29 שנים אחרי נפילתו בלבנון של סרן יוסי אוחנה ז"ל, מ"פ מסייעת גדוד 51 של גולני, הוכנס אתמול (חמישי) ספר תורה לעילוי נשמתו בבית הכנסת 'אוהל חיים' בפארק בורדו באשדוד.
לאירוע המרגש הגיעו בני משפחתו של אוחנה ז"ל, הוריו זהבה ואשר, אחיו ישי, אחותו תמי ובני משפחותיהם, חברים מגולני, פקודיו ותושבי אשדוד. ספר התורה לעילוי נשמתו הוא עוד נדבך במפעל ההנצחה לזכרו.
"היה אירוע מרגש ומרשים", סיפר שי אמסלם, לוחם גולני מחזור אוגוסט 92, שהיה חייל של אוחנה ז"ל כשפיקד על המסייעת, "התהלוכה הייתה שמחה. חייליו מהמסייעת, יניב ג'יבלי ודרור ירמובסקי, הרימו את ספר התורה. כל שנה אני הולך ללימוד לזכרו בליל הושענא רבה. אח שלו ישי דומה לו מאוד למרות שהם לא תאומים. כשראיתי אותו פים ראשונה הופתעתי מהדמיון".
על מפקדו אוחנה ז"ל סיפר אמסלם: "יוסי היה מפקד טוטאלי. כול כולו היה בעשייה המבצעית. כשתפסנו קו לבנון במוצב צבעוני הוא לא יצא בכלל הביתה, אז ההורים שלו הגיעו למוצב במיוחד כדי לבקר אותו. הוא היה יוצא איתנו לעשרות מארבי בטן למרות שהוא לא היה חייב. תמיד רצה להיות בראש הכוח. מבחינתו היה להיות כל הזמן במארבים. יוסי תמיד דיבר חד, קצר וענייני. כמ"פ הוא כבר דיבר כרמטכ"ל. הוא ידע לגרום לחיילים שלו ללכת אחריו ובאופן כללי הוא זכה להערכה גדולה בפיקוד צפון".
אמסלם נזכר באירוע שלעולם לא ישכח: "דילגו אותנו ממארב למוצב טלוסה של צד"ל לאחר שהם נטשו אותו. הגענו לשם כדי שהוא לא יישאר נטוש. הייתה לנו שם התקפת מוצב מצד חיזבאללה. זה היה עם אור ראשון, כשאנחנו היינו בכוננות עם שחר בעמדות. טלוסה היה מוצב קטן, מוקף קוביות בטון ועליהן הניחו חביות מלאות בטון. תוך כדי התקפת המוצב, כשירי מסביב, אני קולט אותו עומד על אחת החביות, חשוף לגמרי, ומעביר נ.צ לארטילריה. הוא עמד שם בלי פחד".
ביום ראשון, ה-15 באוקטובר 1995, בשעה 5:00 יצא כוח בפיקודו של אוחנה ז"ל רכוב על שני נגמ"שים, במקום נקפדונים (כלים כבדים ממוגנים) אל עבר כוח שהיה בשטח בעקבות ההיתקלות שקרתה שלושה ימים לפני כן, ב-12 באוקטובר, בו נהרגו סמ"פ מסייעת 51 סגן דרור בראשי ז"ל והלוחמים ראובן איבגי ז"ל וערן אזולאי ז"ל".
הכנסת ספר תורה לזכר סרן יוסי אוחנה ז"ל
(צילום: פרטי)
כחצי שעה לאחר שהנגמ"שים עלו על ציר חום (ציר עפר) עלה הנגמ"ש הראשון על מטען גחון. מעוצמת הפיצוץ נהרגו מפקד הכוח, מ"פ המסייעת אוחנה ז"ל והלוחמים יותם ענבר, יאיר ברק, גיא שמח, אייל דרור וגיא חדד, זכרם לברכה.
דרור ירמובסקי, מחזור נובמבר 1992, היה הקשר של אוחנה ז"ל בלבנון. "יוסי היה תותח. מה שנקרא שפיץ", סיפר ירמובסקי, "עשינו המון מארבים. כל הזמן. הוא רצה מאוד להיתקל. מעולם לא הכרתי עוד איש כמוהו. חבל שהוא כל הזמן רצה לקפוץ לאש. באירוע שהוא נפל הוא לא היה חייב לצאת, אבל הוא הכריח את עצמו. באותו בוקר של האירוע הייתי בחמ"ל של מוצב ריחן. היה טירוף. אז גרתי באשדוד ואחרי שהשתחררתי, במשך תקופה ארוכה, בכל יום חמישי הייתי מבקר את המשפחה".
קראו גם:
מוטי וקנין, לוחם גולני מחזור אוגוסט 93, הוא הניצול היחיד מהאירוע בו נפל אוחנה ז"ל. "הלכנו אחריו בעיניים עצומות. ההרגשה שלנו הייתה שאם אתה יוצא איתו לפעילות לא יקרה לך כלום. לא משנה מה - מארב או תו"ס עם יוסי לא יקרה לך כלום.הוא היה בשבילנו רמבו. יוסי היה מפקד סמכותי. כשהייתי מסתכל עליו לא ראיתי מולי מ"פ, ראיתי מולי את הסגן של אלוהים. אם היה לו משהו להגיד היה אומר בלי פחד למג"ד, למח"ט או אפילו לראש הממשלה. הוא הזכיר לי את ארז גרשטיין ז"ל. פחדנו ממנו כי הוא היה קשוח, אבל היו לו נגיעות של רוך. הוא היה נטו לפעילות. אמינות זה היה ערך עליון אצלו".
על האירוע עצמו הוסיף וקנין: "יצאנו להחליף את הכוח שהיה בשטח כבר כמה ימים. בפעם הראשונה החזירו אותנו ואחרי חצי שעה יצאנו שוב ואז עלינו על מטען. זוכר רק את הנסיעה מעבר לזה לא זוכר כלום".