ב-1 בספטמבר התחיל עוזי יחיא את שנתו ה-30 כמי שמסיע את הילדים והנוער של עמק יזרעאל לבתי הספר באוטובוס התלמידים הצהוב שלו.
"כל שנה אני מתרגש מחדש", הוא משתף, "אני מאוד מתחבר לילדים. הסעתי דורות של תלמידים שהיו בכיתה א' והיום הם מורים, טייסים או מפקדים בצבא. השנה אני מסיע שני ילדים שאמא שלהם נסעה איתי בכיתה א'. זה מרגש אותי".
יחיא בן ה־62, תושב עפולה, מסיע את תלמידי מזרח עמק יזרעאל. הוא עובד בדרך כלל על קו מרחביה, מזרע, תל עדשים, בלפוריה וגניגר.
"להסיע אוטובוס מלא בתלמידים זו אחריות כבדה מאוד", הוא אומר, "אני גם מבין את הילדים. הם באים לחוצים אחרי יום קשה ואני צריך להיות סבלני. בתיכונים זה יותר קל. הילדים ביסודי יותר צעקניים. אבל אין היום טיילת באוטובוס בזכות חגורות הבטיחות. אני מקפיד על בטיחות והנסיעה מצולמת במצלמות. אנחנו מאובזרים בטופ שבטופ".
איזה אתגרים או קשיים יש בעבודה מסוג כזה?
"יש לפעמים ילדים שאני צריך להתחבר אליהם בשביל שהנסיעה במהלך כל השנה תהיה רגועה".
מה אתה יכול לספר על התלמידים של היום לעומת פעם כשהתחלת לפני כמעט 30 שנה?
"הילדים היום הרבה יותר מפונקים ותקועים בטלפון עם כל המשחקים שלהם. הם עולים עם הראש במסך. יש משחקים קבוצתיים ואז אני שומע את הצרחות של זה שניצח את זה, אבל זה בסדר, זה חלק מהעבודה, אני לא מסיע תיירים, אני מסיע תלמידים. לפני 30 שנה גם כמעט ולא היו תחנות ביישובים אז היינו עוצרים כל פעם למאחרים באמצע הדרך. היום זה יותר מסודר, יש מעקות בטיחות ומעלים רק בתחנות".
מה השוני בין האוטובוסים של היום לעומת האוטובוס הראשון שנהגת בו?
"היום האוטובוסים הם עם חגורות בטיחות שזה מהפך. יש לאוטובוסים היום גם ווי-פיי ושקעים לטלפונים. יש לזה יתרונות וחסרונות. בנוסף כל המנגנון עצמו מכבד אותנו הנהגים ומשקיע בנו. בכל שנה אני עושה השתלמויות וקורסים בעזרה ראשונה, דיני תעבורה וכיבוי אש וקורס החלקה שמדמה מצב קיצוני בכביש".
קראו גם:
מה הכי חשוב לך שאתה מקפיד עליו בנסיעה?
"בטיחות. אין לי בעיה שהילדים ישירו ויעשו מה שהם רוצים, אבל שלא יקומו באמצע הנסיעה ובלי אלימות. שני דברים שאני לא מתפשר עליהם".
יש לך סיפור פיקנטי שקרה לך תוך כדי נסיעה?
"ילדה שבלעה את הלשון. עצרתי מיד את האוטובוס בשול הדרך וטיפלתי בה. הייתה תלמידה שקיבלה התקף אפילפסיה בתחנת אוטובוס. וגם קרה שתלמידה נמחצה במעקה של התחנה, מקרה שלא היה קשור אלינו בכלל ואני הסעתי אותה עם האוטובוס לבית חולים פוריה".
הדבר הכי מרגש עבור יחיא הוא ההפתעות הקטנות שהתלמידים מכינים לו מדי פעם. "הסעתי פעם את תלמידי היוגב והם הביאו מתנה ליום הולדת. היום הילדות והילדים בדרך כלל כותבים לי כל מיני מכתבים וברכות מרגשות, או שאופים לי עוגיות. זה מרגש אותי ונותן לי כוח להמשיך".