בבוקר ה–7 באוקטובר, סמ"ר בר קקון, תושב טבריה, לוחם בגדוד שקד בגבעתי, היה במוצב הגדוד באזור יהודה ושומרון. "קמתי ב-6:30 בבוקר למשימות שגרתיות, ואז החלו להגיע הידיעות מעוטף עזה וסרטונים של טנדרים עם מחבלים בשדרות", הוא משחזר. "הבנו שהאירוע חריג, ומבלי שקיבלנו פקודה, עלינו על כלי הרכב הממוגנים ויצאנו, עשרה לוחמים, דרומה".
ב-9:30 בבוקר, כשהגיעו לעוטף, נחשפו קקון וחבריו למראות הזוועה. "בכביש 232 הבנו את גודל האירוע: אנשים הרוגים, מכוניות שרופות ומחבלים שפתחו בירי לכיווננו", הוא מספר. "במהלך הנסיעה ניסינו לרדת מהרכב כדי לאתר אנשים חיים בין הגופות. לצערנו לא מצאנו אות חיים. אחרי נסיעה קצרה על כביש 232 ראינו טנק, ומאחוריו כ-40 בליינים שוכבים פצועים, לצידם שני שוטרים חמושים וקצין בדרגת תא"ל, שאיכשהו חיפה עליהם. שם הבנו שהייתה מסיבה, שיש כמות מטורפת של מחבלים, בני ערובה ואנשים רבים שזקוקים לחילוץ – וזו המשימה שלנו. עשינו הערכת מצב, טיפלנו בפצועים ככל הניתן עם הציוד שהיה לנו בווסטים והחלטנו להיכנס אל מתחם המסיבה".
מול אר.פי.ג'י וקלצ'ניקובים
"התקדמנו לכיוון היער וחוליית מחבלים התקילה אותנו", מספר קקון, "פתחנו באש, איגפנו וחיסלנו אותם. המשכנו להתקדם לאחר ההיתקלויות, כשההבנה מחלחלת: מדובר באירוע בסדר גודל אחר לגמרי. מסביבנו בכל פינה גופות של אזרחים, ומולנו מחבלים שהגיעו מוכנים, חמושים באר.פי.ג'י וקלצ'ניקובים. היינו כוח מאוד קטן מול המוני מחבלים".
אחרי הערכת מצב קצרה ביער החליטו קקון וחבריו להפיל את גדרות מתחם המסיבה ולהיכנס. "מיד כשנכנסנו כעשרה מחבלים הסתערו ופתחו עלינו באש. הגבנו חזרה בירי וקפצנו לתפוס מחסה בבר המפורסם במתחם המסיבה. הגופות היו פזורות ופשוט דרכנו עליהן בשעה שאנחנו נלחמים ומנסים להדוף את המחבלים.
"לאחר קרב של כשעה הצלחנו להרוג את רובם, חלקם נמלטו כי חשבו שכוח צה"ל גדול הגיע. בשלב הזה התחלנו להוציא את הניצולים שהתחבאו מתחת לקרוואנים, בתוך פחים ומתחת לבמה".
איך חילצתם אותם?
"רבים מהם היו פצועי ירי בדרגות שונות והוצאנו אותם פיזית לנקודת איסוף הפצועים, תוך שאנחנו ממשיכים לטהר את מתחם המסיבה ולחפש ניצולים נוספים. בשעה 13:30 הצטרפו אלינו כוחות נוספים, ויחד ניסינו לאתר ניצולים ולהעניק להם טיפול רפואי. בשלב הזה, למרות הקרב ההירואי, אף אחד מהכוח שלנו לא נפצע".
רימונים מכל הכיוונים
לאחר הערכת מצב נוספת החליטו לוחמי גבעתי להמשיך לנקודה הבאה בקיבוץ כיסופים. "בתוך המוצב ובקו הבתים הראשון בקיבוץ היה קן של מחבלים", אומר קקון, "ונקלענו למארב סמוך למוצב. במארב הזה נפצעו כל החבר'ה שלנו, וגם אני. זרקו עלינו רימונים וירו מכל הכיוונים. אחד הרימונים נחת ממש ליד הרגליים שלנו, ופגע בי ובמ"פ, ואז נפגעתי גם מכדור נוסף שנורה לעברי".
רק לאחר 40 דקות הגיע כוח לחלץ את קקון. "שכבתי פצוע מאחורי גן הילדים של הקיבוץ ושמעתי את המחבלים מחפשים אותי, הם ראו שנפגעתי. הייתי לבד כי התפצלתי מהכוח. בנס הם לא מצאו אותי, יכולתי להיות היום חטוף או הרוג. אחרי 40 דקות קיבלתי טיפול רפואי ולאחר כחמש שעות פינו אותי במסוק לסורוקה. נפצעתי באזור האגן והעכוז לכיוון רגל שמאל".
קראו גם:
קקון הגיע לבית החולים עם פציעה קשה. "איבדתי המון דם בשטח עד שפינו אותי", הוא אומר. "בניתוח הרופאים הצליחו לייצב את מצבי ויצאתי מכלל סכנה".
קקון הועבר לתל השומר ובילה לאורך ארבעה חודשים בשיקום ופיזיותרפיה ובמקביל שוחרר מהצבא. "בהתחלה לא עמדתי על הרגליים, כי הפציעה הקרינה לכיוון רגל שמאל. אחרי חודש וחצי קמתי מכיסא הגלגלים. עד היום אני הולך עם משהו שעוזר לי אבל כבר מרגיש הרבה יותר טוב".
מה אתה עושה מאז שהשתחררת?
"מה שמעסיק אותי היום זה השיקום שלי, ואני עושה בעיקר פיזיותרפיה והידרותרפיה. גם המצב הנפשי לא מאה אחוז ואני, מה שנקרא 'מחפש את עצמי'. שנה עברה, אבל אני עדיין עסוק בהחלמה ובמצבי הנפשי והרפואי. עדיין לא יודע מה אעשה בעתיד, אבל יש מקום לאופטימיות".