החיים של שניר כהן מבית שאן זימנו לו מאז שהיה ילד קטן התמודדויות בלתי אפשריות, אבל כל אלה היו רק הפרומו למאבק המאתגר מכולם - להביא יחד עם אשתו בטי ילד לעולם. אחרי תשע שנים של ניסיונות וטיפולים זה קרה.
לפני חודשיים, כנגד כל הסיכויים, נולדה בתם הבכורה ארבל. "אומרים שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו", אמר שניר בהתרגשות, "זכיתי באשתי, השותפה שלי למסע הזה. בזכות האמונה החזקה שלה זכיתי שביחד ניצחנו את זה והצלחנו להקים משפחה".
יש בעיה
בטי (31), עובדת בתחום החינוך כמורה בעיר, ושניר (36), עובד בתחום המחשבים, הכירו לפני כעשר שנים. אחרי שנה הם התחתנו, עברו לגור בבית שאן ואז התחיל המסע שלהם להביא ילד לעולם. כדי להבין למה זה היה כל כך קשה צריך לחזור לעברו הרפואי של שניר.
בגיל 14 חלה שניר בלוקמיה ועבר טיפולי כימותרפיה והקרנות במשך שלוש שנים עד שהחלים לגמרי מהמחלה. תקופה שחישלה אותו ועיצבה את אישיותו. "בעקבות המחלה עזבתי את הלימודים כדי להתמודד עם הקושי של המחלה", הוא נזכר, "לאחר מכן כשהחלמתי השלמתי בגרויות וכל מה שצריך וברוך ה' הנושא הזה היה מאחוריי. התקופה הזאת בנתה אותי להיות מי שאני. לא עברתי מסלול חיים רגיל. בגיל 6 עברתי תאונת דרכים מאוד קשה עם פגיעת ראש. גם שם לא הייתי הרבה בבית הספר ועברתי הרבה שנים של פיזיותרפיה, החלמה משברים ושיקום הפגיעה במוח. החיים חישלו אותי והביאו אותי למי שאני היום. אני אדם אופטימי מטבעי ואומר תודה רבה על הכל".
התקופה הזו גם לימדה את שניר להסתכל אחרת על החיים בצורה חיובית ואופטימית יותר. "הדברים האלה מחשלים אותך ומלמדים אותך להעריך את הדברים האמיתיים. את הבסיס שזה משפחה ובריאות. ברגע שאתה עובר קשיים כאלו אתה לומד להסתכל על החיים בצורה אחרת. הפכתי להיות אופטימי ונאחז בדברים הטובים. מבחינתי כבר כשהכרתי את בטי זה היה חלק מההצלחות שלי בחיים. ברוך ה' יש לנו זוגיות נפלאה. מערכת היחסים שלנו מאוד חזקה, טובה, אמיתית ונדירה. היינו אחד בשביל השנייה וזה מה שעזר לנו לעבור את התקופה הזו".
הרגע שבו התבשר הזוג כי הסיכויים שלו להרות ולהביא ילד לעולם הם אפסיים, בעקבות טיפולי הכימותרפיה שעבר שניר בילדותו, היה רגע מטלטל בעבורם. "אחרי שניסינו להיקלט באופן טבעי בתקופה הראשונה אחרי הנישואים הבנו שיש איזושהי בעיה. ואז הלכנו לבדיקות וגילינו שהבעיה אצלי כתוצאה מהעבר הרפואי שלי עם טיפולי הכימותרפיה שעברתי כילד".
איך הגבתם לבשורה?
שניר: "מאוד קשה, כי לא אמרו לנו רק שיש לנו קושי, אמרו שאין כל כך עם מה לעבוד".
בטי: "התגובה הראשונה הייתה הלם כי בעצם הרופאים לא נתנו כל כך תקווה".
לאחר ההלם הראשוני החליטו בטי ושניר שהם עוצרים הכל ולוקחים לעצמם תקופה של מנוחה. "זה גרם לנו לשהות עם המצב קצת. ממש עצרנו הכל", מספרת בטי, "לקח לנו שנה שנתיים להבשיל ולחשב שוב מסלול מה אנחנו רוצים לעשות".
באותו זמן הרגשתם שזה חסר סיכוי?
"זה נתן לנו ברקס כזה. באיזשהו מקום הקושי היה עצום וקצת ברחנו מהמשך הטיפול. קיבלנו כאפה לפנים. העדפנו להדחיק. נאחזנו בטוב, אחד בשנייה, במערכת היחסים הטובה שלנו ובנישואים שלנו. כשאתה מגיע למרפאה של פוריות אתה אומר 'אוקיי יש איזושהי בעיה אבל אני מתחיל טיפולי פוריות', אבל כשאתה מגיע ופתאום התשובה עוד יותר קשה ונחרצת ואתה מבין שהסיכוי לטיפול פוריות הוא אפילו לא על הפרק זה עצר אותנו".
לאחר שנתיים הרגישו בטי ושניר בשלים לנסות שוב טיפולי פוריות ולאחר שניסו מגוון טיפולים ודרכים שלא הניבו תוצאה הגיעו בטי ושניר למכון הפוריות במרכז הרפואי 'העמק' בעפולה שנתן להם תקווה. "זרקנו את החכה לכל מיני מקומות שונים עד שהגענו לבית חולים 'העמק', ואז כל הכוכבים הסתדרו - מבחינת הבשלות שלי ושל בטי, הרופאים, צוות המרפאה, המזכירות, אנשי הקבלה, האחיות ואנשי המעבדה. הכל התחבר. האווירה הייתה עם הרבה אמונה, הכלה ואופטימיות. זה עודד גם אותנו".
לאחר כמה בדיקות וטיפולים שעברו במכון הפוריות, בהובלתה של המנהלת ד"ר רונית בק ותחת טיפולה המסור של ד"ר שירה ברעם, הופנה שניר לניתוח מתקדם אותו ביצע ד"ר ענאן חוסיין ובסיומו של התהליך המורכב הגיעה הבשורה המשמחת. "אנחנו אנשים מאמינים והאמנו. הנס שלנו הוא נס שאנחנו מסתכלים עליו משני כיוונים, האחד שמשמיים החליטו שאנחנו נקבל את הברכה הזאת ולא פחות חשוב הוא שהרופאים עשו את הדברים שהם עשו בצורה יוצאת מן הכלל ומעוררת השתאות".
פרץ של בכי
הזוג הנרגש חש הכרת תודה לצוות מכון הפוריות שהלך איתם צעד-צעד לאורך כל התקופה המורכבת שלפני ההריון ובמהלכו. "הצוות המדהים של המכון לפוריות החל מהמזכירה, האחיות האמבריולוגיות ובעצם כולם נתנו לנו הרגשה שאנחנו בידיים הכי טובות שיש, אבל מבחינתנו שלושת המלאכים השליחים שעזרו לנו להגשים את הנס הפרטי שלנו הם ד"ר ענאן חוסיין, ד"ר רונית וד"ר שירה, שהייתה איתנו גם אחר כך בליווי בקהילה יד ביד עד הסוף".
מה היה הרגע הכי קשה במהלך הטיפולים?
"היו הרבה מאוד רגעים כאלה בכל פעם שעשינו איזשהו צעד במהלך הטיפולים וקיווינו שהצעד הזה יעזור והוא לא עזר. אבל מהרגע שכן הצלחנו היו הרבה רגעים מותחים. הצלחנו להשיג משהו, אבל פחדנו לאבד מה שהשגנו. כל ביקורת אחת קטנה, כל משהו שהיה קצת לא כשורה הלחיץ אותנו. ואנחנו מאוד דאגנו ורצינו לשמור את זה".
כשהופיעו קשיים במהלך התהליך מה נתן לכם את הכוח להמשיך?
"ארבעה דברים: קודם כל מערכת היחסים שלנו, הקשר והאהבה שלנו. דבר שני הצוות של המרפאה - הרופאים השרו בנו אמונה, אופטימיות ועידוד. גם ברגעים הקשים הם בחרו את המילים איך להגיד לנו את זה בצורה שלא תוריד אותנו אלא שתגרום לנו להתעודד. הדבר השלישי שהחזיק אותנו הוא האמונה בקב"ה, האמונה שזה מגיע לנו. מבין שנינו מי שהייתה מלאת אמונה באופן אבסולוטי הייתה בטי. היא הייתה המנוע, האש מאחורינו וזו שמילאה אותנו באמונה טוטלית שזה שלנו וזה יבוא. היא תמיד אמרה שבסוף זה יגיע ואנחנו נהיה משפחה. עכשיו אנחנו שלמים. הדבר הרביעי והאחרון הוא המשפחה המדהימה שלנו שידעה להכיל את המצב ולהיות שם בשבילנו".
ספרו על הרגע המרגש שבישרו לכם שנכנסתם להריון.
בטי: "זה היה רגע מאוד מרגש. הרגע הכי עוצמתי בחיים שלי. זה היה בתחילת יולי 2023. בדיוק ניהלתי את הקייטנה של בית הספר. ידענו שבאותו יום אמורים להחזיר לנו תשובה ממרפאת הפוריות ואז מירה מהמרפאה התקשרה אלינו ושאלה אותנו אם אנחנו יושבים. אמרנו לה שכן ואז היא אמרה: 'מזל טוב, התשובה חיובית'. גם עכשיו כשאני נזכרת בזה אני עם דמעות. בנקודה הזאת פשוט התחלנו לבכות כל כך חזק והיא התחילה לבכות איתנו, היינו שתי דקות בטלפון איתה בלי לדבר ורק בכינו".
החיים השתנו לטובה
ב־7 במרץ 2024 נולדה ארבל וזה היה היום המאושר בחייהם. "זה היה שלושה שבועות לפני התאריך המשוער. צפינו בבית במשחק ליגת האלופות ואז תוך כדי התחילה לי ירידת מים" נזכרת בטי, "מיד נסענו לבית החולים. נכנסנו לחדר לידה יחד עם אחותי המדהימה ליאל שלומדת סיעוד. היא הייתה אשת הסוד שלנו. מבחינתנו היא גם מתנה".
איך היה רגע הלידה?
בטי: "כל הצוות שם מדהים. הסבירו והאירו פנים והיו כל כך סבלניות. הייתה לי מיילדת בשם איבה אירשיד. היא פשוט הייתה מדהימה, ראינו איך זה היה כל כך חשוב לה ואיך היא לקחה את הלידה הזאת כאילו זו הייתה הלידה שלה".
ספרו על הפעם הראשונה שראיתם וחיבקתם את ארבל?
"זו הרגשה שאין מילים. אי אפשר לתאר את זה. אי אפשר להשוות את זה למשהו. כל התקוות, התפילות, הפעולות שעשינו הובילו לרגע הזה. פתאום אתה שומע את הבכי ואתה מבין שהפכת להיות אבא ואשתך הפכה להיות אמא. זה רגע שלקח באופן אישי הרבה זמן לעכל. תשע שנים חיכינו לרגע הזה. שנים שהיינו מאושרים ואופטימיים, אבל לא היינו שלמים כי זה היה חסר. פתאום הרגשנו שלמים והחיים השתנו לטובה. ברוך ה' כל יום זה יום של אושר כי יש לנו ילדה".
למה קראתם לה ארבל?
"השם הזה חיכה לה המון שנים. זה התחיל מאז שעבדתי בבית הספר 'ארבל' בנוף הגליל ושם הכרתי אותו בפעם הראשונה. ארבל זה גם הר ליד טבריה שהיה בו יישוב קדום של כהנים ואנחנו גם כהנים. אז כל הדברים התחברו והרגשנו את השייכות שלה. שאלנו גם את הרב והוא נתן את ברכתו לשם".
קראו גם:
מה יש לכם להגיד להורים שחולמים להיות אמא ואבא?
שניר: "אני זוכר סצנה שהייתה כשחליתי בלוקמיה והיא מלווה אותי עד היום. כשהרופאה הודיעה לאמא שלי שיש לי את המחלה, היא התחילה לדבר איתה על סיכויי ההחלמה ואז אמא שלי עצרה אותה ואמרה לה: 'הסיכויים לא מעניינים אותי. המספר הוא רק מספר'. מבחינת אמא שלי כל עוד יש סיכוי אפילו של אחד למיליון שאני אחלים היא ידעה שזה אפשרי. וזה המסר שלנו: שערי שמים אף פעם לא ננעלים. תמיד יש סיכוי וברוך ה' עם הרפואה המתקדמת היום הדברים האלה אפשריים. מעבר לאמונה בקב"ה חשוב גם הקשר הבינאישי עם הפרטנר שלך. כי יוצאים שניים למסע הזה. גם לרופאים יש חלק חשוב ואנחנו זכינו שקיבלנו את המחלקה הזאת בעפולה. אנחנו גם מאמינים שבעזרת ה' יבואו עוד ילדים אחרי ארבל.
"לאורך כל הדרך התפללנו ואמרנו שנשמח לפרסם את הנס וידענו שזו הדרך לפרסם. אם יושב זוג בבית וקורא את הכתבה הזו וזה ייתן לו אור בקצה המנהרה האפלה הזאת, במסע המורכב שהם עוברים, אנחנו את שלנו עשינו. אם בעזרת החשיפה הזאת של הנס שנעשה לנו, נוכל לגרום לביטחון יותר חזק ולהגביר את האמונה והתקווה אצל זוגות שעדיין מתקשים, מבחינתנו זה שווה הכל".
טיפול בהעדר תאי זרע בשיטה המתקדמת בעולם
ד"ר ענאן חוסיין, מרכז את השירות האנדרולוגי במחלקת אורולוגיה ואחראי על פעילות המרפאה לפריון הגבר ותפקוד מיני בשיתוף יחידת IVF, במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית. ד"ר חוסיין מבצע ניתוחים מיקרוסקופיים מתקדמים בתחום פריון הגבר וניתוחים אחרים בתפקוד המיני.
ד"ר ענאן מסביר: "המטופל עבר טיפולי כימותרפיה בילדותו בבית חולים אחר. בדרך כלל עושים שימור פוריות לפני שמתחילים טיפולי כימותרפיה, אבל אצלו זה לא בוצע כיוון שהוא לא הגיע לבגרות מספקת בשלב שבו החל טיפולים. בעקבות הטיפולים נוצר מצב שנקרא אזוספרמיה - העדר תאי זרע. מצב זה קורה ב1% מהאוכלוסייה. היום ישנם שני דרכים להפיק זרע במצב הזה: הראשון, ניתוח של שאיבת זרע מהאשך באמצעות מחט. זו השיטה הותיקה יותר; השני, ניתוח מיקרוכירורגי לחיפוש זרע באשך באמצעות מיקרוסקופ. זהו הניתוח המתקדם ביותר. לפי מחקרים השיטה הזו מגדילה פי 2 את הסיכוי למציאת תאי זרע. זה 'הגולד סטנדרט' בכל העולם והניתוח המקובל במרכזים הרפואיים המובילים בעולם. ניתוח מסוג זה מתקיים רק בבתי חולים בודדים בישראל.
"בצעתי את הניתוח המיקרוסקופי, במהלכו בררתי את האזורים העבים יותר, בהם יש סיכוי גבוה יותר למצוא תאי זרע. הצלחתי לאתר מספר תאים, בצענו תהליך של הפריה ועובר אחד התפתח יפה, בסוף התהליך המרגש נולדה לזוג תינוקת מתוקה".