ב-23 באפריל, מוצאי חג ראשון של פסח, יצא מביתו רב"ט נועם הרוש ז"ל מעפולה לבילוי עם חברים שהסתיים בטרגדיה נוראית - הרכב בו היה התנגש בחומה ברחוב חיבת ציון בעיר. הרוש ז"ל שנפצע קשה סבל מחבלה רב מערכתית. הוא הובהל למרכז רפואי העמק וכעבור כמה שעות מת מפצעיו.
"כמה דקות לפני שהוא יצא מהבית דיברנו על חבר שלו נדב סלימן ז"ל שנהרג כמה ימים קודם לכן בתאונת דרכים", נזכרת האם השכולה נחמה בשיחה האחרונה שלה עם בנה, "הוא היה בלוויה ולקח את זה מאוד קשה. לפני שהם יצאו לבילוי אמרנו להם שישמרו על עצמם. אחיו הגדול אמר לו: 'תנהגו לאט, אל תשתו ותעלו על ההגה'. המשפט האחרון שנועם אמר לי היה ב-21:10 ברגע שבו נפרדנו. הוא אמר לי 'שהקדוש ברוך הוא לא משאיר פה אף אחד לסבול בעולם הזה אפילו לא לדקה וזה היה הזמן של נדב שסיים את התיקון שלו בעולם הזה'. עם המשפט הזה אנחנו נפרדנו ואז הוא יצא מהבית ולא חזר".
החיים התהפכו
בסביבות השעה 0:30 בלילה קיבלה המשפחה את הבשורה הקשה על תאונת הדרכים. "אחד החברים שהיה שם בתאונה התקשר לשחר הבן הגדול שלי והודיע לו", סיפרה האם, "אנחנו כבר ישנו ושחר העיר אותי משינה. הוא אמר לי שנועם היה מעורב בתאונת דרכים ושאנחנו צריכים לרדת לבית החולים. בעלי היה שבועיים אחרי ניתוח ראש והתלבטנו אם לספר לו. לרגע לא חשבתי שזה יהיה המקרה".
איך קיבלת את הבשורה הקשה הזאת? איך הגבת?
"חרב עלי עולמי. איך אפשר להגיב לדבר כזה. התאונה הייתה מאוד קשה. תאונה עצמית, ברחוב חיבת ציון בעפולה. כשהודיעו לנו על התאונה לרגע לא חשבתי שזה משהו קטלני, זה רחוב בתוך העיר ואמרתי לעצמי הם בטח עשו תאונה קלה. כמה קשה זה יכול להיות? לא חשבתי לרגע שאנחנו במצב אקוטי כזה. כשהגענו לבית החולים כולם היו בחדר הלם ואנחנו ישבנו שם בחוץ קרוב לשעה וחצי ורק התפללנו. חיכינו שייצאו אלינו עם בשורות טובות. אלו היו רגעים מאוד קשים. ובסוף קראו לנו והודיעו לנו שהוא לא שרד את התאונה. מאז החיים שלנו התהפכו ברגע".
איך את מתמודדת מאז?
"אחרי חודש וחצי בערך חזרתי לעבוד כי אין מה לעשות וחייב להתפרנס. אני קוסמטיקאית ועובדת מהבית ובעלי אחרי ניתוח ולא יכול לחזור לעבוד. כל סדר היום שלנו סובב סביב תפילות ובתי כנסת. אני עושה הרבה שיעורי תורה לעילוי נשמתו. יש לנו שיעור קבוע בימי שלישי בערב".
מתי את הכי נזכרת בנועם ומתגעגעת אליו?
"כל רגע. נועם היה ילד מאוד דומיננטי בחיים שלנו, הוא היה למעשה הדבק שמקשר בין כולנו בבית. היה ילד מאוד שמח, היו לו הרבה חברים. היה אהוב מאוד עם שמחת חיים. בכל סיטואציה הוא ידע להסתכל על הצד המצחיק שיש בה. אנחנו זוכרים אותו כל רגע. כל אמא שמאבדת ילד, אומרים לה תהיי חזקה והזמן יעשה את שלו אבל הזמן עובר ונהיה יותר גרוע. כל יום אני מתגעגעת יותר".
מה את אומרת על הקטל בכבישים ועל מכת תאונות הדרכים?
"זה בידיים שלנו. לפעמים החלטה של רגע יכולה לשנות חיים של משפחה שלמה, לא רק להרוג אלא להשאיר אנשים עם אובדן שיהיה מאוד קשה להתמודד איתו. כל אחד שעולה על ההגה צריך לקחת בחשבון שיש לו אחריות מאוד גדולה. לחגור ולנסוע במהירות המותרת ולא להשתולל בכביש. כי יש לזה השלכות. כל אחד מאיתנו שעולה על ההגה יכול להיזהר קצת יותר ולמנוע את התאונה הבאה. למנוע את זה שעוד משפחה תשב ככה ותחכה ליקיר שלה שיחזור".
מתחזקים באמונה
חמישה חודשים אחרי האסון, ההורים השכולים נחמה ומאיר ואחיו שחר ונועה מתקשים להתמודד עם הכאב והאובדן, מה שנותן להם נחמה הם המיזמים הרבים שעשו לזכרו ולעילוי נשמתו. "אנחנו משתדלים להתחזק באמונה", אומרת האם, "יש לנו מיזם של חלוקת ציציות לעילוי נשמתו. נועם היה אומר משפט קבוע 'אתה כבר שם גופייה אז למה שלא תשים ציצית שתשמור עליך'. אחרי שהוא נפטר לקחנו את המשפט הזה והדפסנו אותו על תמונות ששמנו בעמדה בעפולה שמחלקת ציציות לזיכוי הרבים".
קראו גם:
המשפחה גם הקימה בית מדרש בעפולה לזכרו של נועם ז"ל ובימים אלו פתחה בקמפיין מימון המונים לספר תורה שייקרא על שמו. בקמפיין שעלה רק לאחרונה גויסו עד כה 10,000 שקל מתוך יעד של כ-140,000 שקל. "אני רוצה שנזכה להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו, זה מאוד חשוב בשביל מי שנפטר ולא השאיר אחריו ילדים. אני מקווה שנגיע ליעד".