איפה ישנם עוד אנשים כמו ניסים אוחיון ז"ל: מי שכיהן במשך 17 שנים בתפקיד יו"ר סניף יד לבנים בעפולה הלך לעולמו לפני שבועיים וחצי בגיל 75 לאחר התמודדות ממושכת עם מחלת הסרטן.
אוחיון שכל את בנו משה ז"ל שנפל בקרב בלבנון ב-1995 ומאז הקדיש את חייו למען המשפחות השכולות.
"זה מה שהחזיק אותו לאורך כל השנים", מספרת בתו הבכורה אנמה אוחיון, "בית יד לבנים היה בשבילו ריפוי. זה היה בשבילו שליחות גדולה. אבא היה איש מאוד אציל ומלא בחמלה. הייתה לו יכולת הכלה מדהימה ברמות שאמרתי לו לפעמים: 'אבא, איך אתה יכול לעמוד בזה' והוא אמר לי: 'הם בדיוק כמוני, הם איבדו את היקר להם מכל'. לאבד ילד זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. הוא היה יכול להכיל את הכאב של כל המשפחות, הוא לא שפט אף בן אדם גם אם כעסו עליו, במיוחד את ההורים השכולים".
אבא אריה
אוחיון ז"ל נולד בקזבלנקה בשנת 1948 להוריו משה וסוליקה. בהיותו בן 15 עלה לישראל עם משפחתו ושנתיים לאחר מכן התגייס לצבא לחיל השריון, במסגרת שירות המילואים נלחם בכל מלחמות ישראל, מששת הימים ועד מלחמת המפרץ. בשנת 1968 הכיר את אשתו זיוה ז"ל, שנפטרה לפני תשע שנים ממחלת ה-ALS. יחד הקימו משפחה לתפארת ונולדו להם ארבעה ילדים: אנמה, משה, סהר וגולן. "האהבה שלהם הייתה סמל ומופת. אי אפשר היה שלא לראות למרחקים את גודל האהבה ואת הזוגיות המופלאה והנדירה שהם חלקו יחד במשך 46 שנים", סיפרה הבת.
בשנת 1995 שכל את בנו סמ"ר משה אוחיון ז"ל שנפל בקרב בלבנון. השיר 'המכתב האחרון' של עידן עמדי במסגרת הפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר' מבוסס על מכתב אהבה שחיבר משה ז"ל. את הכאב על אובדן בנו הוא נשא אתו כל חייו. "מהיום שמשה נפל בלבנון, גילינו אימא לביאה ואבא אריה", ספדה לו בתו בלוויה, "עם כוחות ועוצמות שלא ניתן לתאר במילים. הכאב היה עמוק בפנים והגעגוע שלך למשה היה אינסופי, כנראה שהכאב והצער הקשים מנשוא, עמם התמודדת כל השנים הללו, גבו את המחיר היקר כל כך והגוף החזק שלך לא יכול היה לשאת יותר את האבל המתמשך".
מיזם זיכרון
מהיום שנפל בנו הקדיש אוחיון את חייו להנצחת חללי צה"ל בני העיר והעמק. בתחילה כמתנדב בארגון יד לבנים בעפולה ולאחר מכן כיו"ר יד לבנים במשך 17 שנים עד פרישתו לפני כשנתיים. במסגרת תפקידו, אותו עשה בהתנדבות, היה חלוץ ומוביל במיזמים רבים, כמו הקמת החלקה להורים שכולים שקרובה לבית העלמין הצבאי, הכרה באחים שכולים שימשיכו את הנצחת האחים והאחיות ועוד.
"מה שהיה חשוב לו יותר מכל היה הטיפול במשפחות השכולות", מספרת הבת, "הוא הקים את מיזם הזיכרון שרץ בעיר כבר מספר שנים. בטקס יום הזיכרון אמא נאמה והציעה שכל תלמיד יאמץ לו חייל וילמד את המורשת שלו ומאז ראש העיר אבי אלקבץ לקח את הנאום של אמא והפך אותו למיזם ומאז מיזם הזיכרון הזה רץ בכל הארץ.
"הוא הוציא הרבה משפחות מהבתים וגרם להם פשוט לחיות מחדש לצד הכאב", הוסיפה הבת לפרט את העשייה של אביה בבית יד לבנים, "הוא דאג למפגשים והרצאות, עשה הרבה פרויקטים, חוגים וטיולים. הוא החיה את הבית הזה במשך כמעט 18 שנים. לפני זה לא היה בית יד לבנים עד שאיציק מירון, ראש העיר לשעבר, הקים את המבנה הזה יחד עם בית המוזיקה ואבא החיה את הבית הזה מהשלב ההתחלתי. עלו אליו לרגל מכל הארץ לראות את הבית וללמוד את כל מה שאבא עשה שם".
כאב על המדינה
לפני כשנה וחצי התגלתה בגופו מחלת הסרטן שהייתה בשלב מתקדם וממאיר. "בשנה האחרונה, מאז שגילו לו את המחלה, הוא יותר הסתגר. בהתחלה הוא לא רצה שאנשים יידעו. הוא לא רצה שירחמו עליו. אבא בחר להיות לבד עם האנשים הקרובים לו, המשפחה והנכדים. לפני חודשיים הוא חגג יום הולדת 75. הוא לא רצה כלום. הוא אמר רק שנדליק נרות חנוכה כי אי אפשר לחגוג בזמן כזה והנכדים בירכו אותו".
קראו גם:
לפני כחודש וחצי הידרדר מצבו והוא אושפז בבית החולים וביום שלישי ה-27/2, יום הבחירות, הוא הלך לעולמו כשהוא מוקף בבני משפחתו. "זה היה סמלי שהוא נפטר ביום הבחירות, אבא היה איש של מעשים, לא פוליטיקאי. הוא בטח אמר לעצמו שכולם יהיו עסוקים ואני אלך בשקט".
איך נפרדת ממנו?
"אני ושני אחיי ליווינו אותו בחודש וחצי האחרון בבית החולים בהלל יפה. לאט-לאט הוא דעך לנו, לא עזבנו אותו לרגע כמו שהוא לא עזב אותנו כל החיים ולא עזב את אמא. הוא היה ראוי לטוב ביותר והיינו אתו מהבוקר עד הערב".
את מצפה שינציחו אותו בעפולה?
"אני הייתי שמחה אם ינציחו את אבא. יו"ר יד לבנים אלי ימין אמר שאת מיזם הזיכרון הוא יקדיש לזכרו. אבא עשה שליחות, 25 שנה של התנדבות ומתוכם 17 שנה יו"ר יד לבנים. הוא היה שליח ציבור. המלחמה שברה אותו לגמרי ואני בטוחה שזה מה שזירז לו את הסוף. כל חייל שנפל החזיר אותו לכאב הפרטי. כל הורה שכול שבכה הוא בכה יחד אתו. חוץ מכאבי המחלה שהוא סבל בחודשים האחרונים הוא סבל את כאב האובדן הגדול של המדינה".