טרגדיה במגדל העמק: שלושה חודשים לאחר שחלה במחלת הסרטן, הלך לעולמו ביום ראשון ניסים וקנין ז"ל, תלמיד ישיבת נזר התורה כשהוא בן 21 בלבד. הוא הותיר אחריו את משפחתו, קרוביו וחבריו עצובים וכואבים.
אמו גאולה מספרת על רגעי ההתמודדות הקשים ונפרדת השבוע מבנה כשהיא חדורה באמונה. "כשנכנסתי להיפרד ממנו בבית החולים אמרתי: 'תודה לך בורא עולם שבחרת בי להיות אמא של ניסים', הוא נתן לי אותו 21 שנה, שמחתי איתו, נהניתי איתו, אני גאה בו, הוא עשה לי נחת. אני מאמינה שזו החלטה של בורא עולם, בלי האמונה היינו הולכים לאיבוד מזמן".
ניסים וקנין ז"ל, הבן השני להוריו, אח לחמישה אחים ואחיות, נולד וגדל במגדל העמק. הוא התחנך בתלמוד תורה של הרב גרוסמן ולאחר מכן בישיבת נזר התורה במגדל העמק בראשותו של הרב אברהם מנחם. "הוא היה ילד מיוחד במינו, עניו שהיה מכבד את הבריות, היה מוחל לכולם ואף פעם לא פגע באף אחד", מספרת האם, "ניסים היה ילד אהוב וחביב שהכניס שמחת חיים ודאג שתמיד יהיה שמח".
לפני שלושה חודשים התגלה גידול סרטני בראשו וההידרדרות במצבו היתה מהירה. "יום לפני צום יום כיפור הוא התקשר אליי ואמר לי 'אמא, כואב לי הראש'. אמרתי לו 'תחזור הביתה ותצום את הצום בבית'", נזכרת האם, "בערב התקשרתי שוב והוא אמר לי שהוא מרגיש יותר טוב ושהוא רוצה לצום את הצום בישיבה עם חבריו. במוצאי הצום הוא חזר הביתה ובנה עם אבא שלו סוכה, הכול היה בסדר, אבל בחול המועד סוכות התחילו לו עוד פעם כאבי ראש".
בצאת חג הסוכות, יום לפני אירוסיה של אחותו הבכורה, הוא התמוטט בבית והובהל לבית החולים. הוא עבר צילום MRI שבו התגלה בראשו גידול סרטני. "הרגשנו שהשמים נפלו עלינו. אמרתי לו: 'ניסים, אתה פוחד? אם קשה לך תשתף', אבל הוא אמר לי: 'אמא, הכול יהיה בסדר בעזרת השם'. הוא קיבל את זה בגבורה".
קראו גם >>>
בחודשים האחרונים לחייו הוא אושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה שם התחיל בטיפולי הקרנות וכימותרפיה. ביום החתונה של אחותו לפני כשבועיים הוא התחיל את טיפול ההקרנה הראשון כשמצבו הידרדר במהירות והוא התמוטט.
"הרופאים עשו לו החייאה ואמרו שהמצב ממש קשה, כשאנחנו צריכים לרקוד בחתונה. רקדנו עם הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ושימחנו את הכלה. ביום שישי אחותו חגגה יום הולדת 23 והוא נפטר ביום ראשון. הוא חיכה לא לצער אותה בכלום. הוא דאג לאחותו לפני החתונה ועשה את כל ההכנות, קנה וסידר הכול אבל לא זכה לחתונה שלה".
האם מספרת כי בקשתו האחרונה של בנה בחייו היתה לשמוח ולאהוב את הזולת, לכבד אחד את השני, להאמין ולראות את הטוב בכל דבר.
"בשיחה האחרונה כשנפרדתי ממנו שאלתי אותו 'ניסים, אתה פוחד ממשהו', והוא אמר לי 'לא, אני מאמין בבורא עולם שאם הוא הביא את זה עליי אני צריך לעבור את זה'. האמונה לא נפסקה עד השנייה האחרונה לחייו. כל מגדל העמק - חילונים ודתיים - התאחדו ביחד להתפלל לרפואתו. זו היתה אמונה גדולה. הוא תמיד ידע לראות את הטוב, לא לדבר רע על אחד. גם כשפגעו בו הוא לא היה מתעסק בזה והיה מוחל באותה שנייה".