ביום רביעי שעבר הלך לעולמו יצחק (ג'קי) קדוש ז"ל, מי שהיה דמות מוכרת ואהובה בנוף הגליל עיר מגוריו ואוהד מושבע של הפועל נוף הגליל, קבוצת הכדורגל של העיר. בן 68 היה במותו.
קדוש ז"ל נולד במרוקו בשנת 1954. בגיל 9 עלה לארץ עם משפחתו היישר לנצרת עילית. הוא גדל והתחנך בבתי הספר בעיר ובצבא שירת כלוחם בחיל השריון. הוא שימש כמפקד טנק ונלחם במלחמת יום הכיפורים.
לאחר שהשתחרר התחתן ונולדו לו ארבעה ילדים. קדוש ז"ל עבד בחייו בכמה עבודות, ביניהן מנהל מתחם ONE, כיום פאוור סנטר. בשנותיו האחרונות עבד כמאבטח בבית הספר חב"ד בעיר.
בנו יוסי מספר על אישיותו המיוחדת שכבשה את לבבות כולם: "הוא היה איש של שלום, אדם נעים הליכות. הוא דיבר לכולם בגובה העיניים, תמיד עם חיוך על הפנים ודאג לכולם מהדברים הכי קטנים, תמיד עם יחס ודאגה. אתה יודע שכשבן אדם כזה איתך יש לך את כל הגב שבעולם. הוא באמת היה אהוב על כולם וכולם בעיר הכירו אותו".
קדוש ז"ל היה מסור לעבודתו כמאבטח בבית הספר חב"ד בעיר והיה אהוב במיוחד על ילדי בית הספר שהתקשו להיפרד ממנו. "אם לתלמיד בבית הספר אמרה לנו שהיא חיפשה את אבא שלי במשך ארבעה וחצי חודשים שבהם הוא היה מאושפז ולא הצליחה להשיג אותו. כשהוא נפטר היא סיפרה לנו שמאז שאבא שלי עזב את עבודתו יש לבן שלה חרדת נטישה. זה סיפור שמסכם יותר מכל את האישיות המיוחדת שלו, הוא אדם יחיד במינו ויחיד בדורו", מוסיף יוסי.
קדוש ז"ל היה אוהד שרוף של הפועל נצרת עילית, לימים נוף הגליל. "הכדורגל היה החיים שלו", מספר הבן, "בזמנו כשהפועל נצרת עילית היתה בליגות הנמוכות הוא נסע לכל המשחקים בכפרים כשעוד היו מגרשי חול ולקח חולצות הביתה למזכרת. כילדים התלווינו אליו למשחקים. גם בהפועל נוף הגליל כתבו פוסט לזכרו".
גם לילדיו הוא היה מסור ואוהב. "מעבר לאבא הוא היה בשבילי מורה לחיים", אומר בנו, "הוא ידע טוב מאוד עם מה לתת לנו להתמודד, במה לעזור ואיפה לדחוף. היתה לו חוכמת חיים שאין כדוגמתה. עם כל הצער והכאב אני מתמלא גאווה על אבא שלי. הוא היה מיוחד בשקט ובפשטות שלו. מהאנשים הטובים האלה שאתה עובר ברחוב ויבואו משום מקום לעזור ולהתייחס אליך. אבא שלי היה יכול לעבוד באיזו עבודה שהוא רוצה אבל הוא הדוגמה לאיש השמח בחלקו. זה מה שגרם לאנשים לאהוב ולהעריץ אותו. אנחנו רואים את זה עכשיו בימי השבעה כמה באים מכל המגזרים ומכבדים אותו".
לפני כארבעה וחצי חודשים לקה קדוש בדום לב בעקבותיו חל שיבוש באספקת החמצן למוח ומאז הוא לא תפקד. המשפחה עמדה לצדו בכל התקופה הארוכה שבה היה מאושפז בבית החולים ותמכה בו.
ההתמודדות עבור בני המשפחה לא היתה קלה. "זה לא נתפס לראות בן אדם הכי חזק בעולם שוכב בבית החולים חסר אונים. בהתחלה האמנו שהוא יתאושש ויעמוד על רגליו, אבל אחרי כמה חודשים הגוף כבר מתעייף וסובל. היינו לצדו כל יום כל הזמן".
קראו גם >>>
ביום רביעי שעבר הלך יצחק (ג'קי) קדוש ז"ל לעולמו וביום חמישי נערכה הלווייתו והוא נטמן בבית העלמין בנוף הגליל. "הוא השאיר אחריו מורשת ודרך חיים. לקחנו ממנו את היכולת שלו לגעת בכולם, זה משהו שלא קיים אצל אנשים. גם ראש העיר רונן פלוט התקשר מחו"ל לנחם".
איך אתם מתמודדים עכשיו עם האובדן?
"בעיקר הלם גדול. אנחנו עדיין לא מעכלים".
מה סיפרו לכם עליו בשבעה?
"באים לפה הורים שמספרים על השלום והחיוך הרחב שבו הוא היה מקבל את פניהם של התלמידים ושהוא היה מעביר אותם את הכביש עד לאוטו, ובכל בוקר הוא היה מחכה להם עם סוכריות. בימי הולדת הילדים היו כותבים לו ברכות ובחגים היו אוספים כסף וקונים לו מתנה משותפת. פעם הוא שמע שהיה חסר משהו למשפחתו של אחד הילדים אז הוא הלך לרב של בית הספר ואמר 'זה ממני. תיתן למשפחה הזאת'. אנשים סיפרו שהוא עזר להם במצוקה נפשית והיה איתם במצוקות הכי קשות שלהם ובמקום הכי נמוך. חברים שעברו משברים בחיים ואבא שלי היה תומך בהם ואפילו היו מתארחים אצלנו בבית. הוא דאג לכולם בצורה מטורפת, הוא ידע לתת לכולם את הרוגע והביטחון שהכול בסדר. אותי אישית זה ליווה בכל דבר בחיים, אבא העניק לי ביטחון וידעתי שהכול יהיה בסדר".