30 שנה אחרי העלייה ההיסטורית של הפועל בית שאן לליגת העל, שוב חגיגות עלייה בבית שאן. אמנם אלו רק חגיגות על עליית הקבוצה מליגה ב' לליגה א', אך התחושה בקרב האוהדים שנפתח עידן חדש. שאחרי שנים ארוכות של אכזבות, דשדוש וחוסר בתכלית יש מי שהחזיר את התקווה והעתיד לכדורגל הבית שאני - קוראים לו גיא דיין. אחד מגדולי הכדורגלנים שגדלו בעיר נכנס בתחילת עונת 23/24 להיות המנהל המקצועי והמאמן הראשי של הקבוצה הבוגרת וקבוצת הנוער, שגם אותה הוביל לעלייה היסטורית, והתוצאה - הישג שאף אחד לא האמין שיכול לקרות.
אומרים שההיסטוריה חוזרת ואי אפשר שלא לשים לב לדמיון בין מה שדיין עשה העונה למה שאלישע לוי, שגם היה שחקן שהפך למאמן, עשה עם הקבוצה בסוף שנות ה־80' ובתחילת שנות ה־90'. דיין אמנם עוד רחוק מההישג של לוי, אבל הוא ללא ספק עשה את הצעד הראשון בטיפוס חזרה למקום שהפועל בית שאן צריכה להיות בו.
איך שלא יהפכו את זה דיין הוא גיבור העלייה הזו, אבל כמובן שהוא לא היה שם לבד. היו איתו המאמן הנוסף אביאל אברהמיאן, היו"ר אילן אבוטבול, המנכ"ל שראל אזולאי, אנשי צוות נוספים, שחקנים ואוהדים.
בית שאן הייתה בשנות ה־90' מטאור בשמי הכדורגל הישראלי. סיפור מקסים, מרגש ומלהיב על עיר קטנה בקצה של כביש 71 שהפכה לאימפריית כדורגל. אבל אז בא 'משחק השרוכים' וריסק הכול. המותג נפגע, הקסם פג, האמפתיה נעלמה והכדורגל איבד את דרכו והתרסק.
דור עבר מאז 'משחק השרוכים' והתחושה היא שמשהו חדש מתחיל. החזרה של הקבוצה לליגה א' צפון, לאחר שנשרה ממנה לפני שש שנים, היא שלב במסע חזרה למעלה. המטרה היא לא להישאר בליגה השלישית ואם הבעיות הכלכליות ייפתרו, אפשר יהיה לחלום שוב על ליגת העל.
גיא דיין כמו אלישע לוי
חמישי שעבר, אצטדיון השלום באולם אל פחם. 90 הדקות הסתיימו בתוצאת תיקו 0:0 והמשחק בין בית שאן לצעירי טייבה הלך להארכה. המאמן דיין אסף את השחקנים בעיגול והרביץ בהם ציונות. נאום מוטיבציה אחרון לעונה. 'יש לנו בדיוק חצי שעה של הארכה כדי לעשות היסטוריה', אמר לשחקניו המתוחים, 'יש לכם הזדמנות לכתוב את ההיסטוריה. זה היום להגשים את החלום שלכם'.
בית שאן עלתה להארכה נחושה הרבה יותר מיריבתה. היא כבשה שני שערים, השלימה מסע מטורף של 11 משחקים רצופים ללא הפסד - 10 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת - וחגגה עלייה.
"היה פה חדר הלבשה מאוחד, כולם היו חברים כמו משפחה אחת גדולה והאמנו שהכול אפשרי", הציג דיין את הסיבות העיקריות שהביאו לעלייה, "מי שמכיר אותי יודע שכשחקן תמיד אמרתי שהכול אפשרי. וגם פה בעונה הראשונה שלי כמאמן ניסיתי להדביק את כולם בשיגעון שלי. אני היחיד שהאמין. לא ויתרתי לרגע וזה בסוף נדבק. היה לנו משבר קטן באמצע העונה עם שני הפסדים רצופים. שחררתי ארבעה שחקנים בכירים ואז נכנסו אלי לחדר אליהו דרעי ומוטי אוחיון. אליהו ביקש לעזוב ומוטי הציע לי לחסוך כסף ולשחרר עוד שחקנים. לשניהם אמרתי שאני עולה ליגה איתם או בלעדיהם. מאותו רגע לא הפסקנו לנצח".
היו לך הרבה הישגים כשחקן. כמה התרגשת מההישג הזה?
"עליתי ליגה, ירדתי ליגה, הייתי במעמדים גדולים ותמיד התרגשתי אבל זה היה בקטנה. הפעם ההתרגשות הגיעה לממדים שלא הכרתי. עוצמות מטורפות של לחץ והתרגשות וזה רק בגלל שאני קודם כל אוהד של הפועל בית שאן. גם כששיחקתי בליגת העל לא ויתרתי לעצמי והגעתי לראות משחקים של הקבוצה אם זה בטבריה, הרצליה או מגדל העמק".
למי אתה מקדיש את העלייה הזו?
"לסבתא שלי מ'חה אוחיון ז"ל שנפטרה לפני שנה וחודשיים. גדלתי אצלה בבית בשכונת אליהו. כילד ונער כל יום הייתי אצלה, אבל כשהפכתי לכדורגלן מקצועני אז מלראות אותה כל יום זה הפך לפעם בשבוע ואחר כך פעם בשבועיים ואחרי זה פעם בחודש. והשנה, אחרי שהיא נפטרה, פתאום הרגשתי כמה היא חסרה לי. אין יום שעובר שאני לא נזכר בה. אני מתגעגע אליה מאוד. העלייה הזו מוקדשת לזכרה".
מה גרם לך לבחור להיות מאמן?
"אני אוהב כדורגל ואחרי שפרשתי הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. יש לי בבית קלסר גדול שבו רשמתי לאורך השנים את הדברים הטובים שלקחתי מהמאמנים שאימנו אותי, מה כן לעשות ומה לא לעשות. למשל מירון הוכנבוים לקחתי את הטירוף להצלחה. וכל מה שכתוב שם ניסיתי ליישם העונה. חשוב לציין כי מי שהביא אותי לתפקיד בתחילת העונה היה ראש העיר לשעבר ז'קי לוי. הוא נתן לי את המפתחות המקצועיים של המועדון ומהרגע שנכנסתי לתפקיד בניתי את הסגל, ישבתי עם השחקנים, קבעתי את החוזים וקיבלתי את כל ההחלטות המקצועיות".
איך הגעתם לנגן את השיר 'יא מולנה' של שושן באימונים ולפני משחקים?
"כילד גדלתי על השיר הזה. הוא מזכיר לי את הימים הגדולים של הפועל בית שאן בשנות ה־90'. השיר הזה גורם לי להתרגשות ולצמרמורת. אני דאגתי שאלעד בן דוד ינגן אותו כחלק מהמטרה שלי להחזיר עטרה ליושנה. השיר הזה מסמל את התקופה של הפועל בית שאן הגדולה".
יש עתיד? יש חלום?
"אני מקווה שהמועדון יצליח לייצר שחקנים כמו פעם. קיבלתי מחלקת נוער עם 100 ילדים והיום יש לנו כמעט 400 ילדים. יש פה את כל התנאים לילד להתפתח ולהיות כדורגלן מקצועני. אפשר לחלום על הליגה הלאומית, אבל בשביל שזה יקרה צריך שתהיה פה מחלקה בריאה וחזקה. בית שאן יכולה להצליח רק אם רוב שחקני הסגל של הקבוצה הבוגרת יהיו בית שאנים. קשה להביא לפה שחקני רכש בגלל הבעיה הגיאוגרפית. אנחנו רחוקים מאוד מכולם. לאורך כל ההיסטוריה - בית שאן הצליחה רק כשהיו בסגל הרבה בית שאנים".
שנים של חריש עמוק
בחמש השנים האחרונות מנוהל המועדון על ידי היו"ר אילן אבוטבול והמנכ"ל שראל אזולאי. השניים במאמצים עילאיים שמרו על הגחלת שלא תכבה לגמרי. הם התמודדו עם בעיות כלכליות קשות ולא נכנעו לשום אתגר, העיקר שהקבוצה תמשיך להתקיים.
"עברנו שנה מאוד קשה ומאתגרת. הצבנו לעצמנו מטרה ועמדנו בה", אמר אבוטבול בגאווה ושראל הוסיף: " לעלות ליגה זו תחושה עילאית, 'זר לא יבין זאת'. רק מי שהיה פה במועדון הזה בחמש השנים האחרונות ידע מה עברנו פה. איך קיבלנו את המועדון הזה ולאן הבאנו אותו. הכל התנקז למשחק אחד, משחק הגמר נגד טייבה. אני ואילן עוד לפני חמש שנים בנינו תוכנית עסקית ארוכת טווח למועדון הזה, תוכנית שמוציאה את המועדון מהחובות ומעלה אותו על דרך המלך. אני שמח שבסופו של יום זה בא לידי ביטוי וגם קבוצת הנוער עלתה לליגה הלאומית וגם הקבוצה הבוגרת עלתה לליגה א'".
מה הביא את ההצלחה העונה?
אבוטבול: "ניהול נכון של הקבוצה וצירוף שחקנים שהתאימו לנו כמו כפפה ליד. השתמשנו הרבה במחלקת הנוער המצוינת שלנו. כל פעם שהיה חסר לנו שחקן הם תמיד נתנו לנו פתרונות. יש לנו צמד מאמנים שעבדו בשיתוף פעולה מקסים, הכל התחבר טוב והתוצאות דיברו בעד עצמן".
אזולאי: "לפני חמש שנים החלטנו שאנחנו לוקחים את הפרויקט הזה שנקרא 'הפועל בית שאן', עושים חריש עמוק, מתחילים אותו מלמטה ובונים מחלקת נוער לתפארת. ידענו שרק אם אנחנו נקדם שחקנים מקומיים צעירים, בסופו של יום הם אלה שיעלו לקבוצה הבוגרת ויביאו הצלחה. כי רק הם מכירים את הדם הבית־שאני ואת הכדורגל הבית־שאני. בדם של שחקני הבית זורם הסמל, העבר וההיסטוריה המפוארת של המועדון הזה. ההצלחה באה גם בזכות העבודה של שני המאמנים. גיא הביא את הדרך שלו כמי שעבר הרבה בכדורגל הישראלי, מקבוצות ליגת העל ועד הלאומית. הוא מכיר את השחקנים וידע להביא שחקנים נכונים ביחד עם אביאל שגדל בבית שאן מנערים א' ועלה איתנו שלב-שלב לנוער ומאוחר יותר שימש כעוזר מאמן בקבוצה הבוגרת ולאחר מכן נתנו לו את המפתחות לאמן את הקבוצה יחד עם גיא. הם אלה שידענו שיחזירו לשחקנים את ההווי המקומי ואת הטירוף".
שראל, מה הרגע שתיקח איתך מהעונה הזאת לנצח?
אזולאי: "אקח את הרגע שהיה כשחזרנו לשחק אחרי הפגרה שהייתה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. ידעתי שאני הולך לעשות טקס לזכרם של הנופלים בני העיר והם הלכו איתי לאורך כל הדרך. החלטנו שאנחנו כמועדון מוקירים וזוכרים אותם בכל משחק. אם זה בשיווק של המשחקים או בעלייה לכר הדשא עם סרטים שחורים. הרגשתי את זה הכי הרבה במשחקי הפלייאוף ומשחקי המבחן, שידענו שכל משחק הוא גמר וראינו שבית שאן לא סופגת. אני אדם מאוד מאמין ומאמין שהייתה פה השגחה עליונה. הכל התנקז למשחק האחרון, משחק העלייה. לקחתי איתי ספר תהילים ביד והקראתי שם-שם של כל אחד מהנופלים בני העיר בית שאן וביקשתי שישמרו עלינו. היה רגע בדקה ה-88' שהקבוצה היריבה בעטה לשער והצלנו כדור מהקו, ידעתי שהכדור הזה לא נכנס. אמרתי לעצמי: 'זהו, בית שאן עולה לליגה א'. הסתכלתי לשמיים ואמרתי תודה רבה על הכל".
אילן, מה קורה עם הקבוצה שנה הבאה מבחינה תקציבית?
אבוטבול: "אני והמנכ"ל והמאמנים עמדנו בציפיות שלנו, עכשיו הכדור במגרש של עיריית בית שאן. בליגה א' כדי לשרוד בליגה צריך תקציב של לפחות מיליון שקל. עם שני מיליון שקל אפשר להתמודד על עלייה ללאומית. בימים הקרובים נשב עם ראש העיר ומחזיק תיק הספורט, נשמע מה יש להם להגיד ולפי זה נדע".
דמעות של אושר
כוכב הקבוצה העונה הוא לא אחר מאשר חלוץ הרכש אליהו דרעי שכבש 23 שערים העונה, ביניהם שער היתרון בגמר נגד צעירי טייבה. "זו הייתה עונה מאוד ארוכה שבאמצע פרצה המלחמה. בתחילת שנה כשישבתי עם גיא ואביאל הם אמרו לי שהמטרה היא אך ורק עליית ליגה. עם הזמן ראיתי שזה פחות רלוונטי, אבל הם המשיכו להאמין ולא שחררו איתי ובסוף זה השתלם", סיפר דרעי.
ספר על המשחק האחרון של העלייה והחגיגות שאחריו?
"עד עכשיו אנחנו באופוריה. זה כיף גדול. מהרגע שהגענו לפלייאוף שיחקנו ביחד כקבוצה, כולם עבדו אחד בשביל השני וידענו שאנחנו נעשה את זה וברוך ה' עשינו את זה. אחרי המשחק היו מלא דמעות של אושר. כשהגענו בחזרה לבית שאן חיכו לנו אוהדים וחגגנו איתם עד השעות המאוחרות של הלילה. בעזרת ה' לאחר ספירת העומר נחגוג כמו שצריך עם במה והכול".
מה אתה חושב על בית שאן?
"כשרואים אותי ברגע הראשון חושבים שאני בית שאני. התחברתי למקום בקטע מטורף".
מה אתה חושב על האוהדים של בית שאן?
"אני אישית לא חוויתי קהל כזה, זה כיף גדול. אני אשמח לראות אותם גם בשנה הבאה".
אתה תישאר בקבוצה בעונה הבאה?
"אני צריך לשבת עם ההנהלה ואז נחליט. ההיבט הכלכלי מאוד משמעותי עבורי. נשב ונראה שמסתדר לשני הצדדים, בכל מקרה אני מאחל לבית שאן הכי טוב".
שלו אובניש בן ה־23, משחקני הבית הבולטים העונה, משחק בקבוצה הבוגרת מגיל 17. חמש שנים הוא חלם על הרגע הזה שבו יהיה שותף להישג שיוביל את המועדון קדימה והנה זה קרה. "העלייה הזו משדרגת את המועדון", אמר אובניש, "הייתה על בית שאן קללה מאז משחק השרוכים. הוכחנו העונה שאפשר להתגבר על הרבה קשיים וגם על קללה. ליגה א' זו לא רמה גבוהה אבל זו התקדמות. אני בן 23 ופעם ראשונה ששמחתי בצורה כזו. זו הייתה הרגשה שונה, אולי בגלל שזו העיר שלי".
מה הביא אתכם להישג הזה?
אובניש: "עם כל הכבוד וההערכה לכולם, מי שהביא אותנו להישג הזה הוא גיא. הוא הביא איתו העונה רוח של מקצוענות וווינריות שלא הייתה פה. בסופו של דבר כולם נדבקו ברוח שלו והלכו אחרי הדרך של גיא".
ראש העיר נועם ג'ומעה: "אנחנו מקדישים לקבוצת הכדורגל של הפועל בית שאן בימים אלה זמן, מחשבה ומאמצים משמעותיים כדי לתת פתרונות וגיוס משאבים לגרעונות שנוצרו לפני שהנהלת העיר הנוכחית נכנסה לתפקידה, וכמובן כדי להכין את העונה הבאה בליגה א' בצורה ראויה. כאן המקום להוריד את הכובע בפני השחקנים, הצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער וכמובן להנהלת הקבוצה ולברך אותם על העלייה לליגה א' ועליית הנוער לליגה הלאומית".