אחרי 14 שנה כמנהלת בית הספר 'אופקים' בקיבוץ מרחביה ו־30 שנה במערכת החינוך, אפרת שגב בת ה־55 מכפר תבור החליטה שהגיע הזמן לפרוש לגמלאות.
"כבר לפני כמה שנים החלטתי שבגיל 55 אפנה לעוד תחומים ואסיים את עבודתי", היא מסבירה את הפרישה המוקדמת, "תפקיד הניהול הוא מאוד מורכב ושוחק. את נדרשת לאחריות גדולה מאוד בכל שעה משעות היום. יש לנו 400 ילדים בבית הספר ואני מכירה כל אחד מהם ויודעת מה הוא צריך, מה החוזקות ומה החולשות שלו; ויחד עם המחנכת מקפידה לגעת ולטפל בכל ילד".
שגב מסכמת את התקופה: "להיות איש חינוך זו שליחות בעיניי, במיוחד בתפקיד המנהל, שם את יכולה להשפיע הן ברמת הצוות והן ברמת הילדים, וכמובן בהמשך גם בגזרת ההורים", היא אומרת. "בית הספר 'אופקים' גדל בשנים שניהלתי אותו וקלט אוכלוסייה מהרחבות של שלושה יישובים: מרחביה, עין דור וגזית.
"לפני כמה שנים היינו בין בתי הספר הראשונים בארץ שנכנסו לפרויקט התקשוב של המאה ה־21. הילדים והמורים למדו לעבוד עם מחשבים ניידים וספרים דיגיטליים, והיינו בית הספר המוביל במועצה ובארץ בנושא הזה. בזכות זה גם הגענו מאוד מוכנים לתקופת הקורונה והתארגנו מהר מאוד ללמידה מרחוק, כשהמורות והתלמידים מתורגלים כבר. לסגר השני הגענו עוד יותר מוכנים, כי נערכנו לכך בקיץ".
בתום שלושים שנה, את יכולה להגיד שהשארת חותם כאשת חינוך?
"בהחלט. גם בגזרת הילדים וגם בצוות. בתקופת עבודתי קלטתי סטאז'רים, מורים ואנשי מקצועות שונים, כמו עורכת דין וביולוגית ימית, שעשו הסבה ובחרו להישאר פה. כמעט כל המחנכים בבית הספר היום אלה מורים שאני יכולה להגיד שאני גידלתי. לגדל צוות מורים איכותי זה חלק מהחזון של בית הספר, מבחינתי".
השבוע יצאת רשמית לגמלאות. איך ההרגשה ביום שאחרי?
"אין לי ספק שזה יחסר. המגע היומיומי עם הילדים וחברי הצוות, לראות את החיוכים של הילדים, החיבוקים שכבר לא כל כך מותרים. הגעגוע לילדים שקצת קשה להם ונוצר איתם קשר אישי. יחסר לי לעשות את סיבוב ה'בוקר טוב' בכיתות. נפרדתי מכל מורה במכתב ושיחה, ומהילדים אפרד בהמשך".
קשה לעזוב בתקופה כה מאתגרת?
"כן. רציתי לסיים כמו שצריך, להכין את בית הספר עם המחליף שלי ולהיפרד כראוי מהצוות, מההורים ומהילדים. תכננתי טיול גדול לפנסיה, אבל יש דברים שלא בשליטתנו. לשמחתי, יש בבית הספר צוות חזק מאוד שימשיך להוביל אותו קדימה".
קראו עוד:
כשהיא נשאלת מה דעתה על התנהלות מערכת החינוך בתקופת הקורונה היא עונה בדיפלומטיות, "אני חושבת שבממשלה יושבים אנשים שזה תפקידם. אני, תפקידי להיות אחראית על בית הספר שלי; ובכל פעם התכוננו הכי טוב שיכולנו. כשקיבלנו את ההנחיות לא התעסקתי במה נכון ומה לא; ומהר מאוד התארגנו. עוד לפני כן עשינו תרגולים של למידה מרחוק והיינו מוכנים ללמידה בחירום. לכן, מהיום הראשון של הסגר החלה למידה מסודרת. שמנו דגש על הילדים ומה עושים עם אלה שלא נכנסים ל'זום'".
על הביקורת שסופגת מערכת החינוך היא אומרת, "אני יכולה להגיד שבעמק יזרעאל המועצה משקיעה הרבה משאבים בחינוך, וזו הזדמנות להודות לראש המועצה אייל בצר, שהחינוך חשוב לו מאוד. יש בעמק יזרעאל אנשים איכותיים ומחויבים מאוד לחינוך. מאז הקורונה אנחנו בעיקר שומעים מילים טובות מההורים, וגם לפני היתה מעט מאוד ביקורת. ההורים נחשפו פתאום ללמידה של המורים, ואמרו המון מילים חמות. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה גם לשתי מפקחות שעבדתי איתן מאוד בצמוד: יעלי ארמה אורן, שליוותה אותי כמעט מתחילת הניהול שלי, והמפקחת זוהר אזולאי, שליוותה אותי מתחילת הקורונה עם המון תמיכה. וכמובן למנהלת המחוז, אורנה שמחון".
מהן התוכניות להמשך?
"אולי ליווי של הורים בנבכי מערכת החינוך. אבל קודם אני אנוח קצת, ואז אחשוב קדימה. יש לי עוד הרבה רעיונות איך אני יכולה לתרום. מה שבטוח, החינוך הוא חלק ממני וכנראה שלא אפרד ממנו".
עוד כתבות - חדשות מיינט העמק