בשבועות האחרונים המתיחות הביטחונית בגזרת לבנון מורגשת היטב. מחבל של ארגון חזבאללה חדר דרך גדר הגבול וביצע פיגוע בצומת מגידו, יותר מ-30 קטיושות נורו במהלך חול המועד פסח על יישובי הגליל המערבי וצה"ל יותר מתמיד נמצא במוכנות גבוהה לכל התפתחות.
מי שאחראית על גזרת לבנון היא אוגדת 91, שחולשת על השטח שבין ראש הנקרה להר דב. מרכז העצבים של האוגדה או ליתר דיוק המקום אליו הכול מתנקז הוא חדר המבצעים אותו מאיישות 24/7 ו-365 יום בשנה סמב"ציות – תפקיד משמעותי מאוד בשגרה ובחירום.
אמה ויצמן בת ה-19 מקיבוץ ברעם ודנה לוי בת ה-20 מחדרה, שמשרתות בחמ"ל של אוגדת 91, מספקות הצצה מיוחדת לתפקיד שלהם בימים בהם גזרת לבנון היא הכי נפיצה שיש.
להשפיע על המתרחש
השקט, הנוף הפסטורלי ומזג האוויר הטוב שיש בגליל העליון יכולים ברגע להשתנות. כך קרה בתקופה האחרונה בגזרת אוגדת 91. פתאום היה אירוע של חדירת מחבל ופתאום בוצע מלבנון ירי תלול-מסלול. באותם רגעים של אירוע אמת חדר המבצעים של האוגדה לא שקט. מכשירי הקשר רועשים, כשהסמב"ציות מתפעלות את האירוע במקצועיות ובמיומנות רבה.
"באירוע אמת החמ"ל עובר מאפס ל-100 ואז זה השלב בו אנחנו נמדדות איך אנחנו מתפעלות את מה שקורה", מספרת דנה, "באפריל 2022 גם היה אירוע גדול. הייתי במשמרת לילה והכול היה רגוע ואז פתאום ראינו במערכות שלנו אינדיקציה לירי רקטי. בעצם הבנו שזה אירוע אמת. מיד הקפצתי את כל המפקדים הבכירים לחמ"ל והתחלנו לתפעל את האירוע. בשלב הראשוני דליתי פרטים ומידע מהכוחות שבשטח ואז הבאתי למפקדים תמונות מצב כדי שיחלטו איך לפעול - אם להגיב או לא להגיב. התפקיד שלנו חשוב מאוד. כי אם לא היינו ערניות בסיטואציה הזו לא היינו רואות שיש ירי. היינו מדווחות רק בדיעבד. זה רק מראה שסמב"ציות ערניות יכולות להשפיע על המתרחש ועל התגובה של צה"ל או על זמן התגובה שלו".
תפקיד עם המון אחריות.
"יש תחושת סיפוק אחרי אירוע כזה, אבל הסיטואציה מלחיצה כי יש אזרחים בגזרה ואנחנו צריכות לדאוג להם. זה משמח שעלינו על זה בזמן ובו זמנית הגנו על האזרחים. יש קצת לחץ באירוע אמת כי לא רציתי שאף אחד יפגע. האדרנלין אחרי אירוע כזה נמשך כמה שעות".
למעשה כל מה שקורה מהר דב ועד הים עובר אצלכן.
"כן. אנחנו אחראיות על כל הגזרה, מראש הנקרה ועד הר דב. גם על האזרחים שחיים צמוד לגבול. התפקיד שלנו הוא תמיד להיות מעודכנות מה קורה בגזרה מהצד שלנו וגם מהצד השני. המטרה לתת תמונת מצב עדכנית כל הזמן למפקדים שלנו וגם לפיקוד. העבודה היא בשיתוף עם החטיבות המרחביות והתצפיות. אנחנו מקבלות דיווחים שוטפים כל היום, מסווגות אותם ואחר כך בונות תמונת מצב עדכנית על הגזרה שתאפשר לנו לקבל החלטות. אנחנו גם מטפלות באירועים מתפרצים כמו נגיעות בגדר, התקהלויות ליד הגדר ותנועות חריגות ליד הגדר. אנחנו בקשר עם החטיבות ומסייעות להן לפי הצורך עם אמצעים שלנו יש גישה אליהם".
איך הגעתן לתפקיד הזה?
אמה: "קיבלתי את השיבוץ לפני הגיוס והאמת שלא ידעתי מה זה בכלל. עשיתי טירונות ואת הקורס וגם בקורס לא ממש הבנתי את התפקיד. רק אחרי שהגעתי לבירנית ונכנסתי למשמרות הבנתי מה התפקיד אומר והתפקיד הזה הוא עולם ומלואו. אנחנו מתעסקות בהמון דברים – סיוע, מודיעין, רפואה ולוגיסטיקה. הכול עובר דרכנו. אנחנו גם כל הזמן במעקב מה קורה עם הכוחות בשטח, כמו איפה הם נמצאים ומה התגובות של הצד השני".
דנה: "אני גם קיבלתי שיבוץ. לא ידעתי מה זה כי זה לא תפקיד מוכר. אבל היום אני יכולה להגיד שמדובר בתפקיד מוערך מאוד. עכשיו כשאני בתפקיד אני יודעת עד כמה אנחנו חשובות ויכולות להשפיע. אני שמחה שהגעתי למקום הזה".
מסורות מאוד
רוב הזמן הגזרה שקטה. הם יכולים להעביר חודשים שלמים בלי שום אירוע חריג או כזה שמקפיץ את האדרנלין. וגם כשקורה משהו בסופו של דבר מי שמקבל את החשיפה הוא מי שנמצא בקצה – לוחם חי"ר, שריונר, לוחם כיפת ברזל, טייס ולעיתים גם אפילו תצפיתנית. על הסמב"ציות כמעט ולא שומעים.
2 צפייה בגלריה
דנה לוי (מימין) ואמה ויצמן. משרתות בתפקיד לא מספיק מוכר אבל מוערך מאוד
(צילום: דובר צה"ל)
"לא מפריע לי שיש תפקידים יותר מוכרים מאיתנו", אומרת אמה, "מה שמפריע לי שאומרים לנו דברים כמו: 'אתן כל היום מסתכלות על מסכים' או 'אתן לא יכולות לצאת מהחמ"ל'. אבל זה ממש לא נכון. ברגע שתצפיתנית מגלה איזה אירוע בסוף זה עובר אלינו ואנחנו אלה שמנהלות את האירוע - קובעות איזה כוחות קופצים ובונות תמונת מצב עדכנית למפקדים. בזמן אירוע אמת אנחנו חייבות להיות חדות. אסור לנו לתת ללחץ להשתלט עלינו".
איך מתמודדים עם שגרה שרוב הזמן לא קורה בה כלום?
דנה: "הגזרה מתעתעת. יש התרחשויות שקורות כל הזמן. גם אם המצב רגוע אנחנו תמיד בכוננות ומוכנות לכל תרחיש. אנחנו תמיד פה".
אתן לא משתעממות לפעמים?
אמה: "בתפקיד הזה גיליתי כמה אני אוהבת לקרוא. בכל שבוע שאני עולה למשמרות אני מגיעה עם חמישה ספרים. ויש גם שיחות עם החברות למשמרת על החיים. אנחנו מסורות מאוד לחמ"ל. אנחנו נעשה הכול תמיד שהוא יתפקד בצורה הכי מיטבית למרות שיש לפעמים בעיות של כח אדם".
דנה מוסיפה: "אני נהנית להיות בחמ"ל. זה חצי בית עבורי".
אנחנו חזקים
מדי פעם הן יוצאות מהחמ"ל לסיורי שטח; לראות איך השטח נראה במציאות ולא דרך מכשיר הקשר או הטלפון המוצפן. לראות בעיניים ולא דרך מסך איך נראים היישובים צמודי הגדר וכל זה במטרה להבין טוב יותר את הגזרה עליה הן מופקדות למשמרת.
אמה, את גרה בקיבוץ ברעם, שזה ממש על הגבול. השירות שינה אצלך משהו ביחס לאיפה שאת גרה?
"פעם לא הייתי חושבת על הצד השני, כלומר על לבנון. כילדה סיפרו לי על מלחמת לבנון השנייה ועל זה שפינו את הקיבוץ. זה היה פעם ואולי מגניב, אבל אחרי שהגעתי לאוגדה אני מבינה היום מה זה אומר לחיות על הגבול. איזה סכנות יש, איזה הזדמנויות יש לצד השני וכמה זה קרוב לבית שלי, להורים ולחברים. זה מצד אחד מפחיד מאוד, אבל אני סומכת על החברות שלי בחמ"ל שישמרו על החיים והבית שלי. אני גם יודעת היום איך הצבא שלנו בנוי ואיך הוא עובד וזה מרגיע מאוד. כשאני רואה כוחות מחוץ לבית שלי אני יודעת מה עושים".
קראו גם:
תהיה עוד מלחמה עם לבנון?
דנה: "אני לא יודעת, אבל בכל מקרה אנחנו חזקים, אנחנו בכוננות והכי טובים שיש. לא יתפסו אותנו אף פעם לא מוכנים. אנחנו תמיד נהיה מוכנים".
אמה: "אנחנו לא דואגות ואנחנו תמיד צעד לפני האויב בלבנון. אני מאמינה שזה ככה גם בכל הגזרות".
אתן עושות שירות משמעותי. איך זה מרגיש?
דנה: "תמיד רציתי לעשות תפקיד משמעותי. לא להגיד עשיתי שנתיים וזהו. רציתי להשפיע ולא להיות סתם בורג במערכת. התפקיד הזה הוא הכי מספק, הכי מעניין והכי טוב שיש. אני נהנית מהעשייה, מהאירועים ומזה שאני מדברת עם מפקדים בכירים. אם הייתי בתפקיד אחר זה לא היה קורה. לא הכרתי את הצפון לפני ואני שמחה שצה"ל נתן לי את ההזדמנות הזו להגן על תושבי הצפון כי בסוף השירות אוכל להגיד שהגנתי על גזרת הצפון והיה לי חלק משמעותי בזה".
אמה: "התפקיד הזה שינה לי את התפיסה שלי לגבי הצפון ב-180 מעלות. אחרי שאשתחרר אני בטוחה שמה שלמדתי פה, כמו ההיסטוריה של האזור ועוד דברים מעניינים, ילוו אותי הלאה. לא ידעתי עד כמה הצבא שלנו חכם וחזק עד שהגעתי לתפקיד הזה. זה גם גרם לי להעריך את עצמי. פה אני מגשימה את עצמי. זה תפקיד מטורף. עצוב לי שהוא לא מספיק מוכר".