לשם מחבלי החיזבאללה כבר לא היו. היה כבר שקט. שמעתי רק את הבכי של הפצועים. היה ריח חריף של בנזין", נזכר יוסף, "הרכב שבו היה ראובן ספג מטען קלימגור. הנהג נפצע קשה. ראובן היה בתוך הרכב ולצערנו הוא כבר לא היה בן החיים. לידו ישב ערן אזולאי ז"ל שנפצע קשה מאוד. חילצתי את ראובן ואת ערן מהרכב. רחל, אמא של ראובן לא שוכחת לשאול אותי כל פעם שהיא רואה אותי אם הבן שלה היה שלם לחלוטין. ואכן ראובן היה שלם לחלוטין. הוא כנראה נהרג מעוצמת ההדף של המטען. אני זוכר שערן, שניסיתי לעצור את הדימום שלו, צעק: 'אני רוצה לחיות, תצילו אותי'. הוא נפטר מפצעיו במסוק בדרך לבית החולים. דרור בראשי ז"ל יצא מרכב אחר ויצא להסתער לבד מול המחבלים, נפגע ונהרג".
קראו גם:
על ראובן סיפר יוסף: "ראובן היה המ"כ שלי. הוא היה מפקד יסודי ורציני אבל גם חייכן וחברמן. הוא ידע להביא את החיילים קרוב אליו. הוא היה מפקד וגם חבר. האירוע הזה ילווה אותי כל חיי. אני מלווה את משפחת איבגי מאז. מגיע לכל האזכרות. ראובן הוא חלק ממני כי יכול להיות שבסיטואציה אחרת של השיבוץ ראובן היה נשאר בעישייה ואני הייתי יושב ברכב איפה שהוא ישב. זה כל הזמן מלווה אותי".