רוני ברוך מקיבוץ בארי, שנולד וגדל בטבריה, קיבל ביום שישי שעבר בבית אחיו איציק ביקנעם עילית את הבשורה המרה כי בנו סהר ז"ל, שנחטף בחיים בבוקר השבת השחורה, נרצח בשבי חמאס. התקווה שיחזור הביתה בחיים התרסקה באחת.
סהר ז"ל ואחיו עידן ז"ל ניסו לברוח דרך חלון ביתם כשמחבלי החמאס פלשו לבארי. עידן נרצח בשטח הקיבוץ ואילו סהר נחטף בחיים לעזה. סבתם, גאולה בכר, נרצחה גם היא בטבח של ה־7 באוקטובר.
"אחי רוני הגיע ביום שישי שעבר לארוחת ערב עם בת זוגתו ביקנעם ואז קציני הנפגעים התקשרו אליו ואמרו לו שהם ביקנעם והם רוצים להיפגש אתו", משחזר איציק, הדוד של סהר ועידן זכרם לברכה, "אחי יצא אליהם והם הראו לו את הסרטון של החמאס וביקשו ממנו לזהות את הילד שלו. הוא זיהה את בנו סהר. זו הייתה הפעם השנייה שדפקו לו בדלת. עכשיו הם במלון בים המלח, שם הם יושבים שבעה יחד עם כל המפונים מקיבוץ בארי".
יצא לך לדבר אתו לפני שהוא נסע?
"כן. הוא היה מבולבל. זה לא האח שאני מכיר. זה אסון כבד מאוד. אמרתי לו שאין לי כבר מה להגיד לו. אין לי מילים. חשבנו שזה יהיה אחרת. זו טרגדיה גדולה מאוד".
אתה ראית את הסרטון הקשה שחמאס הפיצו?
"אני נכה צה"ל ממלחמת לבנון הראשונה בדרגת נכות 100 אחוז. נפצעתי קשה ממטען ואיבדתי את הראייה שלי ולכן לא ראיתי את הסרטון".
נותק הקשר
בבוקר ה-7 באוקטובר היה איציק ברוך בביתו ביקנעם עילית כשהתחילו להגיע הידיעות על מתקפת הפתע של מחבלי החמאס שחדרו לישראל והשתלטו על קיבוץ בארי. "הבת הגדולה שלי שמשרתת בקבע בחיל המודיעין התקשרה ואמרה לי שיש אירוע בעוטף עזה", משחזר ברוך את רגעי הפחד והחרדה באותו בוקר ארור, "הייתי בקשר עם אחי רוני, שמענו שהמחבלים נכנסו לבארי ושמענו שכבר יש יריות קרוב מאוד לבית שלו. הבנו שהאירוע הוא עוד יותר גדול ממה שחשבנו. רוני היה עם ניב הילד הקטן בן ה-16. הם נכנסו לממ"ד ובאיזשהו שלב נותק איתם הקשר. יותר מאוחר כוחות צה"ל חילצו אותם".
עידן וסהר ז"ל היו באותה עת בבית של אימם בקיבוץ כשהמחבלים הציתו את הבית. "אנחנו רק שמענו תוך כדי שעידן נפצע ושהוא וסהר קפצו מהחלון כי המחבלים הציתו את הבית", ממשיך הדוד לספר, "עידן היה אסמטי והוא נכנס להתקף ואז סהר חזר בחזרה לבית כדי לנסות להביא לו ונטולין. בשלב הזה נותק ביניהם הקשר. הפציעה של עידן הייתה מאוד קשה כי הוא נפצע מרסיסים לאורך כל הגב. סהר היה גיבור שחזר להציל אותו. בטח הוא ראה את המחבלים שעשו את וידוא ההריגה ושרפו את הגופה של אחיו".
לאחר מספר ימים, בהם סהר ועידן ז"ל נחשבו לנעדרים, קיבלו בני המשפחה את הידיעה הקשה על הירצחו של עידן, לאחר שחלקים מגופתו נמצאו בבארי והוא הובא למנוחות. רב"ט עידן ברוך ז"ל בן ה־20, ששירת כמש"ק הוראה בבה"ד החינוך, היה החייל הראשון במלחמה שנקבר בבארי. "הגופה של עידן זוהתה בזכות DNA. לא היה ניתן לזהות אותו אפילו לאחי לא נתנו לזהות אותו", סיפר איציק בכאב.
הכל התנפץ
במשך כמעט חודשיים התמודדה משפחת ברוך עם חוסר הוודאות והדאגה לגורלו של סהר. "רק אחרי כחודש הודיעו לנו שהוא נחטף חי לעזה. כשהודיעו לנו את זה שמחנו וחגגנו וכשבא סימן החיים לפני יותר משבוע שמחנו. הימים האלו עברו עלינו כמו רכבת הרים", המשיך הדוד איציק לספר, "קיוויתי שנגמור את המסלול ושיהיה סוף טוב, אבל הכל התנפץ לנו בפרצוף - התקווה, התפילות והבקשות. היינו צריכים גם תקופה מסוימת להחריש ולא לדבר על זה כי הדוד שלו הוא האלוף יוסי בכר. היינו באיפול תקשורתי כי היה ברור שאם החמאס ימצאו את הקשר המשפחתי בין יוסי בכר לסהר ז"ל הם יוציאו אותו להורג מיד".
איך אחיך מתמודד עם האסון שקרה לו.
"אחי הוא אדם משימתי. הוא קבר ילד ועבר לשלב הבא להחזיר את סהר. הפעלנו קשרים בכל העולם, הוצאנו לו דרכון בולגרי וכל הזמן פעלנו ואז בשישי שעבר באה הבשורה. מה שמחזיק את אחי הם שני הילדים שנשארו לו. אין לו את הפריבילגיה לוותר על החיים. אין לו אפילו את הפריבילגיה לא לתפקד. הוא לא יכול. אח שלי הוא לוחם גדול. הוא עוד לא הספיק להתאבל על הבן הראשון שלו ואז באה ההודעה על סהר. בארי היה גן עדן שהפך לגיהינום".
האמנתם שהוא יחזור?
"רצינו להיות אופטימיים. המחשבות הולכות תמיד לגרוע מכול, אבל אתה מדחיק אותן. רצינו להאמין שהוא יחזור. רצינו להאמין שהוא ישרוד. לפני שהוא חזר לארץ מהטיול שאחרי הצבא הוא עשה לעצמו שבוע הישרדות באמזונס. דאג לעצמו לאכול ולשתות מהטבע. האמנו שהוא ישרוד את השבי של חמאס. כי כאילו הוא הכין את עצמו להישרדות".
בוכים המון
הדוד איציק היה בקשר קרוב עם אחייניו סהר ועידן ז"ל והוא עדיין לא מעכל את אובדנם. "הם היו כמו הילדים שלי וגדלו יחד עם הבנות שלי. סהר היה ילד מאוד חכם. הוא שירת בסטי"לים בחיל הים", סיפר איציק בכאב, "לאחרונה סהר חזר מהטיול הגדול שאחרי הצבא. הוא היה במשך כשנה בדרום אמריקה. הוא הוציא 710 בפסיכומטרי ורצה ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. הוא כבר נרשם לאוניברסיטת בן גוריון. הוא מוגדר סטודנט אפילו שלא למד יום אחד. עידן הצעיר ממנו התגייס לחיל החינוך אחרי שהשלים שנת שירות. הוא סיים טירונות והמתין לשיבוץ. הוא היה ילד מדהים ואהב לעזור לכולם. הם לא הספיקו כלום. לא הוא ולא אחיו סהר. הם היו בתחילת החיים".
הסבתא, אמא שלך, אודט יודעת ששני נכדיה נרצחו?
"כן. אמא שלי לפני ארבעה חודשים איבדה את אחי הקטן בנסיבות טראגיות ועכשיו שני נכדים. אמא איבדה את הטעם לחיים".
מה אתה חושב על כל הזוועות שמחבלי החמאס עשו בבארי?
"מה שעשו להם זה לא אנושי. הם מפלצות מהגיהינום. אני גם מכיר את רוב הקיבוץ, אנחנו בילינו המון בבארי. פשוט הכל נמחק להם. הבית של אמא של סהר ועידן ז"ל נשרף כליל והבית של אחי נהרס כליל. הוא חטף אר.פי.ג'י ויריות ובסופו של דבר פגז של טנק הרס את הבית".
איך אתם מתמודדים עכשיו עם כל הכאב הזה?
"אנחנו בוכים המון. לא מעכלים. עכשיו אנחנו נלחמים להשיב את גופתו של סהר ז"ל שעדיין מוחזקת בידי החמאס או לפחות מה שנשאר ממנה. אח שלי אמר לי שהוא לא רוצה שימותו עוד אנשים כדי להשיב את גופתו. אבל צריך להמשיך להילחם, אין לנו ברירה אחרת. זאת מלחמת יום כיפור על סטרואידים".
קראו גם:
איך אתה מתמודד עם האסון הזה?
"אני לא יודע עוד כמה זמן אחזיק מעמד בלי להתמוטט. כרגע אני חזק בשביל אח שלי. אין נחמה. אני בוכה עם דמעות ובלי דמעות. זה קשה, קשה, קשה. אין נחמה. אח שלי איבד ביום אחד את כל עולמו. את כל מה שהיה לו הוא איבד".
יש לך תובנה מה קרה למדינה שלנו?
"הרבה זמן אמרתי ששנאת חינם תביא אותנו למלחמה מבית או מבחוץ. לצערי מה שחשבתי הוא אכן מה שקרה. מספיק עם שנאת חינם. ברור לי שדקה אחרי שהמלחמה תסתיים עוד פעם יהיה פה פיצול ושנאה. אני חושש מאוד לעתידה של המדינה בגלל הקרע החברתי, בגלל העדר מנהיגות ובגלל כעס על הדרג הצבאי. בערב חג סוכות רוני ועידן באו אלי לארוחת חג. היו לי עוד אורחים ששאלו אותם: 'אתם לא מפחדים לגור בבארי? חמש קילומטר מעזה'. שניהם ענו שיש לנו גדר בלתי עבירה ושלידם נמצאת אוגדת עזה. הם אמרו שאף מחבל לא יכול לעבור מבלי שיזהו אותו. הרי זה גם מה שהבטיחו לנו. הילדים של עוטף עזה גדלו לתוך מציאות הקסאמים. הילד הקטן של רוני לא מכיר מציאות אחרת. מגיל שנה וחצי הוא ידע שכשיש אזעקה נכנסים למיגונית. אמרתי אז לרוני שהם השכפץ של המדינה. כואב לי על כל כך הרבה אנשים שנפלו או נרצחו במלחמה הזו ומחר יכפישו אותם. עכשיו כולם עוטפים את הפצועים אבל מחר לא יפנו להם מקום ישיבה באוטובוס ואני מדבר מניסיון. החברה הישראלית הפכה להיות קהת חושים. למדנו לקבל את המוות".